קרני רא"ם שמה

חזקת המחזיק דהואיל והם אמרו דבמשכנתא בתו' ניכוי פרוטה ירד לה הממשכן וסך המשכונה הוא ארבעים מתקלים א"כ יכלה הזמן והמה לא יכלו המעות אלו בניכוי פש"ן בכחו"ח וא"כ כל הני שני שהחזיק האב ובנו כתוך הזמן חשיבי ובתוך הזמן אלבא דכו"ע אין לו חזקה: והן אמת דרואה אנכי לכאורה דפסק זה של הרב המרבי"ץ זלה"ה נראה שהוא סותר לפסק מר"ן בש"ע סי' ס"ו ס"ב ובסי' רמ"ח ס"ו דשם בסי' ס"ו כתב שביעית משמטת את המלוה ואפילו מלוה שבשטר שיש בו אחריות נכסים והמשכנתא במקום שדרכם לסלק המלוה בכל עת וזמן שיביא מעותיו שביעית משמטתה ומקום שאין יכול לסלקו עד סוף זמנו אין שביעית משמטתו ואם אינה משכנתא אלא שסיים שדה בהלואתו אינו משמט וי"א דהני מילי באתרא דלא מסלקן ליה וכל שאינו יכול לסלקו אפילו יום אחד מיקרי אתרא דלא מסלקי ע"כ וכתב הסמ"ע ע דלסברת מר"ן קמא דסתם בדבריו ס"ל דבמשכנתא לא אמרינן דמיקרי אתרא דלא מסלקי אלא במקום שאינו יכול לסלקו אלא עד סוף זמנו וכתב דגם הי"א אלו שהביא מר"ן בסיף דבריו מודו בזה ולא קאי דבריו דכתב ואפילו ביום אחד מיקרי אתרא דלא מסלקי אלא אסיום דכתב ואם סיים וכו' ואפילו הרב טו"ז דפליג על הסמ"ע וכתב דדברי י"א אלו שהם הרשב"א הם חוזרים בין על סיים לו בין על המשכונה ובתרוייהו ס"ל הרשב"א דאם אינו יכול לסלקו אפי' יום אחד מיקרי אתרא דלא מסלקי עכ"פ הרי ס"ל לטו"ז דלס' הרמב"ם דכוותיה פסק מר"ן הדין הוא דלא מיקרי אתרא דלא מסלקי אלא שאינו יכול לסלקו עד סוף זמנו ואנן כוותיה דסתמא דמר"ן אזלינן וכן פסק בפשיטות בדיני בכור בסירמ"ח ס"ו דאם היתה קרקע ממושכנת ביד אביהם ונשלם הזמן בחיי אביהם לא מקרייא מוחזקת בידם הואל והלוה יכול לסלקו הויא ראוי יע"ש וא"כ נראה מפסקי מר"ן אלו דבזמן שיכול לסלקו מקרי כלה הזמן והיאך פסק הרב דאפי' כלה הזמן שאינו יכול לסלקו והדרא הרשות ביד הלוה לסלקו עכ"ז הואל ונמשכת בניכוי כאלו תוך הזמן הוא נראה דזה מוסתר מפסקים הנז': והגם דעלה על דעתי לומר דאפשר הרב המרבי"ץ יפרש להני פסקי דמר"ן הם איירי במשכנתא שאוכל פירות בנכייתא עד זמן פלוני ואחר זמן הקצבה שוב לא יאכל פירות וחזר המעות חוב וכמ"ש הרב הנז' דבזה מקרו שלמו יומי המשכונה וכמ"ש בדבריו וז"ל דלא מיקרי שלמו יומי המשכונה אלא עד שיכלה הקרן דשוב אין לו פירות אי נמי במשכונה בנכייתא ושלמו יומי הקצבה ר"ל ששלמו ימי הקצבה וחזרו המעות להיות הלואה הוא די"ל חזקה לדיעה שנית עכל"ה וא"כ נימא דבנדו"ז יפרש הרב להני פסקי: אלא דראיתי להרב תוש"י זלה"ה ח"ב ס"ב ששם נשאל על מי שהיתה לאשתו משכונת קרקע ומתה אם מקרייא ראוי או מוחזק לגבי הבעל וכו' ושם איהו ז"ל דעתו לפסוק דבמשכנתא דסורייא מקרייא ראוי הואל ועבר הזמן והלוה יכול לסלקו וכחו הוא מההיא פסקא דסירמ"ח שכתבנו יעו"ש וכתב אח"כ וז"ל ומה שחלקו חכמי מראקס בין משכנתא דנכייתא לדסירא דסורא כו"ע לא פליגי דהוי מוחזק אף לאחר עבור הזמן אפי' למהר"י ן' מיגאש כיון שאין הלוה יכול לכופו לפדות כדקיי"ל ביור"ד סי' קע"ב והביאו ראיה ממ"ש הה"מ והרמב"ם והנמק"י בסי' קע"ב לענין רבית דמחשיבא כמכר מה"ט דאין המלוה יכול לכוף הלוה אף שהלוה יכול לסלקו אחר הזמן אין נראה חלוק זה משום דאף אם נאמר דהרשב"א מיירי במשכנתא בנכייתא דאית ליה התירא ומינה למהר"י ן' מיגאש דפליג עליה דלא פליג אלא בנכייתא אבל בדסורא אף הוא מודה להרשב"א כמ"ש החכמים יצ"ו אבל לגבי פסק מר"ן דפסק כהרי"ף והרמב"ם והגאונים ז"ל דלית התירא במשכנתא בנכייתא בין באתרא דמסלקי ובין דלא מסלקי אלא במשכנתא דסורייא דוקא וכמ"ש ביר"ד סיקע"ב ואפי"ה פסק כאן בסירמ"ח דאחר עבור הזמן שיכול הלוה לסלק המלוה מהמשכונא באתרא דמסלקי ולא הוי מוחזק לגבי בכור מוכרח דאינו מדבר אלא במשכנתא דסורא שהרי לדידיה אין התר אלא בדסורא ובה קמפלגי בין מינה ומינה ללא מינה ומינה ש"מ שגם בדסורא שאין המלוה יכול לפדות לעולם לא מקרי מוחזק אם הלוה יכול לסלקו אחר עבור הזמן עכל"ה וא"כ הגם דרואה אנכי דהרב המרבי"ץ ז"ל דעתיה היא כחכמי מראקס דמחלקי בין משכנתא בנכייתא וכמ"ש בדבריו דלעי' ולא חייש לאותה קושייא שהקשה תוש"י על חכמי מראקס דמר"ן לא יוצדק לפרש דבריו במשכנתא בנכייתא הואל ואיהו ס"ל דאסור גם המרבי"ץ לא חייש ולכך מפרש פסק מר"ן דסיק"ן בהכי וא"כ גם ההיא דסי' רמ"ח יכולים ליישבה אלבא דחכמי מראקס ואין סתירה: אכין מה נענה אנן אלביה דהרב יוא"ל זלה"ה דמאן ימאן בחלוק זה מכח דמר"ן לא איירי בנכייתא אלא בדסורא א"כ הרי אלביה אין חלוק דמר"ן לא איירי אלא בדסורא ועכ"ז בעבור הזמן מקרי שלמו יומי המשכונה ומה נענה בתריה אלא דנראה דאפילו לדעת הרב יוא"ל ז"ל לדעתי פשוט דלענין זה בודאי יודה לס' המרבי"ץ דמקרי כאלו תוך הזמן דבשלמא גבי בכור הואל ויכול הלוה לסלקו א"כ חשבינן ליה כאלו הדרא קרקע לבעליה וההלואה חוב בעלמא ולכך אינו נוטל פ"ש ומילתא בטעמא יעו"ש בסמ"ע בסי' רמ"ח אבל בכאן לגבי חזקה אפילו אמר נאמר דבהגיע הזמן חשיבא כחוב גביה עכ"פ הואל ויש התיר לאכילת פירות תלינן בזה לומר הואל ועתה ירידתו לפירות נחית ועדיין יש לו זמן לאכול פירות לרצון הלוה בודאי לא עלתה לו חזקה למלוה כלל ומה יתן ומה יוסיף כאן בענין חזקה אם בתשלום הזמן מקרייא מוחזקת גבי מלוה או המעות חוב הוי סו"ס הואל והוייא שכורה גביה לאכול פירותיה כל ימי רצון הלוה ויש לנו לתלות דבשביל זה הוא מוחזק בה בודאי אם לא הוציא השטר שקנאה לא עלתה לו חזקה כלל ופשוט הוא ומה שיש להשיב לדעת הרב יוא"ל זלה"ה לפ"ז היאך יפרש פסק מר"ן דסיק"ן הרי מר"ן לא יש לו כלום התיר כי אם במשכנתא דסורא וא"כ ש"מ דמר"ן במשכנתא דסורייא קאי ואפי"ה ס"ל דמקרי עבר הזמן אלא י"ל דלהרב יוא"ל זלה"ה יפרש דברי מר"ן דסיק"ן איירי במשכנתא שהתיר בה מר"ן ומיירי שכלה ממון המשכנתא בניכוי דאו מקרי כלה זמן