קרני רא"ם שמד

רבנן דיתבי על מדין יעו"ש: א"ך משם נבוא לנדו"ד אפילו אי הוה נדו"ד דומה בדומה לנדון שנחלקו בו הרה"ג איש ירושלים רב אג"ן והרה"ג רב פארדו זיע"א לא מלבד דיש לנו לפסוק כרב אג"ן ז"ל הואל והוא פסק הדין לא כן מהרמ"פ ז"ל תלאו להלכה ולא למעשה אלא אפילו אי הוה פסיק מהרמ"פ ז"ל דיניה הרי מצאנו להרב כנה"ג סק"ם הגה"ט סקי"ד שכתב ז"ל בפלוגתא דרבוותא לא אמרינן קרקע בחזקת בעליה עומדת אלא המוחזק בה ידו על העליונה מהר"ש יפה ע"ך וא"ך ודאי אין להוציא מיד המוחזק בו עתה אלא דאין אנו צריכים לכל זה בנדו"ד אפילו מהרמ"פ יודה דיורשי יאודא צריכים לברר דהא עקר טעמו וחילוקו של מהרמ"פ בין נדון דידיה לדמהרשר"ם משום דהתם בנדון דידיה היתה החזקה ודאי בחזקת המחזיק הראשין בין תהיה קנויה או עשויה זכה בה והוי שלו אלא אחר שיצא ממנה ונשארה ריקנית נפל הספק בזמן שהיתה שלו אם קנויה היתה ולא הפסיד או דילמא עשויה היתה והואל ונשארה ריקנית אבד חזקתו בזה הוא דאמר מהרמ"ף ז"ל הואל והיתה ודאי שלו אין להוציא מחזקתו אבל בנדון דידן דיש לספוקי מעקרא דילמא לא היה פורע השכירות וא"ך יש ספק אם היתה מעיקרא של יהודה או דילמא מעולם לא היתה שלו דשמא ישב בחנות הגוי בלי שכירות וא"ך מעולם לא היתה שלו להעמידה בחזקתו ולמימר כאן קרקע בחזקת מרה קמא קיימה ופשוט: ואיך הואיל והדבר הוא ספק אצלינו במנהג נלע"ד שעל בני יאודה לברר שהיתה החנות של זה הגוי שכורה ביד יהודה אביהם או יבררו דמנהגנו כמנהג פאס ואזי לע"ד הריני מסכים למ"ש כת"ר דודאי אין לגרוע החזקה מכח חששות החזקות כדאמרן דאם באנו מצד שמא היתה שכורה ביד אביהם כבר הביאנו מדברי כנה"ג משם מהראד"ב זלה"ה דכל שיש עדים שישב בה שאנן ג"ש אין לחוש כלל כמש"ל ואי משום דברי הלח"ם והמבי"ט כבר בררנו דלא דברו אלא במקום מערער ודאי וטוענין נגד היתומים כמבואר דברי הפוסקים הנז' דאל"כ הוי נגד הדין כדאמרן נוסף על זה הרי מדברי מהרשד"ם שכתבנו ומוהר"ר אג"ן ומהרמ"פ זלה"ה הגם שמעשה כלם היה במת המחזיק הראשון ולא היתה מוחזקת בידו בשעת מיתה עכ"ז לית בהו דחש להאי ספיקא לגרוע כח מחזיק הראשון משום דברי הלח"ם או המבי"ט וטעמיהו ודאי לא פליגן על הרשב"א והלח"מ והמבי"ט אלא הואל וזה המחזיק עתה אין בפיו מענה לומר קנויה בידו וכיוצא אלא הוא רוצה לזכות מן ההפקר ומטיל חשש בחזקה של הראשון הוא בא בזה בודאי לא נכנס לא דברי הלח"ם ולא דברי הרשב"א והמבי"ט: וא"כ כשיבררו בני יהודה שאביהם היה דר בשכר אז תעמוד החזקה ברשותם דלא גרע זה מדין קול שבא בכללי הרא"ש כלל צ"ט והביאם הסמ"ע ריש סק"ם וכוותיה פסק הרב ויאמר יצחק זלה"ה ס"ק ע"ח ונדו"ד עדיף. זהו מה שנלע"ד וצוי"ם וימ"ן שנים עשר לטבת סת"ר לי לפ"ק פה סאלי יע"ה: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן קס"ח. להיות שיורשי הר"י דריהם תבעו ליורשי הר"ם ן' הרוש ואופן תביעתם היא שיורשי הרי"ד אמרו שהבית שדר בה היורש של הר"ם ן' הרוש היא של אביהם כהרי"ד ז"ל ומשכנה ביד הר"ם ן' הרוש והיום הזה רוצים הם לפדותה והיורש הנז' השיב אמריו אמת הדבר שכדבריהם כן הוא שהבית היא של אביהם והיתה ממושכנת ביד אביו וגם אחרי מות אביו נשארה ממושכנת בידו וביד אחיו הגדול ממנו שירשו אותה מאביהם אבל אחיו הגדול ממנו בחיים חייתו אמר לו שהר' שמעון דודם עמד על ענין זה עם יורשי כהרי"ד ז"ל וקנה מהם הבית בעד סך המשכונה שנושים באביהם ובעד סך שמונה דורוס שהוסיף להם והחליטו לו המכר היורשים הגדולים הם והר' משה אצראף נ"ע אפוטרופוס של הבת הקטנה של כהרי"ד הנז' וכתבו לו שטר מכר כדחזי ונשארה בידם אוכלים פירותיה בשופי זמן גדול וזה זמן גדול שנאבד ממנו השטר. אלה היו דברי היורש המחזיק בבית. ויורשי דריהם אמרו דלא היו דברים מעולם אלא עדיין הבית ממושכנת דוקא ומעולם לא היה שום מכר בעולם ע"כ הגיע דבריהם: תשובה לזה הנה ידוע מחלוקת הרמב"ן והרא"ש עם הרמ"ה והרי"ל הביאם הטו"ר בסיק"ן דלדעת הרמב"ן והרא"ש דין הוא שהיורד בתורת משכונה אין לו חזקה לעולם אפילו ידוע ששלמו ימי המשכונה והחזיק אח"כ שני חזקה ולדעת הרמ"ה והר"י לברצלוני ס"ל דאם ידוע ששלמו יומי המשכונה והחזיק אח"כ עלתה לו חזקה יעו"ש ומצינו למר"ן בש"ע סיק"ן ס"ג שהביא שני הדעות בשם י"א וי"א והביא סברת הרמ"ה והר"י לברצלוני ז"ל באחרונה דעלתה לו חזקה ואנן לפי הכלל הכתוב ומסור בידינו דאזלינן בתר י"א בתרא וא"כ הלכתא הוא דהכי נקטינן כדעת הרמ"ה אלא דבנדו"ד כאן נמצא וכאן היה תרתי לגריעותא להמחזיק הזה דהא משכנתא דא שהחזיק בה המחזיק הזה ירד לה בתורת משכונא כדכתבי במתא דנא דהיינו שפלוני משכן קרקע פלוני ביד פלוני לכו"כ שנים בסך כו"כ ובתוך הזמן לא יפדה ולאחר הזמן תמשך לרצונו הטוב בניכוי פש"ן בכחו"ח למשך יומי המשכונה כידוע לכל באי שער עמי ומשכנתא דא מצינו להרב המרביץ זלה"ה הובאו דבריו בס' כר"ח ח"א סיק"כ שכתב וז"ל היורד לקרקע בתורת משכונה דקי"ל אין לו חזקה אם לאחר ששלמו יומי המשכונה יש לו חזקה תלוי בפלוגתא דרבוותא י"א דאין לו חזקה וי"א דיש לו חזקה והרב המברי"ץ כתב וז"ל נלע"ד פשוט דאין בכלל זה המשכונה שעושים לזמן ותוך הזמן לא יפדו וכל זמן שלא נמשכת בניכוי שאינו נקרא שלמו יומי המשכונה עד שיכלה הקרן דשוב אין לו פירות למלוה אי נמי במשכונה בנכייתא ושלמו יומי הקצבה ר"ל ששלמו יומי הקצבה וחזרו המעות חוב הוא דיש לו חזקה לדיעה שנית ונסתלק המלוה מהפירות וכתבתי זה לפי שטעו בו רבים וחשבו כי אחר עבור זמן שקוצבים וקובעים שלא לפדות הוא הנקרא שלמו יומי המשכונה עכ"ל המרבי"ץ מכת"י כמוהר"ש אבן צור זלה"ה ע"כ מצאתי בסכר"ח להרב מו"ד נר"ו א"כ בזה נפלה ונהרסה