קרני רא"ם שמב

הוציאה מידו לפי שעה אהנייא ליה חזקת אבות להניחה בידו עד שיגדל כדאמר שם בגמרא אמר לו ר' אבין לר' ירמיה שלו הוא תובע וכו' הרי לך אפילו בשעת חמוה דר"י היתה מוחזקת ביד ר' ירמיה עדיין היורש יכול לטעון חזקת אבותי וגמרא זו פסקה מר"ן ומור"ם בס' ק"י ס"ה יעו"ש הרי לך דיכול הקטן לבוא בטענת חזקת אבותיו הגם דהקטן לאו בר ידיעה הוא וכדקי"ל בש"ע סי' צ"ו דקטן טענתיה לאו טענה כלל והוא והשוטה במשקל אחד יושקלו א"ך ודאו כספיקו והגם שמצינו שם בס' צ"ו דנשבעין היסת על טענת הקטן לאו משים דחשבינן לטענתו שהיא טענה אלא הטעם הוא כמ"ש בב"י והביאו הסמ"ע סק"ט דמשום תקון העולם תקינו כך. העולה מזה דאפילו יורש יהודא בא מכח ספק אלא אימר דחזקה זו היתה של אביו אין כאן מקום להגריע: וראיתי לכת"ר נר"ו שעמדו לנגדו דברי תוש"י סמ"ו במה שהביא בטעם הז' וטעם הח' שמהם הלכה יוצאה דלעולם לא אמרינן טענין ליורש שאביו החזיק ג"ש אלא דוקא אם יש עדים שאביו הניחו לו בתורת ירושה וג"כ איהו מוחזק בה לטעם הח' ואחר הפלפול העלה לחלק דדברי הפוסקים שמהם למד תוש"י מיירי בענין זה שהביאו היורשים ראיה שמורישם החזיק בה ג"ש והקר' הוא עתה ביד מי שיש לו בו חזקת אבות או ביד דאתי מחמתייהו והן עתה באים היורשים להוציאו מיד מי שיש לו בו חזקת אבות באומרם שכיון שאביהם החזיק בה ג"ש ודאי קנאה וע"ז כתבו הפוסקים דלא טענין ליורש אלא להחזיק וכו' אבל למציאות זו שלא הביא עדים היורשים שאביהם הניחה להם בתורת ירושה וגם עתה אינה בידם לא טענין ליהו שאביהם קנאה ביד מי שהוא מוחזק בה עתה וכו' באמת לא ידעתי מה יענה כת"ר בדברי הלח"ם שם במקורן בהלכות טוען פרק י"ד הלי"ד ששם קאי על מי שבא מכח הירושה ואפילו היא מוחזקת בידו כפשט הלשון הבא מחמת ירושה א"צ טענה אלא מצאתי ירשתי על זה הצריך הלח"ם שאותו יורש יברר דאביו הניחה לו בתורת ירושה הלאו הכי איכא למימר אביו לפירות ירד ואפילו מוחזקת ביד יורש תצא וא"כ היאך כח"ר מוקים דאותם פוסקים איירי דהיה מי שיש לו חזקת אבות מוחזק איירי ובא זה להוציא הוא דבעי שני תנאים: גם ראיתי לידידי שעמדו לנגדו דברי הרב המבי"ט שהביא הרב תוש"י בסו"ס מ"ז וראיתי לידידי שסלק מזה בצ"ע או אולי ט"ס נפל אלה היו דברות קדשו דע ידידי אין כאן שום ט"ס דכמו שמועתקים הדברים בס' תוש"י כך עומדים בצלמם בס' כנה"ג וכן ראיתי להרב ערך השולחן סקמ"ו סי"א שכתב הבא מחמת ירושה א"צ טענה כתב הכנה"ג משם המבי"ט כמו שצריך ראיה שהוא יורש הכא נמי צריך ראיה שהיתה הקרקע של מורישו בשעה שמת דאף שיש ראיה שהיתה שלו בחייו אפשר שמכר או נתן קודם שמת ע"ש וכ"כ הלח"ם בפרק י"ד מהל' טוען יעו"ש ואני ההדיוט הגם דקשה לי על דברי הרב ערך השולחן שהביא דברי המבי"ט והוסיף עליהם דברי הלח"ם וכתב עליהם וכ"כ הלחים ובחדא מחתה מחתינהו לענ"ד לא ראי זה כראי זה ותרי מילי נינהו דהלח"ם איירי בבא להוציא מיד היורש שבא מחמת ירושה ואומר לו דמעולם לא היתה של אביך אלא שלי היתה ולפירות הורדתיו והמבי"ט איירי באומר אמת של אביך היתה אלא שקניתי אותה ממנו בחייו ועל זה הצריך המבי"ט ליורש שיביאו ראיה שאביו מת מתוכה ולא ידעתי היאך השוה דברי הלח"ם לדברי המבי"ט אך בקל י"ל: איך שיהיה נקטינן דדברי הלח"ם הם איירי אפילו במי שבא מחמת ירושה ומוחזקת בידו איירי וכדאמרן ודברי המבי"ט אין בהם נפתל ועקש וא"כ לכאורה עדיין עומדים לנגדינו: נוסף על זה תשובת הרשב"א שהביא הרב"י בסקמ"ו ס"ב שכתב ז"ל כל מי שהחזיק בקרקע ואחריו החזיק בו אחר ובא הראשון וערער עליו לומר קרקע זו שלי הוא ומה אתה עושה בה וא"ל של אבותי היא אם הביא הראשון עדים שדר בה אפילו יום אחד קודם לזה השני או שמת אביו מתוכה צריך השני להביא עדים או עדי אבות או עדי חזקה וכו' מדברי רשב"א אלו מוכח דלא הצריכו להביא השני עדי אבות או עדי חזקה אלא במביא עדים שדר בו יום אחד או במת אביו מתוכה אבל אם לא הביא עדים שמת אביו מתוכה אפילו אין לשני עדי אבות ולא עדי חזקה כנדו"ד לא מפקינן מן השני א"ך ג"ז לכאורה עומד לנגדינו: אך באמת לעד"ן דעד כאן לא דברו הפוסקים הנז' דהיורש צריך לברר שהניחה לו בתורת ירושה גם מת אביו מתוכה דוקא במקום דאיכא מערער שטוען ואומרה או שלו היתה ואביו של זה לפירות ירד או בטוען לקחן מאביו קודם מותו הואיל ויש מערער שטוען כן ויש כא מקום לספק על מי לנוח בזה הוא שדברו הרבנים הנז' אבל בכגון דא שראובן אין מענה בפיו אלא רוצה הוא לזכות מכח דילמא כך ודילמא כך פשוט דאין לגרוע כח המחזיק הראשון בלי טענה ואמירה דאל"ך כל מי שהחזק בקרקע חבירו קודם שימות בעל הקרקע ואח"ך מת בעל הקרקע אפילו לא הוחזק ג"ש אין להוציא מידו משום דילמא אביו מכרה ולאו של אביהן היא וזה הוא נגד הדין על כן נראה בעיני פשוט דאין לגרוע כח המחזיק בלי טעם וריח: אך מה שעומד לנגדי הוא בעיקר עדות העדים שמעידים שיאודה הי' דר בחנות אלזאזין יותר מג"ש זהו תמצי' עדותם ואני אומר דבעדותם זו אין ממנה ראיה שהיתה החנות בחזקתו דיכול להיות כוונתם היא היה דר ומעלה שכר לבעל החזקה אלא שדנתי בדעתי דודאי כת"ר קצר הדברים ולפניו נגלו שהעדים העידו עדות ברורה ע"פ הדין והוא מ"ש הרב כנה"ג הגה"ט אות קצ"ח בסק"ם ז"ל אלא א"כ החזיק בו שמעון כראוי וכו' נכתב בצדו כל שעדים מעידים שדר בו שני חזקה בשופי בלי ערעור והיה משכיר הבתים לאחרים אין לחוש דשמא היה פורע שכירות למערער ועל המערער להביא ראיה שהיה פורע לו השכירות הראד"ב בתשובה סקל"ה עכ"ל וא"כ גם כאן הכי היתה ודאי עדותם לפני רו"מ שהיה יאודא יושב שאנן ומעולם לא תבעו שום אחד בשכירות ודאי יש לנו להעמיד הקרקע בחזקתו ואדרבא נדו"ד עדיף מדברי כנה"ג דהרב דבר אפילו במקום שיש מערער כמפורש בדבריו שכתבנו ז"ל אין לחוש דשמא הוא היה פורע שכירות למערער ועל המערער להביא ראיה ע"כ הרי דשם