קרני רא"ם שלט

אלו לא היה להחצר זו דין חלוקה דין הוא שחזקת המחזיק עלתה לו בלי שום ספק וכעין זה ראיתי להרה"ג מוהר"ר ר"ב ז"ל הובאו דבריו בס' אשר לשלמה יעו"ש שכתב על דברי מהרי"ט שכתב דאפילו במקום דלא שייך חלוקה אם היה השותף אחד משכיר לאחרים וגובה מהם לעצמו עלתה לו חזקה ע"כ ועל זה כתב הרה"ג מוהרר"ב ז"ל ז"ל אף דלא קי"ל כמהרי"ט בחלוק זה מ"מ היכא דאיכא צד סומכין אדבריו והוא דרך משל שנים שירשו חצר אי בית בשותפות ועברו ימים ואכל אחד מהם שני שלישים ואחד שליש ועברו כך שני חזקה וטען האוכל שני שלישים שקנה שתות הבית ועל כן היה גובה שני שלישים בזה נראה דחזקתו חזקה דהא עיקר טעמא דיהיב רשב"ם דשותפים אין להם חזקה שכן דרך השותפין זה אוכל כו"כ שנים וזה אוכל נגדו ונחזי אנן כיצד דרך השותפין לעשות ומעולם לא נהיה כדבר הזה ששני שותפים בבית אחד וגובים שלושים אוקיות יאמרו לו בשנים אלו אטול אני שני שלישים ואתה שליש ובשנים האחרות כנגדם להיפך זה דבר זר ורחוק והואיל ואין דרך לעשות כך יש להם חזקה זה על זה ופשוט דנדו"ד הוא מכ"ש דמכ"ש הוא דהוי מילתא דלא שכיחה יותר מנדונו של הרב מוהרר"ב זלה"ה מטעם שאמרו דאין לך דבר זר יותר מזה לשתוק מלתבוע השכירות במילתא שקרוב לודאי מעולם לא יבוא לידי תשמיש כמו שותפו: ועוד בה שלשיה גם כן אפילו נניח החצר זו מוחזקת היא מאביהם הזקן ונניח שאין בה דין חלוקה עכ"ז לגבי כה"ר יעקב נר"ו זכה ע"פ חזקת שלש שנים דלגבי דידיה שהוא יורש מאביו לא אמרינן ביה דין שותפין אין להם חזקה והוא ע"פ מה שראינו להרה"ג מוהריב"ו זלה"ה בס' ויא"ץ ח"א סקע"א שכתב זל"ה והגם דגם באחים היורשים שייך נמי זה שזה יאכל פירותיה כו"כ שנים וכו' מכל מקום טעמא אחרינא רבתי איכא לשתועיל חזקתו של האח השותף שאם יטעון דכשחלקו נכסי מורישם עלה הקרקע זו לחלקו ואחיו לקח נגדו קרקע אחר או מטלטלים ודאי טענה דנשמעת היא ותועיל חזקתו שהרי פסק הש"ע בס' קע"ט דדבר הידוע שהוא משל השותפות אין לאחד על חבירו בו שום חזקה וכתב שם מר"ן בב"י וצריך להעמידו בדאיכא סהדי שלא חלקו השותפות הלאו הכי נאמן במיגו דאי בעי אמר חלקנו ובתר חלקנו אפע"פ שהוא דבר ידוע לשותפות הממע"ה יעו"ש וכ"כ מוהרימ"ט ומהר"י לבית לוי ובתשובת חכם צבי זלה"ה משא"כ בשנים שלקחו בשותפות קרקע אחד שאין בו דין חלוקה והחזיק האחד בכולה דלא שייך טענה זו דחלקנו אמטו להכי אין לאחד חזקה על חבירו בטענת קניתי ממך חלקך אחר דלית כאן שום מיגו ובזה מצאנו טוב טעם ודעת לדברי מוהריב"ע דכיון שהיה יכול האחד לומר חלקנו וזה עלה לחלקי חזקתו חזקה ונאמן לומר שלקח במיגו דחלקנו ולכן פסק הרב דטענין ללוקח שהרי"ץ לקח חלקו מיוסף והגם שרב אד"א אוקמיה לההיא דמוהריב"ע בחצר שיש בה דין חלוקה ומוכח מדבריו דבאין בה דין חלוקה גם באחים השותפים שמכר אחד חלק חבירו לא עלתה לו חזקה אנן בדידן עבדינן עובדא כדברי רבני ערינו דלא שבקינן מלתייהו ודברי הראשונים מכח קושיית רב אד"א זלה"ה עוד אפשר לומר דהכא בנדו"ד גם רב אד"א ז"ל יודה וידון שזכה הלוקח במקחו אחר שהאלמנה כבר מתה ויכולים אנו לומר שאם היתה בחיים היתה מביאה ראיה שלקחה ממכלוף או ממורישו ועיין מור"ם סי' ס"ב גבי יורש וממנו ילפינן ללוקח שהרי דין אחד להם עכל"ה הרי תורה יוצאה מפי קדוש מהריב"ו ז"ל דבנדו"ד אפילו אי הוה כה"ר רפאל שהוא אחד מהיורשים קיים הוה יכיל לטעון שלקח מאחיו חלקו במיגו שיאמר חלקנו ועלה לחלקי והואל והורה זקן הכי נקטינן ומי יבוא אחרי המלך ודלא כרב אד"א זלה"ה הואיל והרב מהריב"ו הוא אחרון והלכה כבתראי כמ"ש בש"ע סכ"ה יעו"ש ומה גם דבפירוש כתב הרב כן שאין לנו להניח דברי רבותינו ודברי הראשונים משום קושיית רב אד"א זלה"ה ודאי דהכי נקטינן אפילו לגבי כה"ר רפאל עצמו היה יכול לומר לגבי שותפו מכרת לי במיגו דחלקנו מכ"ש בנדו"ד שבבר נלב"ע הר"פ היורש ואין לפנינו אלא כה"ר יעקב הבא מכחו הרי כתב הרב דאפילו רב אד"א זלה"ה יודה: ועדיפא מזה אמינא דבנדו"ד אפילו אי הוה קיים כה"ר רפאל היה נאמן לומר לקחתי אפילו לדעת רב אד"א זלה"ה יען דהואל וידוע הדבר שעמדו כבר הר' משה ורפאל וחלקו עזבון אביהם א"כ לא נשאר עלהם שם האחים השותפין כלל ובאופן זה גם רב אד"א יודה דהגם שנניח שחזקת חצר זו נפלה להם בירושה הואל וידוע שחלקו נאמן לומר כה"ר רפאל בחלקו עלתה ופשוט: נוסף על זה תוספת טובה והוא מה שלפנינו נגלה שטר חלוקה שעשה כה"ר רפאל ז"ל עם בני אחיו בקרקעית ושם נמצא כתוב שהן בעודינו הר' משה ן' עטר חי על האדמה עשה חלוקה בעזבון אביו עם רפאל אחיו מחוט ועד שרוך נעל והן היום רצה כה"ר רפאל לחלוק הקרקעות עם בני משה אחיו מה שהניח להם הזקן יוסף נ"ע לחלוק אותם ושם סדור מה שברר לעצמו רפאל לחלקו ומה שנתברר לבני משה אחיו נ"ע ובסוף השטר חלוקה שם כתוב דלא נשאר ביניהם בשותפות אלא הבקעות שבהאלקאע למלאח דרבאט והמפתח והחזקה של הגינה שלפני האלמלאת זה נשאר בשותפות לבני משה ודודם כה"ר רפאל ואם איתא שגם חזקת החצר שאנו דנים על זה היא עדיין בשותפות למה לא הזכירוה אלא ודאי דלא נשארה לשותפות והרי היא בחזקת המחזיק בה והגם דגם בבירור שכל אחד ברר לעצמו חלקו בקרקעות לא נזכר שם שלקחה רפאל לחלקו זה אינו דיכולים אנו לומר שבחלוקה ראשונה שחלקו רפאל ומשה שאר העזבון שם שם חלקו אותה נגד המטלטלים וכמ"ש הרב מהריב"ו זלה"ה כדבריו לעיל שיכולים לומר חלקנו ועלתה לחלקו ואחיו נטל במקומה מטלטל' וגם כאן הכי הוא ודאי חלקוה בחלוקה הראשונה ועלתה בחלק אחד מהם ונא נשאר בה שום שותפות ולעת עתה הפיסו זכה מי שזכה להיות מוחזק בה והוא כהרי"ע נר"ו: כל זה דטרחנו עצמנו אפילו אי הוה דין קרקע לחזקת חצר זו אבל לפי האמת אין אנו צריכים לכל זה אלא אפילו אי הוה מתברר לן שחזקת החצר זו ירושה מאביהם ולעת חלוקתם עלתה לחלק הר' משה ומעולם לא מכרו לרפאל עכ"ז לעת עתה שזה זמן רב יותר