קרני רא"ם שלח

שטוען הלוקח שקנה מיד האלמנה שאפשר לה למוכרם למזונות מ"מ הואיל ואין שטר מכר יוצא מתחת יד הלוקח לא מהימנא אלא במיגו דאי בעי אמר הלוקח מהיתומים קניתי וכיון שאינן בני עשרים לאו בני מכירה נינהו בתוך עשרים בנכסי אבוהון עכל"ה מלשון זה יתברר כאשר פירשנו ותצא דינ"א לדעת מהרי"ט זלה"ה דאין חזקה עולה למי שירש בנכסי אביו עד שיחזיק הלוקח ג"ש אחר עבור עשרים ומזה נבוא לנדו"ד שנראה שחזקת כה"ר סי' רפאל ז"ל עדיין לא היו בני הר' משה אחיו בני כ"ג עכ"ז הרי יש ארוכה ומרפא כמ"ש הרב הפוסק נר"ו שבימי כה"ר רפאל זלה"ה כבר עברו עליהם עשרים שנים והוי התחלת החזקה מימות כהר"ף ימים שעולה בהם החזקה ואח"ך החזיק כהרי"ע נר"ו שני חזקה והותר בעודם גדולים ובזה עלתה החזקה כדת וכשורה וכמ"ש הש"ע ב"ס קמ"ו ס"י כמ"ש הרב הפוסק יעו"ש: ואנן מוסיפין נופך שפיר דבנדו"ד אין אנו צריכים לכל זה דהאמת הוא אפילו מה שהחזיק כהר"ף אפילו בעודם קטנים עלתה לו חזקה יען דלא מת משה ז"ל עד שהניח אפוטרופוס על בניו המפקיח עליהם בכל עניניהם הל"ה כמה"ר יחייא ץ' אצייג ז"ל והואיל וכן הוא עלתה לו חזקה וכמ"ש הש"ע קמ"ט סכ"ד ז"ל החזיק שני חזקה בשדה יתומים וטוען שאפוטרופוס מכרן לו ואבד שטרו י"א הוי חזקה וסיים מיר"ם על זה וכתב וי"ח וכן נ"ל ע"ך וא"ך הואיל ומר"ן פסק דעלתה לו חזקה הכי נקטינן והגם דמר"ן כתב כאן דבריו בשם י"א ומור"ם סיים עליהם וי"ח וכתב כן נראה לי דהיינו כדעת הי"ח עכ"ז אין לנו אלא דברי הי"א שכתב הש"ע דהואיל ולא נרגש הש"ע להביא דעת הי"ח ודאי הכי קי"ל כדעת י"א דהוי חזקה: ואין זה דומה כלל למה שכתב הש"ע בס' פ"ז ס"ו ששם כתב י"א וי"א וסיים מור"ם שם דהעיקר כי"א קמא וכתבו האחרונים דהגם דקי"ל דכשמביא מר"ן י"א וי"א נקטינן כי"א בתרא בכאן הואיל ומור"ם הכריע כי"א קמא הכי נקטינן עיין כל זה בס' עדות ביהוסף ס' וא"ך יש לטעות גם כאן דאזלינן כהכרעת מור"ם כאן דכתב כן נ"ל: זה אינו דשאני התם הואיל ומר"ן שם הביא שני הסברות י"א וי"א הגם קי"ל די"א בתרא עקר על כל פנים הואיל ומור"ם הכריע אזלינן בתר הכרעתו אבל בכאן דהש"ע לא נרגש כלל להביא סברת הי"ח ודאי דעתו לפסוק כדעת הי"א שהביא והואיל ודעתו שההלכה היא כי"א שהביא שוב אין לנו להשגיח להיש חולקים שהביא מור"ם ולהכרעתו ופשוט: ובפרט דעדיפא מזה הוא דהגם שמצינו לו להש"ע שכתב כאן הדין בשם י"א הרי חזר וסתמו לקמן שם באותו סימן קמ"ט סל"א יעו"ש שכתב ז"ל המחזיק בהקדש עניים או של בה"ך אין לו חזקה ואם יש לו גזברים ממינים עליו יש לו חזקה ע"ך יעו"ש ובסמ"ע סקמ"ו הרי לך דהש"ע פסיק ותני בסתמא דדינא הכי: וכן ראינו למוהרי"ע זלה"ה בס' בית יהודה סכ"ד שפסק כן ז"ל ואע"פ דקי"ל אין מחזיקין בנכסי קטן מ"מ אם אכלו הלוקח ג"ש אחר שהגדיל הקטן מהנייא החזקה כדעת הש"ע סקמ"ד סכ"ט ודלא כהג"ה שם ואפילו לדעת הג"ה בנדון דידן שירשו היורשים אנן טענין להו דהא מצי אבוהין למטען שקנאם מהאפוטר' דמהני ביה חזקה כדעת הש"ע סכ"ד ז"ל החזיק בשדה יתומים וכו' עכל"ה הרי לך דרך רווחה בנדו"ד דאפילו חזקת סי' רפאל ז"ל עולה היא למעלה הואיל והני יתמי היתה יד האפוטרופ' שליטה עלייהו ופשוט דאין ליורשי משה ן' עטר נ"ע שום זכות בחצר זו כלל: אלא דכל זה יוצדק לנו לפי מה שבא סדור בשאלה דתלה עקר הספק שנסתפק כהרי"ע היורש הנז' אם בני דודו יש להם זכות הואיל והר' משה אביהם הוא המחזיק ראשון ואח"ך קם כה"ר רפאל אביו של הרי"ע הנז' שקבלה והחזיק בה אח"ך ע"פ ספיקות אלו יוצדק לנו לזכות להרי"ע ה' ע"פ הטעמים הנז' אך ומה נענה לפי מה שיטענו בני הר' משה שהחצר ה' מוחזקת היתה ביד אביהם הזקן השר יוסף ן' עטר ז"ל ומידו קבלה הר' משה אביהם ואח"ך קבלה הר' רפאל ז"ל וא"ך מה נענה ביום עומדם בני הר' משה נ"ע לטעון שקרקע זו בתורת נחלה באה להם לרשת תחלה מחצה לבני הר' משה ומחצה לבני הר' רפאל ועל פי טענה זו נראה לכאורה דלא יוצדק מה שזכינו לכה"ר יעקב נר"ו על פי מה שטען מצאתי ירשתי וכו' דהואיל ובחזקת הזקן היתה ובאה בתחלה ליד בניו הדר דינם לדין השותפין דאין להם חזקה זע"ז כמ"ש בס' קמ"ט ס"ב יעו"ש: אלא דלפי האמת נראה דאפילו יטענו בני הר' משה הכי עכ"ז סי' יעקב זכה מכח שני חזקה הנז"ל מכח תלת טעמי הטעם הראשון הוא לפי מה דקיי"ל דבחצרות דידן בני חלוקה נינהו לחלוק בתים ועליות זו נגד זה והכי קיי"ל כפי פסק הש"ע ומור"ם סקע"א סי"ג יעו"ש ויעויין בס' תוש"י ח"ב סק"ח והכי אנו דנים וא"ך גם כאן בחצר זו שיש בתים ועליות בת חלוקה היא ועלתה לו חזקה וכמ"ש הש"ע בס' קמ"ב ס"ב שכתב בדין השותפין שאין להם חזקה שאם יש בה דין חלוקה ואכלה האחד כולה שני חזקה עלתה לו חזקתו ופשוט: גם את השני הוא דהנה ידוע דמה שאמרו השותפין אין להם חזקה לא חוקה ולא גזירה היא אלא מילתא בטעמא כמו שכתב רשב"ם במשנה בסרא שכתב ז"ל שכך דרך השותפין לאכול זה פירות שלשה או ארבעה שנים ואח"כ יאכל זה כמו כן יע"ש הרי הטעם הוא הואל ודרך מנהג העולם כך הוא לכך אין מחזיקים זע"ז וא"כ התינח בדבר השייך לומר כך ויוצדק הטעם הנז' אבל בנדו"ד שהחצר מוחזקת היא לשרות השררה שמעקרא נשתרר בה יוסף הזקן ואחריו משה ואחריו רפאל ואחריו לי קם ועומד חי על האדמה סי' יעקב ה' לא ידענו מה זו שתיקה של בני דודו משה מלתבוע השכירות וכי מקוים הם איזה ומן קצוב שתצא ב"מ השררה מיד כה"ר יעקב ותבוא לידם וישתמ' גם הם זה פלא הלא אם יעזור ה' לכה"ר יעקב שיחיה ויאריך שנים יכול להיות ובעה"ו שלא תצא שררתו מידו ויכול להיות שלאורך ימים ושנות חיים תבוא ליד בניו עד כי יבוא שלה גם ידוע שבני הר' משה ז"ל אינם מקוים ומיחלים לזו כי לאו בר הכי נינהו וא"כ על מי הם סומכים לומר שעשו כדרך השותפים שישתמשו גם הן זמן מה כמו שמשתמש יעקב וכדרך השותפין אין זה כלל מדרך השותפין להניח חבירו להשתמש ויהיה הדבר בספק לגבי דידיה אם יהיה עתיד להשתמש או לא ומכ"ש קרוב לודאי שלא תגיע לידם כלל וא"כ פשוט בנדו"ד דלא יוצדק טעם רשב"ם דין הוא אפילו