קרני רא"ם שלז

כתב עוד מור"ם ז"ל אם המערער שכר קרקע מן המוחזק הוי כחתם בעד ואבד זכותו עכל"ה הרי לך דלא עביד אינש דשכיר דילה ומדחזינן השכיר ומשלם שכירות זו יקר סהדותא שכבר נתייאש מחזקת חצר זו. זהו מה שנלע"ד וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן קס"ו. לע"ת רבאט יע"א על אודות החצר שבהלמדינא דרבאט יע"ה אשר דר בה ידידנו כה"ר יעקב ן' עטר הי"ו ושם שם לו עמוד לנ"ס עמי"ם לעבוד ולשרת במשרת שררת קונסלאדו שררתו אשר נשא על שכמו ומקודם לו שם ג"ך עמד על משמרתו מו"א כה"ר רפאל ז"ל ומקודם לו ג"ך שם שם לו הנהגת שררתו אחיו השר משה ז"ל והן היום שאול שאל האיש כהרי"ע ה' מהו הדין במפתח והחזקה של החצר הנז' שהוא קבלה מיד אביו כה"ר רפאל ז"ל ומחשש אולי בני משה שהיה דר שם קודם לאביו אולי יבואו לומר יהיה להם חלק ונחלה גם הם הואיל ואביהם היה דר שם קודם להשר רפאל אביו של כהרי"ע ה' על כן שאל מה משפט הדבר ומעשיו עד כאן הגיעו דברי כה"ר יעקב ן' עטר הנז' יומ"ץ: הנה ראינו לידידנו הרב הפוסק מוהריק"ו נר"ו שזיכה לסי' יעקב נר"ו לזכות בחזקת ומפתח החצר הנז' ואין לבני דודו כלום שום זכות כלל וחיליה מדינא דש"ע סקמ"ו ס"י דהבא מחמת ירושה אינו צריך טענה והואיל וכה"ר יעקב טוען בפי מלא ואומר מצאתי ירשתי ממורישי שדר בה יותר משני חזקה ולא מיחה בו שום אדם ונוסף על זה שגם הידיד בנו הנז' לו קם כמוהו ודר בה יותר משני חזקה ויורשי כה"ר משה גדולים המה מימות חזקת כה"ר רפאל עד היום ומעולם לא מיחו ודאי חזקת הר' רפאל ובנו חזקה הוי אלו תוכן דברי הרב הפוסק נר"ו: ואנן ענינן בתריה אמת אמת תפסיה דהואיל וטוען מצאתי ירשתי אין להוציאם מידו ומחזקתו כפי פשט הש"ע שכתב בזה"ל הבא מחמת ירושה שטוען ואומר אני ירשתי ממורישי א"ץ טענה אחרת ע"ך א"ך בזה דיי והגם שקדמה לנו ידיעה שהרב זכות אבות סר"ג כתב דאם לא טען היורש ששמע מאביו שהיא לקוחה בידו לא מהני יעו"ש והביא דבריו הרב החסיד מהרי"א זלה"ה בס' יורו משפטיך ליעקב סכ"א הרי שם שם הרב דחה דבריו בשתי ידים יעו"ע ותתן אמת ליעקב ופשט דברי הש"ע כך הם ומהם לא נזוז ועיין בס' מוצ"ב להגאון מוהר"ר יעב"ץ ז"ל בס"ד ותראה משם דסברא זו לא עלתה על דעה הגבוה אלא כמשמעות דברי הש"ע ותו לא מידי וא"ך מדברי הש"ע לא נזוז וזכה הרי"ע המוחזק: ועל מה שראינו שהידיד הרב הפוסק נר"ו עמדו לנגדו דברי הרב מהרי"ט שהביא הבאה"ט משם כנה"ג שכתב בזה"ל ואפילו בגדול פחות מבן עשרים שנה בנכסי אביו לא עלתה לו חזקה ע"ך והידיד נסתפק אם כוונתו היא שצריך שלשה שנים של חזקה אחר ששלמו לו עשרים דהשתא לא עלתה לו חזקה עד שיהיה בן כ"ג או דילמא תכף כשעברו עשרים הוי חזקה וכמו ההיא דס' רל"ה וכו' אחר המחילה לא ידענו היאך יוצדק לפרש הכי בדברי מהרי"ט שכתב בזה"ל ואפילו בגדול פחות ך' לא עלתה לו חזקה וכו' הלשון זה מורה שכל שנות עשרים לא יעלו לשני חזקה ואל יקשה לפי האמת דאם הכי הוא איך ולמה לא יעלו הרי הואיל ועברו י"ג שנים הרי יכול למחות במחזיק ולמה לא יעלו לשני חזקה על זה יש תשובה במטונך ולדידך מי ניחא לומר דכוונת מהרי"ט היא לומר דבעינן שיחזיק המחזיק מבן שבעה עשר ולמעלה שיהיה תשלום החזקה אחר עבור עשרים על זה ג"ך יש להקשות עוד לא מלבד מה שהקשינו דאין לשון מהרי"ט מורה כך הלא עוד יש להקשות ולמה צריך שיהיה בן שבעה עשר ולמעלה הרי אחר שעברו שלשה עשר גדול הוי לענין המחאה וא"ך למה לא תהיה חזקה בממונו שירש מאביו מבן שלשה עשר ולמעלה הרי בר המחאה הוי ואי הטעם הוא משום קטן פחות מבן עשרים לא הוי מכירתו מכירה בנכסי אביו על זה אתמיהא מאן דכר שמה של חזקה באופן וטעם זה הרי תפוק לך אפילו יהיה שטר גמור ביד הלוקח בבירור שקנה מאת פחות מבן ך' לא הוי קנייתו קנייה ואם תשיבני על זה לומר דבא לומר כאן הרב מהרי"ט דבמחזיק בנכסי פחות מבן ך' שירש מאביו לא הוי חזקתו חזקה היינו לומר דאין לנו לומר דבחזקה חשבינן ודאי מכר לו ונהי שאין קניינו קנין פחות מבן עשרים עכ"פ מימר אמרינן לפחות מבן עשרים שיחזיר דמי המכר ללוקח על זה בא מהרי"ט לומר דאין חזקתו חזקה דאמרינן לא מכר [כאשר הוא האמת] ולא לענין פחות מבן ך' אין קנייתו קניה אתשיל א"ך לא ידענו למה הידיד יצא לו לומר דכוונת מהרי"ט דלא הוי חזקה בנכסי פחות מבן עשרים עד שיחזיק בנכסיו מבן שבעה עשר שיהיה תשלום שנות החזקה אחר עבור עשרים לא ידענו מה חלוק מבן שלשה עשר ולמעלה לבן שבעה עשר ולמעלה דוק ותשכח דאין ביניהם כלל: אלא האמת הוא דכוונת מהרי"ט דכל העשרים שנה לא יעלו לשני חזקה דהואיל וקניית הקרקע של פחות מבן עשרים המוכר בנכסי אביו אין מכירתו מכירה מסתמא שום אדם לא יקנה ממנו הואיל ומכירתו אין לה קיום כמו המחזיק בנכסי קטן אפילו הוא חריף ובקי לא הוי חזקה בנכסיו דהואיל ואמרו חז"ל שאין ממכרו בקרקע כלום ולכך כל המחזיק בנכסיו לא הוי חזקתו חזקה כך המחזיק בנכסי פחות מבן עשרים שירש מאביו הואלי וחכמים ז"ל אמרו שאין מכירתו מכירה על זה סמכינן לומר מסתמא אין מי שיקנה ממני וכל המחזיק בנכסיו לא הוי חזקה: והילך לשון מהרי"ט שמורה כך משמעותו יע"ש בס' ס"ד שנשאל בראובן שמת והניח אלמנתו ויתומיו ועמדה האשה ומכרה הקרקע היא לבדה וברבות הימים הוצרכו לבא לדינא האשה המוכרת ויתומיה עם הלוקח והלוקח נאבד ממנו השטר ובא בטענת חזקה ועל זה השיב הרב זל"ה דאם היתומים קטנים והקרקע ידועה לאביהם לא עלתה לו חזקה דאין מחזקינן בנכסי קטן וכו' ואם היתומים היו גדולים בשעת מכירה לכו"ע מחזקים בנכסיהם אבל בנכסי אביהם מאחר דאין מכירתם תר מכירה עד שיהיו בני עשרים לא עלתה לו חזקה שאפג"ן