קרני רא"ם שלד

לפקפק הרי אין לו על מי להשען אלא הואל וראה בפסק הרב יוא"ל ז"ל דאפילו מה שנתנה במתנת בריא צריך מציאת חכם עכ"פ אין דברי הרבנים אמור אלא במחלה בכתובה כולה אבל במקצת כמו זה לא נזכר ונשאר הדבר בספק והרי קי"ל כל ספק בתקנה העמדהו על ד"ת כמ"ש באהע"ז סקי"ח יעו"ש: וכל זה הוא לרווחה דכבר העיד הרב הפוסק החותם על שטר זה וחכם חבירו שהיה כל זה על ידי הרב המאי"ר לארץ זלה"ה ומעתה אין צריך כלל להשיב על חדוש כתובה דמאי שייטה דחדוש כתובה כאן הואל וכתובה היא עדיין בתוקפה לכל תנאיה אפוכי מטרתא למה לי: גם יש לעקור מעקרא טענת נרע"ל בכאן הואל ומצינו בכאן כתוב וגלינו אוזן האשה ופשרנו ביניהם וכו' דמלשון זה נראה שהיתה עכבה בדבר עד שהוצרכו לפשר וא"כ אין כאן טנרע"ל שהרי גלתה דלא ניחא לה בנח"ר דידיה ודמי זה למ"ש מור"ם סק"ו ס"ב וז"ל ולכ"ע אם אמרה למקצת דבריו אין ומקצת שתקה דלא הוי מחילה במה ששתקה אבל במה שאמרה אין צריכה לקיים ע"כ וכן פסק מר"ן בס"ץ באם מכר לאחר ולא רצתה לסלק עצמה וחזר הבעל ומכר לאיש אחר אינה יכולה לומר נ"ר יעו"ש וטעמא דמילתא בתרוייהו הואל ואנן קא חזינן שהעיזה פניה ותאמר לא הרי גלוי מילתא דל"ל ניחותא בנ"ר שעל בעלה א"כ מה ששתקה בדינא דמור"ם או הסכימה במכר השני אלבא דמר"ן אמרינן ודאי מרצונה עשתה הלאו הכי היתה אומרת לא כמו הפעם הראשון וא"כ גם כאן הואל ולא נתרצית אלא על ידי הפשרה הוא גלוי מילתא שאין בעלה חביב לה ובודאי כל מה שעשתה הוא לרצונה: וכל דברינו אלה לצד שצדדתי דמתנה זאת מתנת שכ"מ היא וגם לפי מה שנראה מדברי הרב הפוסק שמבין קולמסו נכר דלא עלה על דעתו לומר זה וחשיב דברי המצוה כספור בעלמא כמי שמדבר היאך יתנהגו בניו מצד עצמם אחר מותו עכ"ז צדקו דבריו נר"ו במה מקיים הסלוק הן מצד מה שהביא מדברי הרב יוא"ל זלה"ה והעלה דגם כאן הואל והסלוק נעשה לגבי היורשים אפילו להרא"ש מהני הן מצד דפסק מר"ן הוא כסברת הרמב"ם דיי גם נוסף כאן לפי מש"ל הואל והסילוק סמוך למיתה כמחילת הכתובה חשיב ואין שייך טנרע"ל בכתובה כמ"ש הרב"ש והואל וקבלה קנין וסלקה עצמה ולא תטול כלל בהם אין לך מחילה יותר מזה והגם שנאמר דלא זיכה אותם לבניו במתנה אלא ישארו אחריו ויתנהגו בהם בניו החלוקה וא"כ נשאר כאלו הניח אותם המוריש אחריו וא"כ הרי מצינו תשובת רבינו הרא"ש שכתב הטו"ר בס"ץ דאפילו במקום דמהני הסילוק היינו שלא לטרוף אבל לא נתמעט חלק האשה לפי תקנת טוליטילה וכו' הרי מפורש שם בדברי הרא"ש שהביא הטור דאם יהיה הסלוק גם על הטרפה וגם על אחר המיתה סלוקה סלוק מכל וכל יעו"ש באורך: וגם אם נחשוב ג"כ דלאו למתנת שכ"מ איכוון יוצדק לך ג"כ כל מה שכתבנו לעיל דלא בעינן לא חדוש כתובה ולא מציאת חכם וכמ"ש הרב הפוסק ואין צריך לכפול הדברים: ומה שנסתפק הידיד אם סלוק זה הוא לסלוק יחשב או למתנה ומזה יצא לידון בדבר חדש לענין חלק הבכורה אם אמור נאמר דבריה קיימים או בטלים הואל ונתנה לאחרים ולא לבעלה לא ידעתי מי הביאו לבית הספק הואל ולשון השטר קרי בחיל שסלקה עצמה גם נוסף על זה אחר שנטלו ממנה הסילוק בקנין מצא יוסף כח לצוות את בניו ולחלוק להם הרי מוכח דאבא מזכה ברא ולא מכח האשה קא זכו ואין עסק באשה כאן אלא לסלוק עצמה ותו לא מידי: ואם מה שהביאהו לבית הספק הוא בשביל שכאן נמצא כתוב והגם שיתברר לה וכו' עכ"ז מעתה זיכתה האשה הנז' כל חלקה בקרקעות וכו' אנא אמינא שמי שכותב זה נוסף על דברי הסלוק ידיו רב לו שראה זה מצאתי בס' כר"ח ח"א סקמ"ה ששם הביא פסק הרבנים מוהר"ר יאודא עוזיאל ומוהר"ס אבן דאנאן ז"ל שכתבנו למעלה שכתבו דאם סלקה בקנין מהני סיים שם אח"כ וכתב עוד נמ"ך משם כמוהר"ש אבן צור וכמוהר"ר יעב"ץ זלה"ה כתבו לחכמי מקנאס וז"ל אמנם בכתובות ק"ק כבר חלקו לה חכמי התקנה כבוד ועשאוה כשותף בגוף הנכסים ולא לבד שותף בין הבנים דהיינו שתטול כאחד מהם אלא שותף כנגד כל הבנים שתטול מחצה ואם שתקה ולא מיחתה בבעלה יפה לה מדבורה ולא. חשיבה מחילה כלל ולא עוד אלא דאפשר דאפילו מחילה גמורה לא מהנייא בגוף הנכסים אלא מתנה גמורה עש"ב וחתום כמוהרריב"ץ זצ"ל אבל מתנת בריא א"צ הסכמת האשה ועיין בשאלת רבינו שמעון מימי זלה"ה ושו"ת הרדב"ז וכ"כ מוהררמ"ט זלה"ה ע"כ בכתבי כמוהר"ש אבן צור עכ"ל הרי לפניך אפילו בעודנו בחיים רצה להצריך לאשה לכתוב לשון. מתנה ובכאן טוב וישר מה שנמצא מלות אלו בסלוק זה: ומעתה משכוני נפשין למה שנסתפק הרב הפוסק אם יכולה אשה זאת לטעון מחילה בטעות וראיתי להידיד שהתיר ספק זה מתרי טעמי חדא והיא שכתב באחרונה דמסתמא ודאי לא בטלה אלא לצד שאם יתברר שהמתנה בטילה דלצד שנאמר אינה בטילה מאי אהני סלוקה אלא ודאי אסיק אדעתה דבטילה. היא ובשביל זה מחלה וכו' אחר המחילה לא ידעתי שום חלוק בין פשרה זאת לשאר פשרות שכולם באות על ספק שכל אחד מוותיר מספק דילמא לא יבוא לידי ברור ואם תאמר אשה זאת בין כך ובין כך מאי אהני לה גם כאן לפי דעתה אהני סלוקה כדי שיהיו גם בניה בכלל הבנים הלאו הכי לא הוה המצווה מבטל המתנה ועדיין איכא למימר דמספק עשתה זאת והשתא שנתברר הויא מחילה בטעות: ברם בצד הראשון שכתב מסברא דנפשיה דלא מקרי מחילה בטעות מכח מה שאמרו לה שהם מסופקים בדין וכו' בזה אמרינן יישר דבזה נתכוון לדעת הרב פת"ש בס' ר"ה סקי"ג וז"ל ועיין בתשובת משכנות יעקב באחים שהיו שותפין לדיין וכו' ועשו הדיינים פשרה ביניהם ואח"כ טען אחד מן הצדדין שהדיין הטעה אותו באומרו לו שאין ברור לו שיזכה בדינו ומתוך זה הסכים להתפשר ועתה נתוודע לו שבודאי היה זוכה בדין וטוען שהוא פשרה בטעות והרב ז"ל השיב דאינו יכול לבטל הפשרה בקנין בטענה זאת ולא מצינו להפוסקים שיבטל פשרה בטעות רק בטעות גמור בעיקר המעשה