קרני רא"ם שלג

הלכתא דאם לא נכתבה לא נפל שטר הצוואה אלא בכאן הואל ובררנו דמצוה מחמת מיתה הוא הרי דינו עריך בס' רמ"ב ס"ו ובסמ"ע סקי"א וי"ב יע"ש ומדין הוכחה על אעבורי אחסנתא אין כאן מקום לדבר מענין זה הואל ולא נמצא שים אעבורי אחסנתא בכאן איך שיהיה חזרנו על כל הצדדין וצדי צדדין ולא מצאנו ממה להגריע כח מתנת מצווה מחמת מיתה זו: ומעתה הואל ובררנו דמתנה זו למתנה מחמת מיתה מחשיבה הרי סלוקה מפורש יוצא דמהני מהא דפסק מור"ם באהע"ז ס"ב וז"ל מי שצווה לתת לבניו כו"ך או לאחרים וציוה כך לפני אשתי ושתקה י"א שצריכה לקיים וי"ח ולכ"ע אם אמרה למקצת דבריו אין ולמקצת שתקה לא הוי מחילה במה ששתקה אבל במה שאמרה אין צריכה לקיים ואינה יכולה לומר נרע"ל ואם קבלה קניין לקיים מתנתו ואח"כ אומרת שלא מחלה כתובתה ומה שקבלה משום שהנכסים היו בידה וברשותה הדין עמה וגובה כתובתה ע"כ וכמו מחלוקת זו שכתב מור"ם כאן דבשתיקה י"א שצריכה לקיים וי"א לא. כן כתב ג"כ בחומ"ש סרנ"ב ס"א יעו"ש וראיתי להרב"ש שם סק"ז שכתב דסברת י"א קמא דמהני שתיקותא היא סברת מר"ן סצ"ג סקט"ו יעו"ע אלא דמדברי הרב חל"ם סק"ה לא משמע כן וא"כ בשתקה הרי היא מחלוקת ועיין להח"מ בסק"ז דסברת הריב"ש שהביא מור"ם באחרונה היא חולקת אפילו על סברא השנייה דס"ל דאם אמרה אין מהני וכתב אך מדברי מור"ם נראה דמחלק בין אם הנכסים ברשותה וכו' ע"ש אתייא מבנייא דבנטלה קנין אלבא דכ"ע צריכה לקיים ואינה יכולה לטעון משום טרוף שלא תטרף דעתו: ועיין בהרחל"ם שם סק"ו שכתב הטעם דלא שייך לומר שיהיה הדבר בטל מכח נרע"ל דיש חלוק בין בריא לשכ"מ יעו"ש ועיין להב"ש בסק"ט מה שהקשה על הרב ח"מ וז"ל עיין להחל"ם שהקשה למה לא אמרינן נרע"ל ותרץ שאני שכ"מ וכו' ולכאורה קשה עליו מהו קושיות שלו דהא בכתובה לא אמרינן נחרע"ל ואפשר דכוונתו וכו' עכל"ה וראיתי להרב מהר"א קורייאט ז"ל סקי"ז שתמה על דברי הרב"ש הנז"ל וז"ל אבל זו היא שקשה בעיקר קושיית הרב"ש תמיהא לי טובא דמ"ש בכתובה לא שייך נחרע"ל הוא במוחלת הכתובה בפירוש כמ"ש בסק"ה אבל במוכר נכסיו או נותנם והאשה מסכמת לא דמי למוחלת כתובה דא"כ תמה על עצמך דכל הדינים דס"ץ דיכולה לטעון נחרע"ל היכי משכחת לה אי נימא דההסכמה שהסכימה על מכירת נכסיו קרוי מחילה דכתובה אלא ודאי דהסכמה לחוד ומחילה לחוד וא"כ לפי זה לא ידענא מאי ק"ל להרב"ש על דבריו של הרב חל"ם עכ"ל: ואנא בריה קלה אמינא דאחר המחילה רבה דאין בתמיהתו כלום דודאי בהנהו דינים דס"ץ הגם שמסלקת עצמה ממה שמכר או נתן הבעל לאו משום זה נימא דמחלה דהא אינה עומדת עתה להתאלמן או להתגרש אלא מצפה ומוחלת אולי ירויח הבעל ויהיה לה ממה לגבות ממנו או על ידי גרושין או על ידי מיתה אבל בכאן בשכ"מ סמוך למיתתו כשהיא רואה שהוא מפזר ממינו והיא מסכמת על ידו אין לך מחילה יותר מזה שמוחלת כתובתה הואל ורוח הולך ולא ישוב מהיכן תהיה לה עוד גבייא אלא ודאי דלמחילה נתכוונה וא"כ דברי הרב"ש ברור מללו אתייא מבנייא לדעת הרב"ש זו שכתבנו דבמוחלת היא זאת ובמוחלת לא שייך טענת נחרע"ל ופשוט הוא אלביה אלא אפילו לסברת הרב חל"ם עצמה הרי כתב דבשכ"מ ליכא טענת נחרע"ל. אתאן לנדו"ד ג"כ הואל והיתה סלוקה על ידי קנין וכמ"ש מור"ם בסברא אחרונה משם הרב"ש ודאי סלוקה סלוק הן דמה שסלקה עצמה הויא מחילה בחלק מכתובה דהא אלו לא מחלה היתה נוטלת חלק בקרקעות אלו ועכשיו מחלה חלק מהכתובה ובמחילה ליכא טענת נרע"ל כמ"ש הרב"ש איבעית אימא הואל והיה שכ"מ לחוד דיי לומר ליכא נח"ר וכמ"ש הרחל"ם ואלבא דכ"ע מהני סלוקה: וכן הוא הלכה למעשה בידינו ומבואר הדבר בתשובת רבני התקנות הלא המה המה"ג מוהרר"י עוזיאל ומוהרר"ס אבן דאנאן זיע"א הובאו דבריהם בס' כר"ח ח"ב סקע"ט שנשאלו בשכ"מ שצוה לחלק נכסיו בתורת מתנה ואחר פטירתו באה לערער שלא יגרע דבר מחלקה ומה ששמעה ושתקה בשעת הצוואה לעשות נרע"ל דתקיף לה עלמא מבואר בתקנות שכל מה שחלק בעלה מנכסיו שלא בהסכמת אשתו הנשואה לו כמנהג קהלות קאסטילייה לא יתנכה לה מחלקה כלום אלא א"ך היה הדבר בהסכמתה ובקנין גמור ולא יזיק לה מה ששתקה האשה וטענתה טענה עכ"ל מכאן מפורש יוצא לנדו"ד דליכא טענת נרע"ל ומפורש יוצא לנדו"ד דלא נכנס זה בגדר שצריך שיהיה הדבר בהסכמת חעי"ץ כלל דהא לא הגריעו אלא משום שלא היה בקנין אבל אם היה שם קנין קיים בלי שום תנאי שיהיה הדבר בהסכמת בדי"ץ: והגם שמדברי הרב יוא"ל זלה"ה בסקל"ב ומדברי המשבי"ר זלה"ה שהביא שם נראה דבמוחלת עצמה צריך הסכמת בד"ץ אפשר דלא הצריכו אלא במוחלת לגמרי דשם בהכי מיירי ויש סייעתא לזה ממה שכתב שם הרב יואל זלה"ה בסוף הפסק וז"ל קמ"ל דלא אלא מיירי במתנת בריא שמוחלת ומבטלת כולה מעכשיו ואפילו הכי צריך מציאת חכם וכו' דמזה יש לומר דוקא במחלה כתובתה כולה ולא נשאר מעתה ומעכשיו לא לה ולא ליורשה דוקא איירי לכך צריך מציאת חכם אבל בכגון נדו"ד דלא מחלה אלא קצת משעבודה ועדיין כחה וכח יורשיה לא נשתנו כלל בזה לא דברו והן הם דברי הרבנים מוהר"ר יאודא עוזיאל ומהר"ר סעדייא אב"ד זלה"ה דפסקו דבקנין לחוד סגי הואל ואין כאן מחילה בכתובתה הואל ויש לה עדיין ממה לגבות: הן אמת דיש לנו לפרש כדברי הרב יוא"ל ז"ל שכתב קמ"ל דלא אלא מיירי במתנת בריא שמוחלת ומבטלת כולה מעכשיו ואפילו הכי צריך מציאת חכם אפע"ג דאיכא כל הטובות וכו' אל תטעה לומר דאדרבא מלשין זה מוכח דמה שמוחלת בכולה הוא עדיף ממוחלת קצת זה אינו דאיכא למימר מאי דנקט אפילו הוא על המחילה שאמר הוא כוונתו לומר אפילו היא מוחלת מעכשיו דהגריעה גם כחה וגם מבטלת הכתובה על זה כתב אפילו במוחלת קצת כנדו"ד והכתובה עדיין בתוקפה לכל חלקיה זה לא נכנס בדברים כלל ופסק הרבנים שכתבנו יוכיח דלא הצריכו אלא קנין ותהיה הצוואה קיימת ואין לפקפק בזה כלל ואפילו מי שירצה