קרני רא"ם שלא

בו עכ"ז אין זה מעלה ואינו מוריד חדא דהא פסק מר"ן בס' רל"ה דתרתי בעינן מעות וחזקה אבל אם חסר אחת מהנה גם המוכר יכול לחזור בו: ועוד בכאן לא יש כאן נתינת המעות שהרי לא נתן הקטן שום דמים כי אם בעד החוב שנושה באביו מפאת המטלטלים וכבר קי"ל דמלוה אינה קונה בכסף כמ"ש בס' ר"ד ס"י ומור"ם בס' קצ"ה ס"י ע"ע וא"כ הואל ולא מצאנו כאן דמהני לא קנין חליפין ולא קנין שטר גם מעות אין כאן אם אמור נאמר דמדעת הקטן היה כל זה לא מצאנו על מה יחול הקנין: נוסף על זה דלגבי דידן אנן קי"ל כל זמן שלא נכתב השטר כל אחד משניהם יכול לחזור אפילו אי הוה עמרם גדול לא היה קונה דהגם שכבר נכתב השטר עכ"ז הואל ולא הגיע ליד הלוקח כאלו לא נכתב דמי שהרי מצינו מחלוקת הפוסקים באם נכתב השטר והוא עדיין מונח בבית הסופר אם קנה הלוקח או לא עיין בזה בס' בנ"י חי"י זלה"ה בס' ק"צ ובמהרי"ט סס"ה מענינים אלו ועיין בדברי רש"י בקדושין דף כ"ו ד"ה לא קנה וכו' דמשם באורה דכל זמן שלא הגיע השטר ליד הקונה לא קנה יע"ש ואנא אמינא דבכגון נדו"ד דמידע ידוע שעתיד השטר לחזור ליד האב להיות לו למשמרת עד יגדל עמרם בנו איכא למימר אלבא דכ"ע אפילו נכתב כאלו לא נכתב דמי וא"כ הואל ובררנו דלשטר מכר יחשב מתנתא דא אין לנו על מי להשען לומר שזכה הקטן עמרם הנז' ואין זה נוגע כלל לדינא דס' רמ"ג סי"ח דהתם דוקא ביש לקטן זכות אבל בכגון זה דמכירה הוה ובמכירה לא מקריא זכות כמש"ל משם מור"ם בס' קצ"ה ומשם הרב יעב"ץ ז"ל ודאי לא זכה אפילו אי הוה מזכה לו על יד אחר ודו"ק ואין לומר דנדו"ד לא חשיב כמקח אלא הואל והבן זכה לירש באמו מדין התקנה נימא שיכול לסלקו במה שירצה ולאו בדעתו תליא מילתא וא"כ נימא הואל ולאו בדעתו תליא הוי כאלו זיכה לו במתנה ואין האב יכיל לחזור: זה אינו דכבר נודע מספרי האחרונים דאין האב יכול לסלק בנו שירש מכח אמו במעות או באיזה דבר עיין תוש"י סק"ז ובס' וי"ץ במקומות הרבה דיש לו לחלוק עמהם בכל דבר וא"כ הדר דינו למה שאמרן שמכר להם אביו בלי ידיעת בנו ואין כאן מכר והדר דינו דיכול האב לחזור אלא דמחויבים שאר אחיו ואלמנת אביו לשלם לו המטלט' שהודה אביו שהוא חייב לו דהיינו כנגד מה שהיו הקרקעות שוים בזמן שכתב האב השטר הודאת שכ"מ וכו' כדאמרן: ועל פי הנחה זו פשוט דגם הבתולה חנה אחותם מחויבים הם האחים לשלם לה כפי מה שישלמו לעמרם דחד דינא אית ליהו הגם שלא הזכירה בהודאתו הרי היורשים מודים הם והרוחנו בזה הנדונייא שנטלה חנה ולא באה בפנקס העזבון יכולה היא לומר שהיא נטלתם מכח החוב של המטלט' שנושת באביה מפאת אמה ואח"כ עשור נכסי הראוי לה שתטול באביה וא"כ מה שנתחייבה חנה ומכרה חלקה בעשור נכסי בקרקעות שירשה מאביה לכל אחיה נגד סיום הנדוניא שעשו לה צריכים כל אחד מהזוכים לתת חלקו בסיום הנדוניא דהשתא חלק חמישי הראוי לה בירושת אמה ונתברר חלקה במחצה בקרקעות עם אחיה שמאמה וחזרה ומכרתו להם זכו בו לבדם ומה שנטלה הנדונייא יכולה היא לומר שנטלתם בעד חוב המטלטלים שיש לה ביד אביה מפאת עזבון אמה ויגיד עליו רעו הודאה שהודה אביה לאחיה עמרם וא"כ גם כאן יבואו חשבון חלקה במטל' עם הנדונייא שעשה לה אביה ומי שיש בידו יתרון יוציא בולעו מפיו ומה שראוי לה ליטול בעשור נכסי של אביה הרי זה חזרה ומכרתו ג"כ בעד מה שנטלה מכל אחיה ובודאי כל מי שירצה לזכות בחלק מחלקה בעשור נכסי הנז' צריך לתת בסיום הנדונייא ותו לא מידי: ומעתה אחר שבררנו דיכול הר' יוסף המנוח לבטל שטר המתנה הבוא נבוא למאי דאתן עלה מה דינה של האשה בסלוק זה שעשתה לה בקרקעות הנה יש לנו לדעת למאי יהיה נחשב דברי המנוח שאמר שעכשיו רצינו לבטל המתנה וכו' ולהחזיר כל הקרקעות המוזכרים בשטר המתנה שירשו אותם כל בניו הזכרים ולחלוק אותם בשוה הן בניו שמאשתו הראשונה הן מן השנייה כלם חלק כחלק יאכלו לבד מדוד יטול פי שנים כי לו משפט הבכורה ע"כ דלעד"ן מדקדוק אלה הדברים דכוונתו להקנות להם בתורת מתנת שכ"מ דאי לא תימא הכי למאי איכוון בצוואה זאת הואל ובלא צוואתי כך הוא משפט הירושה ואי כוונתו להשמעינו שדוד הוא בכור הוה דיי לומר דוד בכור הוא ותו לא ואי כוונתו על האשה שלא תטול בהם מחצה דבריו מהבל ימעטו ולאו בדידיה תלייא מילתא אלא בסלוקה שעשתה: זאת ועוד אחרת במה שכתבו החכמים החותמים על הצוואה בתחילת דבריהם וז"ל היות אמו"ץ וכו' מוטל ע"ע דוי וכבד עליו החולה שממנו מת בעה"ר וכו' גם באמצע השטר כתבו אזי חזר יוסף החולה וכו' מה היתה כוונתם בזה להשמיענו על כל פרק שהיה חולה וממנו מת אם כוונתם לא היתה אלא להעיד שבטל שטר המתנה ועשתה האשה סלוק מאי איכפת לן במה שכתבו היה חולה וממנו מת: אלא נראה שכוונתם לומר למתנת שכ"מ היתה כוונתו ואל תשיבני דסו"ס הואל וזיכה להם בשוה וכן הוא דין הירושה מה הוסיף במתנה זו הו"ל להניח אותם לזכות מדין ירושה לזה אמינא דנתכוון בזה לתת לבניו כדי שלא תזכה הבת בעשור נכסי מן הקרקעות ה' דאם לא היה מצוה והוה שתיק היתה הבת נוטלת עשור נכסי בהם ואל תשיבני גם על זה לומר דאם כוונתו כך היתה להגריע כח הבת מזה א"כ הוה דיי לה לצוות שלא תטול בתו עשור נכסי מן הקרקעות ותו לא דאופן זה מהני מן הדין הואל ואין עשור נכסי מתנאי הכתובה יכול הוא לסלקה וגמרא ערוכה היא בכתובות דס"ח יעו"ש ופסקה הטו"ר באהע"ז סק"ג והש"ע שם ס"י וז"ל מי שצוה בשעת מיתה אל תפרנסו לבנותי פרנסת נדונייא מנכסי שומעין לו יעו"ש וא"כ גם אנן הנגררים אחר התקנות הרי מן התקנה מבורר דמה שנוטלת הבת באביה אחר שירשה באמה הוא מדין עשור נכסי יע"ש וא"כ תקשה למה הוצרך לתת במשכ"מ הוה די לסלק בתו ותו לא: אלא דזה אינו דלשתוק ולכתוב לא אמרינן דהואל וכל כוונתו היתה לסלק הבת מה לי יעשה זה כמו שעשה או יאמר שלא תטול הבת הואל וכוונתו כך היתה בחר בדרך זו הטובה לו בלשון זה לתת לזכרים