קרני רא"ם של

מיד הלוה בסתם דלא זכה המלוה והוצרכו להעמיד האי דינא דהג"ה זאת ודינא דמר"ן דסרמ"ג סי"ד הם איירי ביש עדי הקנין לפנינו ומעידים דלא הטיל תנאי לפניהם ונתחייב בסתם בזה הוא דאמרינן זכה המקבל משעת הקנין ובס' נ"ו איירי כשאין העדים לפנינו וכן פירשה הסמ"ע וא"כ לדעת הסמ"ע והב"ח והש"ך דשטר מתנה זו כן יצא מתחת יד שליש או מתחת יד הבעלים אם העדים לפנינו שיעידו דבסתם קבל קנין ולא היה שום תנאי חזק וקיים הוא ואם אינם לפנינו הבל ואין בו מועיל והגם דראיתי להטו"ז בס' רמ"ג דסבר יש חלוק בין שטר חוב לשטר מכר ובשטר מכר סבירא ליה דאם יצא מתחת יד שליש קיים דמשעה שקבל הקנין זכה המקבל יעו"ש עכ"ז לא פסק כן אלא ביוצא מיד שליש דלית ליה לנותן שום מיגו אבל אם הוא יוצא מתחת יד הנותן מצינו אף הטו"ז מודה ונאמן הנותן לומר תנאי היה במיגו דאי בעי קלייה יע"ש ובשטה זו הלך הגאון רע"ק איגר ז"ל הביא דבריו פת"ש בס' ר"ן סקי"א שכתב על דברי מור"ם דכתב דבמתנת בריא קנה כתב איהו וז"ל עיין תשוב' רעק"א בס' קע"ז שכתב דהכא דוקא במסרו ביד שליש אבל בשטר קנין שנמצא ברשות הנותן דליכא עדי קנין לפנינו שהקנה סתם אינו כלום וכן פסק בהדייא בתשובת המבי"ט יעו"ש: נמצינו למידין בין אם נחשוב שטר זה לדין שטר מכר כדאמרן והוא אמת א"כ הואל ולא יצא מרשות המנוח הרי בטל כדאמרן ואפילו הש"ך יודה דלא פליג אלא בנמצא ביד שליש אבל בנמצא ביד הבעלים הוא גרע כדמצינו לדעת הטו"ז דבנמצא שטר מתנה ביד שליש הוא עדיף מיצא מתחת יד הבעלים וא"כ גם הש"ך נימא הכי ס"ל בשטר מכר. בין אם נחשוב אותו לשטר מתנה גמור הרי לא מצינו ג"כ שום פוסק דס"ל דביוצא מתחת יד הנותן ואין עדים לפנינו שיהיה בו שום ממש ובטל הוא. וכל זה כתבתי להעמיד דברי או"ע הרב הפוסק נר"ו דהואל ולא יצא מתחת יד המנוח יכול לחזור: אד כל זה יוצדק אם שטר זה נמצא ביד המנוח ובעת המצאו אמר שעל תנאי עשאו או אם היה נמצא אחר מותו מונח בין שטרותיו הוה טענין ליתמי כן כדכתב הסמ"ע בס' רמ"ג סקכ"ב יעו"ש אבל בנדו"ד אדרבא הנותן הוא המאשר והמקיים השטר ואמר בפה מלא שכתבו לזכות בנו בשביל חלקו במטלט' והודה בפיו דלמתנה גמורה איכוין בלי שום תנאי כלל כמפורש בדבריו שמודה ואומר דלכולם נתן וכו' ולעמרם זכיתי לו בקרקעות כמו שאתם רואים בשטר המתנה וכו' בזה לא מצאנו שום פוסק ולא איזה סברא לבטל ממנה שטר מתנה זו שהרי כל הפוסקים שזכרנו לא הגריעו שטר מכר או מתנה הנמצא ביד בעליו הראשונים הוא משום דילמא כתבו על תנאי ואם המצא ימצאו עדי הקנין דלא היה תנאי כולהו סברי מרנן דהשטר קיים הגם דאפשר בדעתו בינו לבין עצמו היה לו איזה תנאי כל זמן שלא אמרו לפני העדים וקבל קנין סתם קנה הלוקח או המקבל מכ"ש אם הנותן יעיד על עצמו דנתן במתנה גמורה ולא היה בדעתו שום תנאי פשוט וברור אפילו יהיה עדיין ברשות מוכר או נותן קנה המקבל או הלוקח ומאן ספין ומאן רקיע שיכול לומר שיכול המנוח לחזור בו אחר הודאתו זאת שהודה דלמתנה גמורה איכוון וכדכתב הר"ה נר"ו עצמו דהודאת שכ"מ אפילו עמד אינו חוזר ואי משום שלא אמר אתם עדי הרי הרב הפוסק כתב בטוטו"ד דליכא וכו' דסו"ס משביע הוא לעמרם בנו ותמיהא לי מילתא איך לא זכר שר רבו בפרק חזר וזיכה אותו לבנו הרי דהמנוח לא חשש להשבעה ולא היתה כוונתו לשם כך כלל: גם הוה לן מקום כאן לומר דלא נכנס זה בגדר שיהיה צריך לומר אתם עדי הן מצד שהיה כבר השטר מתנה כתוב כראוי ולא בא אלא להודות שלא היה בו שום תנאי הן מצד דכאן אומר אתם עדי ממש הוא הואל וכתוב כאן שהיה חולה ושלח אחרינו אס"מ והמציא לפנינו שטר מתנה ואמר לנו דעו לכם וכו' אין לך אתם עדי יותר מזה שהרי אדעתא שיעידו עליו שלח עליהם ובפרט דלהם מסור הדבר כי הן הם הסופרים הבקיאים המזומנים לבדי"ץ ודאי אדעתא שיעידו עליו שלח עליהם ולא גזרה וחוקה בעינן שיאמר אתם עדי אלא כל שידעינן ליה דלשם עדות אמר הדברים ומסר אותם להם דיי ועיין בס' פ"א ס"ח ובש"ך שם והגם שהיה כאן מקום להאריך אין הפנאי מסכים וא"כ מצד הטעמים שכתבנו לא ראינו שום זכות שיכול המנוח לבטל השטר שכתב ובתקפו עומד: אלא דמצאנו ארוכה ומרפא לבטל שטר זה על פי דברינו הראשונים שכתבנו הואל ולא באה מתנה זו חנם אין כסף אלא על ידי המטלטלין לשטר מכר תחשב אך בטל הוא כל זמן שלא הגיע ליד המקבל מהא דפסק מור"ם בס' קצ"ה ס"ג ז"ל והא דנקנה המקח שלא בפני הקונה היינו במתנה וזכייה וכיוצא דודאי ניחא ליה אבל במקח שאפשר שאינו חפץ לקנות לא קנה ושניהם חוזרים ע"כ וכן ראיתי בס' ע"ט סופ"ר למוהר"ר יעב"ץ זלה"ה וז"ל ודע שאם קונה הקרקע אינו בעיר אי הוה מכר הקרקע בקנין חליפין לא קנה כי שמא אינו חפץ לקנות משא"כ במתנה דנקנה הדבר שלא בפניו דודאי ניחא ליה וכמ"ש מור"ם בס' קצ"ה ס"ג ואפשר שאם קדמה ידיעה לעדים שחפץ הוא במקח זה נראה דקנה משעת הקנין וצריך שידעו שחפץ הוא ובקנין שטר נמי לא יזכה עד שיגיע לידו השטר כנודע ואין אחד יכול לזכות בעדו מטעמא דאתמר עכ"ל הרי לפניך דאם לא היה הקנין מדעת הקונה לא קנה ושניהם יכולים לחזור כמ"ש מור"ם והגם דעמרם זה לא היה חוץ לעיר ואיכא למימר מידע ידע ושתק זה אינו דעמרם זה קטן היה בשעת הקנין וקנין כמי שלא בפניו דמי כידוע וכמו שמפורש בדברי הרמב"ם בפ' נ"ט מלה"מ בדין י"א שהקטן כמי שאינו בפניו דמי יעו"ש ופסקו הש"ע בס' רל"ה ס"ו וז"ל קטן שקנה קרקע ונתן דמים והחזיק בקרקע תעמוד בידו לפי שזכין לאדם שלא בפניו ע"כ הרי דקטן כשלא בפניו דמי ואין לו זכייה אלא בנתן דמים והחזיק אבל כשלא נתן דמים והחזיק לא יהנה לו לא קנין סודר ולא קנין שטר דהוי כמי שמקנה לאדם אחר שהוא חק לעיר דכתבנו משם מור"ם והרב יעב"ץ ז"ל דשניהם יכולים לחזור: והגם דכאן מחזי כאלו מקנה לו במעות דהא קנין זה שקנה האב לבן הוא במקום מטלטל' שנושה