קרני רא"ם שכט

מחלקו במטלט' ובודאי לא נתן לו הקרקע בעד המטל' אלא אדעתא שלא יצאו מידו דגם כאן חזקה לא שדי אינש זוזי בכדי: הן אמת דראה ראיתי מחלוקת בכעין זה בענין ראובן ושמעון שהחליפו בתיהם זע"ז ולא נכתב שטר החליפין אלא נכתב בפנקס הקהל שראובן ושמעון החליפו בתיהם זע"ז ואחר עבור זמן מה בא בע"ח של ראובן מוקדם ורצה לטרוף שני הבתים. האחת מה שהיא ביד ראובן והאחת שהיא ביד שמעין מכח השט"ח דידיה המוקדם. ושמעון טוען כי לא יש לו קדימה אלא על הבית שהיתה מקודם לזה של ראובן אבל זה שעתה היא ביד ראובן ובאה לו מכח שמעון הרי יש לו לראובן עליה אחריות וכו' וכתב הרב פת"ש בס' רכ"ה סק"א דהרב צ"ץ והרב עבוד"ת הגרשונ"י ז"ל פסקו דהדין עם הבע"ח דהגם דקי"ל אחריות ט"ס היינו דוקא במכר אבל בחליפין כהאי לא אמרינן אחריות ט"ס והביאו ראיה מדברי רשב"ם בפרק בית כור דק"ז דכתב שם על ההיא דאחים שחלקו שנחלקו בו רב ושמואל דלדעת רב הרי הן כיורשין ולדעת שמואל הוו כלקוחות ופירשב"ם ז"ל כלקוחות דאין ברירה ונמצא שכל אחד נטל חלק וכאלו החליפו זה בחלקו של זה והיינו לקוחות וכיון דלקוחות נינהו הא ודאי כלוקח שלא באחריות דמי כאלו אמר זל"ז איני מקבל אחריות חלקך עלי דמי דמסתמא לא מקבלי אפע"ג דגבי מוכר קרקע לחבירו קי"ל אחריות ט"ס הוא אם לא פירש בשטר מכירה הני מילי היכא דזבן ארעא מחבריה דלא שדי אינש זוזי בכדי אבל גבי ירושת אחים דכל אחד נוטל חלקו בההיא הנאה דאיהו לא מקבל אחריות על של חבירו גמר ומקנה ליה חבירו חלקו לגמרי שלא יקבל עליו אחריותו ולא תשתעבד ליה שדהו כי היכי דדידיה לא משתעבדה לחבירו ע"כ לשון רשב"ם. ומכאן כסקו הרבנים הנז' שבכל חליפין ליכא אחריות. והרב פת"ש כתב על דבריהם דהרב קצו"ת החוש"ן כתב על דבריהם, דהרבנים הנז' אישתמיט להו דברי מהר"י ן' מיגאש ז"ל שכתב בפשיטות דבחליפין יש דין אחריות ל זע"ז וכתב דגם הרב שבו"ת יעק"ב תמה על הגאונים הנז' ודחה ראיתם מההיא דרשב"ם דשאני התם הואל והם אחים שחלקו ולכל אחד הוי ספק אם יצא שט"ח על אביהם או לא לכך יש לומר דכל אחד לא קבל אחריות על חבירו הואל ושניהם עומדים בספק משא"ך הכא דזה החליף ביתו שהוא יודע בעצמו שהוא שלם בלי מום ושום טורף לא יבוא עליו מהיכא תיתי ישליך אותו כדי ויטול בית של חבירו שאינו יודע נגעי חבירו ואדרבא רוצה הוא שיקבל עליו אחריות חבירו ואחריותו על חבירו יע"ש. וכתב דכן הסכים הרב נתיבו"ת המשפ"ט יעו"ש. וא"ך זכינו לנדו"ד הגם דלכאורה מחזי הואל והמנוח הנז' ברר לעצמו המטלט' ונתן לבנו הקרקע הוו כאחים שחלקו דהוו כלקוחות וא"ך לכאורה מחזי דאפילו החולקים דס"ל דבשאר חליפין אמרינן אחריות ט"ס בכאן יודו דהא הם עצמם דחו דשאני אחים שחלקו כמו שמפורש בדחייתם: אלא כד דייקת נראה פשוט דאפילו הרב צ"ץ ועבוד"ת הגרשונ"י מודו כאן דהא טעמייהו למה פסקו חליפין אין בו אחריות הוא משום דבההיא הנאה שזה מכר לחבירו ולא קבל אחריות וגם זה מכר ולא קבל גמרי ומקני זל"ז יעו"ש אבל בכאן היאך יוצדק אותו הטעם כלל לא מניה ולא מקצתיה ופשוט וברור דהואל והמנוח הודה שהקנה לו הקרקעות בעד חלקי במטל' הרי הודה שדקדק חשבונו בעד מה שהי' לו אחר מיתת אשתו ועשה חשבון והיה לו ממון רב עד שהגיע לחלק עמרם במטלט' עד כדי שווי הני מקרקעי ובודאי כשיצאו הקרקעות מיד עמרם מכח איזה טרפה מחויב אביו לשלם לו חובו ועדיף זה אפילו מראובן ושמעון שהחליפו זע"ז ומה גם אפילו אחין שחלקו קי"ל אם יצא עליהם שט"ח בטלה חלוקתם כמו שנפסקה שם הלכתא בגמרא ופסקה בש"ע סי' קע"ה ס"ד ומבואר בהרמב"ם פ"מ מהלכות נחלות דבטלה חלוקתם אפילו נטל זה קרקע וזה כספים יעו"ש וברב המגיד ז"ל יעו"ש: ועדיפא מזה כתב הר' בעל משה"ר מערכת מ"ם סט"ו וז"ל מי שנתן מעות לחבירו בשביל שיתן לו מחילה ועכשיו טוען המוחל דלא הויא מחילה יכול הנמחל לומר לו תן לי מעותי ואח"כ ארד עמך לדין כנה"ג עכ"ל מכ"ש כאן דלא נתכוון אב זה במתנה זו אלא בשביל המטלטל' אין לך מכר יותר מזה וחייב הוא באחריות ואין זה צריך לפנים ופשוט: וא"כ זכינו הואל ושטר מתנה זו יש בו דין אחריות הגם שהוא כתוב בלשון מתנה לשטר מכר יחשב ודוגמא לזה פסק הרמב"ם בדין המצרנות ופסקו בש"ע סקע"ה סנ"ד ז"ל הנותן מתנה אין בה דדב"מ היה כתוב בשטר מתנה אחריות על הנותן יש בה דדב"מ ע"כ הרי לפניך הואל והמתנה באה מכח מכר שקבל מעות מן המקבל הגם דהשטר כתוב בלשון מתנה למכר יחשב וגם כאן הואל וכתוב בשטר זה שנתן לו בשביל המטל' ובררנו דחייב באחריות דין שטר מכר יש לו: ומעתה נתנה ראש למ"ש הרב הפוסק דהואל ולא יצא מתחת יד המנוח שטר זה יכול לחזור בו הנה מצאנו למר"ן בס' ר"ן סכ"ה שכתב מי שכתב שט"ח בשם אחד מבניו או בשם אחר ונתן השטר על יד שליש ואמר לו זה יהיה אצלך ולא פירש לו כלום או שא"ל הנח עד שאומר לך מה תעשה ומת אינו כלום ע"כ וכתב הסמ"ע סקע"ב הטעם דחיישינן שמא כתב ללות ולא לוה ומשום הכי לא יתנהו למלוה הנז' בשטר והוא הדין לשטר מכירה שמא כתבו למכור ולא מכר ע"כ והן אמת דמצאנו להש"ך שם סקכ"ב דפליג עליו בשטר מכר וס"ל דזכה הלוקח יעו"ש הרי מצינו להרב פת"ש סק"י שכתב וז"ל ועיין בתשובת ושב הכהן ס"א שכתב דכל דברי הש"ך בס"ק זה הם תמוהים ע"ע הרי לך דלדברי הסמ"ע והרב ושב הכהן ס"ל דשטר מכר אפילו הוא נתון ביד שליש דינו כדין שט"ח ואינו כלום מכ"ש כשלא יצא מתחת יד המוכר כלל זה לא נכנס במחלוקת כמו שנבאר בס"ד הנה הוא לך דינא דשטר מכר: ובדין דשטר מתנה מצינו למור"ם שם שסיים וז"ל ובמתנת בריא בקנין כשהקנה קנה המקבל ע"כ ודברי מור"ם אלו הם קאי כשנתן השטר ביד שליש כמו שמובן מדבריו וכן פירשה הסמ"ע להג"ה זאת יעו"ש סקע"ג וראיתי להרב"ח והש"ך דקשיא ליהו האי דינא דמור"ם מההוא דסי' נ"ו ס"ה דשט"ח שיצא