קרני רא"ם שכח

בדינא של כל מקום ומקום מחוקי המלכות ומתקוני המדינות שכל זמן שכת"י קיים יגבה ואין אומר ואין דברים באופן זה להכניס עצמינו אם זה קרוי ד"ד או לא דזה פשוט הן מצד חוק המלכות כך הוא הן מצד חק המלך להושיב קונסולים בכל מדינה ומדינה ולדון כאשר יראה בעיניהם על כן נראה פשוט דדינא דפסקי מר"ן ומור"ם בס' ס"ו סכ"ה ושס"ט הן אמת ודבריהם אמת וזכתה האשה לגבות בכל מין כח שהיה להערל הרי סתואר תמורתו: ומעתה לא נשאר לנו לברר אלא החלוק שבין דינים אלו דס' ס"ו סכ"ה ודס' שס"ט דמנייהו פסקנו דישראל הבא מכח גוי זכה בשטר ויגבה מחבירו וכן מההיא דס' מ"ה סי"ז ודסי' ס"ו סי"ז יע"ש, וכן מצאני בדין מ"ג סכ"ב דפסק שם דאם הנותן כותי והמקבל והנפקד ישראל קנה הישראל ויכול להוציא ממנו וכתב הש"ך. ואפילו אין העכו"ם תובע או מת עכ"ז יכול הישראל להוציא יעו"ש מאי שנא דינים אלו מההיא דפסק מור"ם בס' ע"ב סמ"א ודס' קצ"ד דעלייהו סמך פסקו הרב הפוסק לומר הואל ומשם מבורר דנכסי גוי הרי הם הפקר גם בנדו"ד כן על זה יש לנו לברר כפי האמת מה חלוק יש בין הנהו דס' ע"ב וקצ"ד להני חבל פסקי דנין שזכרנו: אלא הדבר פשוט דרב המרחק ביניהם דשאני ההיא דס' מ"ה וס"ו וס"ז הואל והשטר בידו שלקח מיד העכו"ם בכח מה שבידו יכול לגבות מהישראל חבירו הגם דקי"ל כרבא דב"ח מכאן ולהבא הוא גובה ואין בידו אלא נייר בעלמא עכ"פ לעניין זה שישתעבדו לו נכסי הלוה הוי כאלו עשה קנין או משיכה בהם ומטעם זה ג"כ ישראל מחבירו קני בכתיבה ומסירה יע"ש בש"ך ריש ס' ס"ו דקניית השעבוד הגם שאינו נמכר לגמרי עכ"פ לא פקע יעו"ש וא"כ גם בקונה מגוי הכי הוא ואפילו במקום שאין הגוים קונים בכתו"ם עכ"פ משוינן קנין דידהו כקנין כתו"מ דידן: זאת ועוד אחרת דלפי התרוצים שזכרנו לעיל משם הסמ"ע והטו"ז זלה"ה והרבנים כלם הרי הדבר מבורר הן מצד דכח גוי הרי הוא מסור ביד הישראל הן מצד דד"ד הישראל השני קנה לא כן בס' ע"ב וקצ"ד הואל והישראל השני לא עשה שום משיכה ולא קנין אחר והגוי נסתלק א"כ מה כח יש ביד הישראל השני להוציא מהראשון והדר דינא לדין נכסי עכו"ם הרי הם כנכסי מדבר: גם יש לחלק בין דין דמ"ג ג"כ דהואל ותקנת חז"ל להפקיע הממון של הנותן לזכות בו המקבל אפילו מישראל חבירו וכ"ש מגוי לישראל הרי כאלו מאותה שעה זכה בו והרי הוא כאלו תפוס בידו ופשוט: אלא דמוכרחים אנחנו לומר דההיא דס' ע"ב דאין הישראל השני יכול להוציא מהראשון היינו בדלא היתה המתנה במ"ג דאם היתה המתנה במ"ג קנה השני ופשוט כפסק הש"ע בס' קכ"ו הנז' דמעמד של שתן קני בין במתנה בין בפירעון החוב וכו' כמ"ש ריש סקכ"ו אלא דמוכרחים לומר דלא היה הדבר במ"ג. זהו משנלע"ד להשיב כעת בענין זה בחשון לראו"ת טו"ב לפ"ק ולרום החיים והשלום וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקווא ס"ט סימן קס"ד. לעי"ת רבאט יע"ה על אודות אחד שמתה אשתו וזיכה קרקע אחד לעמרם בנו הקטן בעד עזבון אמו ולא יצא שטר הזכוי מתחת ידו ובעת מותו של האיש המזכה חזר בו ממה שזיכה יומ"ץ: תחלה וראש צריך להתבונן בדברי המנוח ז"ל המצוה ואומר כמו שכתוב בשטר זה שיצא לפנינו בזה הלשון היות אמת וצדק וכו' ואמר לנו דעו לכם שכל בני שמאשתי הראשונה ה"ה דוד ושאול ואברהם הי"ו נתתי להם כל חלקם המגיעם בירושת אמם מקרקעי ומטלטלי ואולם בני עמרם שהיה עדיין קטן לא נתתי לו חלקו המגיעו במטלטלין בעזבון הנמצא לי במצב פטירת אמו וע"ך קודם שנשאתי אשתי זאת השנייה נתתי לו כל מחצית הקרקעות שנמצאו במצב פטירת אמו והם מחצית החצר וכו' את הכל זכיתי לעמרם בני הנז' ובעד חלקי במטל' שנמצאו לי במצב פטירת אמו כמו שאתם. רואים בשטר המתנה וכו' ע"ך: תחלה וראש נראה דדבריו אלה מחזו כסתראי דמעיקרא אמר שכל בני ופרט אותם ה"ה כהה"ר דוד ושאול ואברהם נתתי להם חלקם המגיעם מקרקעי ומטלטלי דמזה נשמע דלהם לבדם נתנה הארץ ולא לזולתם והדר אמר ואולם עמרם בני לא נתתי לו חלקו המגיעו במטלטלים דמזה משמע דגם עמרם נטל חלק בארץ ולא נשאר לו אצל אביו כי אם חלק המטלטלים. אלא דיש לישב דבריו דיכולים אנו לומר דכוונת המצוה היא שכל בניו נטלו חלקם המגיעם בקרקע וגם עמרם בכלל ולא בא לפרוט דוד ושאול ואברהם אלא לענין המטלטלים דהכוונה היא דהר"ד ושאול ואברהם נטלו חלקם קרקע ומטל' אבל עמרם הגם שמקרקע נטל חלקו עדיין מהמטל לא נתתי לו חלקו והגם שלא הזכיר בפירוש שנתן לו חלקו בקרקע הרי הוא כמובן מדקדוק דבריו: ומעתה הבוא נבוא במה שיש להסתפק בשטר זה שכתב המנוח ז"ל לעמרם בנו דמעקרא קרי ליה שטר מתנה כמו שבא כתוב בזה"ל וע"ך קודם שנשאתי וכו' נתתי לו כל מחצית וכו' את הכל זכיתי לעמרם בני בעד חלקו במטל' וכו' דגם זה מחזי כסתירת דברים דמעיקרא קרי לה מתנה משמע חנם אין כסף ומסוף דבריו משמע דלשטר מכירה יחשב דהא כתב את הכל זכיתי לעמרם בעד חלקו במטלטלים וזה הוי מכירה דבעד חלקו במטלטלים מכר לו הקרקעות: ואמרתי לע"ד נראה דשטר זה לדין שטר מכר יהיה נחשב. ויתברר לך זה ממה שיש להסתפק מה דינה של קרקע זו שכתב המנוח לבנו בעד המטלטלים אם במציאות תהיה קרקע זו נשדפת מיד הבן אם האב פטור כדין כל שטר מתנה דעלמא או נימא הואל ומתנה זו לא באה לבן חנם אלא בעד המטלטלים הויא כמכר וחייב באחריות. ואמרתי אני דלדעתי ברור דודאי המנוח ז"ל חייב באחריות. וזה פשוט מן הסברא הואל ובעד החוב של מטלט' נתן לו אם לאחר זמן יצאו מידו למה יהיה נפסד עמרם הנז'