קרני רא"ם שכז

ומעתה אחרי הודיע אלקים אותנו את כל זאת נתנה ראש לדעת מה יעשה ישראל בבוא לפניו דין זה של סתוואר עם הערלית ודאי אם היו יהיה שבדיניהם לפני השליטים שלהם הדין הוא שתזכה סתוואר מדין מתנת בריא או מדין מתנת שכ"מ גם אנן בדידן הגם דלפי דתינו הקדושה דהגוי לאו בר מתנת שכ"מ הוא כמש"ל וגם בדין מתנת בריא אין כתב יד נקנה בדינינו מישראל לחבירו אלא בכתו"ם עכ"ז יש לנו לפסוק ע"פ דיניהם כפי מה שפסק מור"ם ז"ל בס' ס"ו סכ"ה ובסו"ס שס"ט שכתבנו לעיל לכל חלוקיהם דהא אפילו בישראל שקנה מגוי דיינין כדיניהם אפילו להוציא מישראל לחבירו מכ"ש בישראל וגוי ויש זכות לישראל בודאי דכך דינין ליה ע"פ דיניהם דאפילו בלי דברי הנז"ל הדרן לדינא האמור במס' קמא דגוי וישראל הבא לפניך וכו' דהגם דאותו דין לא פסקו מר"ן בש"ע עכ"פ הרי הרמב"ם בפי"ב מהלכות מ"ל הל"ב פסקו ע"ש ומצינו הפוסקים נשתמשו בדין זה ועיין להרב יוא"ל ז"ל בס' צ"ו שכך פסק א"כ פשוט הוא דכך פסקינן להערלית בין אם תהיה מתנת הערל אחיה מתנת בריא או שכ"מ עלינו לפסוק לה הדין שתזכה סתואר הנז': גם אם מהוה תהוי מה שנתן לסתואר לאו בתורת מתנה אלא בתורת ירושה דהיינו העביר הנחלה מזוגתו לזונתו כמו שנראה מלשון הצוואה בזה נראה יותר ויותר דאם הוא בדיניהם שיכול להעביר ודאי דהכי נקטינן הן מצד דבדינינו כך הוא דיכול הגוי להעביר כמו שכתבנו הן מצד הואל ובדיניהם הכי הוא הדר דינא נמי לפסק מור"ם דס' ס"ו סכ"ה שכתבנו ודס' שס"ט דהואל והקנין בתורת ירושה מהני בדיניהם הוי כאלו נתן במתנת בריא או באופן המועיל והדר דינא לדין קו"ח נמי דאמרן מדמהני אפילו לישראל המקבל מיד הגוי להוציא מיד חבירו הואל וע"פ דיניהן כך הוא פשיטא ג"כ דמהני להאשה סתואר להפקיע מיד הערלית וכעין זה ראיתי בפסק אחד בכת"י בדין גוי שקנה קרקע מישראל בשטר בסופרי ישראל ולא כתבו הסופרים שהיה הקנין בסודרו של גוי ואח"כ אותו הגוי מכר אותו קרקע לישראל אחר אי הוי קנין הגוי מעקרא קנין או לא וכתבו משם רבינו יעב"ץ זלה"ה וסיעת מרחמוהי דהואל ולגבי דיני הגוים כל שיש בידו שטר סמכא דעתו גם כאן הרי סמכא דעתו בשטר הגם שאינו שטר כפי דינינו הואל ולגבי דיניהם הוי שטר הוי דינו כמו שפסק מור"ם בס' ס"ו סכ"ה אלה היו דברי הרב הנז' וגם אנן לדידן נדון גם למי שבא לזכות מדין ירושה מדין דמור"ם הנז"ל: ועדיפא מזה יש לנו להביא ממה שמצאנו ג"כ למור"ם בס' רע"ח ס"א שפסק לתשובת הריב"ש שכתב וז"ל ואם עשה הצוואה במקום שנהגו לדון בערכאות של כותי"ם ובאו אח"כ למקום אחר לדון בדיני ישראל לא אמרינן דירושה אין לה הפסק עכ"ל מזה נלמד דאפילו בירושה עצמה אפילו בין ישראל לחבירו אזלינן בתר הערכאות במקום שנהגו לדון כך מכ"ש בין ישראל לכותי פשוט דכך דנין ליהו אך צל"ע אם בדיניהם לא תהיה הצוואה קיימת מה נענה הואל ולפי מ"ש לעיל דגוי בר אעבורי אחסנתא הוא אם נדון ליהו בדינינו כדין גוי וישראל הבא לפניך והנראה לנו הוא דודאי כדינינו דינין ליה מההיא דקמא כדאמרן מסקנא דמילתא אם יהיה בדיניהם דמתנת בריא או שכ"מ מהנייא בנמוסי הערלים אף אנן הכי דינין ומזכינן לסתואר ואם לא יהיה הדבר בלשון מתנה אלא בלשון תנאי להעביר מירושתו בין יהיה בדיניהן שיכול להעביר בין לא יהיה הואל ובדיננו יכול להעביר כמש"ל הכי דינין ליה: תבנא לדיננא מהו הדין בין האי אשה קשת רוח ובין האי בעל כת"י זה ודאי הדין פשוט ג"כ כמו שאמרן דהואל וזכתה בכת"י פשוט דיכולה להפרע ממנו אם יהיה לה זכות בדיניהם גם אנן כך פסקינן לה לגבות מהלוה הנז' מהנהו דינין המסומנים לעיל דס' ס"ז וס' שס"ט וצריך לתת לה כפי מה שהיתה מרוחת בו בדיני הגוים כמ"ש מור"ם בתרי הגהות לדון לה למעליותא: והן אמת ידוע הדבר ומפורסם הקושיא הידועה שמקשים מפרשי הש"ע על מה שפסק מר"ן בתרי מקומות בס' מ"ה סי"ז בדין מי שקנה שטר מגוי והיו עדיו מרוחקין תרי שטין ובהאי דינא דקמן דס' ס"ו סכ"ה דבכלהו פסק מר"ן דהבא מכח גוי הרי הוא כמוהי למעליותא ובשטתיה אזיל מור"ם ובס' קנ"ד סי"ח שם פסק מר"ן דישראל שקנה קרקע מגוי והיו לישראל חלונות על גגו של כות"י הישראל הקונה אינו יכול לסתור וכו' דלא הוי דינו אלא לגריעותא יע"ש וא"כ פסקי מר"ן דאנן קי"ל כוותיה סתראי נינהו ועל זה מצאנו כמה תרוצים על זה דהסמ"ע סי' מ"ה סקל"ח תרץ שני תרוצים תרוץ ראשון הוא דשאני שטרות שהוא דינא דמלכותא לא כן ההיא דסקנ"ד דאינו מדינא דמלכותא ודקדק זה מדברי מור"ם יע"ש ואח"כ תרץ תרוץ שני וכתב עליו שהוא עקר והתירוץ השני הוא דשאני ההיא דס' מ"ה הואל והכותי"ם נהגו לגבות בו באותו שטר ומהשטר מוכח שחייב הישראל וכו' וכן ההיא דס' ס"ו הואל והוא בשטר וקנה אותו ממנו אין כח במחילתו וכו' לא כן ההיא דסקנ"ד דאדרבא ישראל זה היה מוחזק בחלונו וזה בא להזיקו וכו': והטו"ז ז"ל בסקנ"ד סי"ח הרץ באופן אחר דשאני בס' מ"ה וס"ו דכל היכא דישראל מתחייב נגד הכות"י לא מפקע החוב שלו בכל מלי שהיה לו אף אם בא ליד ישראל דהקונה במקום מוכר קאי משא"ך ההיא דסקנ"ד דלא נשתעבד הישראל כלל לכותי לשום דבר ע"כ ובבאה"ג סקנ"ד תרץ באופן אחר דהתם בס' מ"ה וס"ו שהוא לענין ממונא ודינא דמלכותא אבל הזק ראיה איסור נמי איכא לא שייך לומר דד"ד בדבר איסור יע"ש: והרב מוהרי"ע ז"ל תרץ באופן אחר דשאני התם בסמ"ה וס"ו הואל וכח הגוי שהוא השטר הרי הוא עתה ביד הישראל שכלם הזכירו שטר לא כן ההיא דסקנ"ד דליכא שום שטר של זכות החלון ביד ישראל בבהאי גוונא אינו אלא לגריעותא ע"כ: ומעתה הואל ובררנו דפסקי מר"ן לאו סתראי ואלו ואלו דברי א"ח חזר הדין למה שאמרנו ולא מבעייא לתרוץ השני של הסמ"ע שהוא עקר בעיניו דהואל והגוים נהגו לגבות בשטר ולפי תרוצו של הטו"ז והרב מוהרי"ע ז"ל פשיטא דאין שום דו"ד כלל בכת"י זה שמחויב לשלם אלא אפילו לפי תרוץ ראשון של הסמ"ע ותרוצו של באה"ג דמשום ד"ד נגעו בה גם בנדו"ד איכא ד"ד הן בדינא דהמלך דבני מערבא הן