קרני רא"ם שכו

ישראל קנה הישראל וכו' ומפרש הטעם משם הרא"ש והטו"ר דכיון דהפקיעו רז"ל ממון של ישראל במ"ג כ"ש ממונו של גוי ע"כ דהתם מילתא בטעמא הוא דרבנן תקינו כך משום כדי שלא יצטרך לטרוח ולעשות קנין כמו שמפורש בגטין די"ד בדברי התוספ' יע"ש ומכח טעם זה הפקיעו ממון זה וזכה זה אפילו ישראל מישראל בזה הוא דאמרינן הואל ומטעם זה הפקיעו ממון ישראל מכ"ש שיפקיעו ממון גוי אבל צוואת שכ"מ כבר מלתינו אמירה דלא קרב זה אל זה ופשוט דליכא תקנת שכ"מ: גם מ"ש ה' הפוסק וז"ל דאי מתנה זו היא מתנת בריא הרי היא חסורי מחסרא דרכי הקנאה וכו'. אמת נכון הדבר אך התינח אלו בא לזכות מכח הקנאה כמו מישראל לחבירו היה מקום כאן לעיין אם תהיה לה זכייה או לא אפילו אם היתה כתיבה בכת"י זה כתו"ם כדרך שמקנים ישראל זל"ז. ודאי אפילו אי הוה כתיבה היה צריך מקום לעיין אם תזכה או לא ועיין בס' דב"ר מש"ה בס' י"ז שהביא סברת מהרשד"ם דס"ל דלא מהני קנין כתו"ם מיד גוי ליד ישראל יעו"ש ובנדו"ד דליכא שום דרכי הקנאה כלל היה נראה דאין לסתוואר זו שום קנייה: אך ומה נענה בפסק הנמק"י הביאו הרב"י וערכו מור"ם על השולחן בס' ס"ו סכ"ה ז"ל הש"ע כותי שמכר שטר חוב לישראל יש מי שאומר שכיון שבדיניהם כל זכותו מכר בדיניהם דיינין ליה שאם חזר ומחלו אינו נמחל וסיים מור"ם וכן כל שנתן בדיניהם אפילו בלי כתו"ם משלם ע"כ ובסו"ס שס"ט ג"כ פסק מור"ם שם לתשובת הרא"ש לענין דדינין בין ישראל הקונה לישראל הלוה בדיניהם דהיינו הואל מה שהיה מרויח העכו"ם כדיניהם כך אנו דנים לישראל הקונה יע"ש והגם דמור"ם בס' שס"ט כתב והכותי מכר השטר וכו' הרי הש"ך בסו"ס שס"ט סק"ט ובס' ס"ו ס"ק פ"ד השוה דין מתנה למכר יעו"ש הרי מפסקי מור"ם אלו מוכח וברור דגוי שנתן לישראל שט"ח שיש לו על חבירו לא דיינין ליה כדת משה אלא כדיניהם דיינין לכל דבר בין לענין דרכי הקנייה בין לענין שאר דברים וא"כ הואל ובדיני הערלים אם כתב בכת"י או נתן ע"פ סופריהם כתב יד זה במתנה תזכה אשה זאת למה נגריע כחה הואל ובדינינו אין כאן צד קנייה הרי דברי מור"ם קרו בחיל דעפ"י דיניהם דינין לה: גם אל תיסק אדעתין לחלק ולומר דמור"ם לא דבר אלא בשטר אבל בכת"י אפשר נגרע כחו כמו שנראה שכך הבין הר' הפוסק נר"ו שכתב וז"ל וכ"ש במתנה זו שאינו בניטאריו אלא בכת"י בעלמא וכו' דזה אינו דלענין קנייה שקולים הם כמו שמצינו למר"ן בס' ס"ו ס"ו שכתב ז"ל וכן שטר של כת"י נקנה בכתו"ם יע"ש ועיין להרב משה"ר מערכת עיין שהביא להקת הפוסקים וזו הלכה העלה דאפילו כת"י של גוי נקנה בכתו"ם כשטר ע"כ וא"כ כמו שמצינו לענין קניית ישראל מחבירו לא יש שום גריעותא בין כתב יד לשטר דכולהו הושואו לקנין כתו"ם הוא הדין לדין זה דנתינת הגוי לישראל בודאי אין חלוק: ובפרט דבכת"י זה שיש בידי הערל הזה מראובן הוא עדיף מכת"י שבין ישראל לחבירו דבכת"י שבין ישראל לחבירו יכול לטעון פרעתי דקרוב הדבר לומר דכמלוה ע"פ דמי ואינו נקנה בכתו"ם ועכ"ז הדין הוא כמ"ש אבל בכת"י שביד הערל דבר פשוט הוא לעיני אומייה ועממייה דאין יכול לטעון פרעתי מכח שטרך בידי מאי בעי והואל וכן הוא דין שטר יש לו כמ"ש הפוסקים בספרתם הראשון בקודש נהדר הוא מהר"ם אדרבי ז"ל בס' הרב ס"ב שכתב שאם נהג הסוחרים שבכתב ידם אינו נאמן לומר עליו פרעתי הוי כשטר יעו"ש וכן כתב הרמ"ק בס' שס"ט משם כנה"ג ועיין להרב יוא"ל זלה"ה שכך נראה דעתו מדקדוק דבריו יעו"ש ועד אחורן הוא הרב מוהריב"ו זלה"ה יעו"ש בס' מ"ג שזו הלכה העלה על כת"י שבזברטאל יע"א דכשטר חשיב יע"ש וא"כ זה פשוט דשוי לשטר גמור ואין לפקפק בזה: גם יש להסתפק בדברי הח' הפוסק שלא שת לנגד עיניו הלשון המבורר שבא בשאלה שהערל כתב צוואה שכל נכסיו תירש האשה סתוואר וכו' הלשון הזה לאו לשון מתנת בריא ולא מתנת שכ"מ הוא דאין כאן לשין מתנה אלא העברת ירושה וא"כ קשה על הרב הפוסק איך הניח מה שלפניו לברר הדין אם הגוי יכול להעביר הירושה מיורשיו לאחריני והלך לדרוש דין מתנת גוי זה אם היא במתנת שכ"מ או במתנת בריא זה תימא: ונראה לברר הדין דהעברת הערל הזה שהעביר מיורשיו לאשה זו הד"א אמרה דיכול להעביר ע"פ דתינו הקדושה דהא בישראל משנה ערוכה שנינו ב"ב דקנ"ז דהט' שאין יכול להעביר הישר' ירושה מיורשיו משום דהוי מתנה על מ"ש בתורה ופסקה הרמב"ם בריש פ"ו דנחלות וז"ל אדם יכול להוריש למי שאינו ראוי ליורשו ולא להעביר הירושה מן היורש אע"פ שזה ממון הוא לפי שנאמר בפר' נחלות והיתה לבני ישראל לחוקת משפט לומר שחוקה זאת לא תשתנה ואין התנאי מועיל בה וכו' יע"ש והוא מה שפסק מר"ן בס' רפ"א ס"א וא"כ הוא הגם דקי"ל דגוי יורש את אביו דבר תורה עכ"פ יכול הוא להעביר הירושה מיורשיו דהא בישראל מן הראוי שיכול להעביר הואל והוא עסק ממון וכל תנאי שבממון קיים אלא משום דכתיב בפרשת נחלות והיתה לבני ישראל וכו' דון מינה לגוי דלא כתיב ביה והיתה וכו' יכול הוא להעביר ולא הוצרכנו לכל זה אלא בירושת גוי דאורייתא כגון באב לבנו אבל בנדו"ד שאחותו היא היורשת שאין לזה שירש מן התורה כמ"ש הרמב"ם בפ"ו מהל' נחלות הל"ט שכתב ז"ל הגוי יורש את אביו דבר תורה אבל שאר ירושותיהן מניחים אותם לפי מנהגם ע"כ וכתב הרב המגיד ז"ל על זה שמה שכתב רבינו ששאר ירושותיהן מניחין אותם לפי מנהגם הוא מפני שלא מצינו שהיה סדר נחלות אלא לישראל בלבד עכ"ל בזה פשיטא דיכול הגוי להתנות מה שירצה אפילו ע"פ דתינו היקרה וקו"ח הוא מדין הגר שתקינו לו חכמים לירש את אביו הגוי כמו שפסק הרמב"ם בפרק ה' הל"י ופסקו מר"ן בס' רפ"ג ואפילו הכי כתבו שתנאי מועיל בירושה זו להפקיע תקנת חז"ל שלא להוריש בנו הגר מכ"ש בערל הזה שהיורשת אינה מדברי תורה אלא ממנהגם ודאי לא עדיף מנהגם מתקנת חז"ל שתקנו הבן הגר יורש ועכ"ז יכול אביו הגוי להפקיע מכ"ש ביורש מחמת תקנת הגוים ודאי דיכול להפקיע: