קרני רא"ם שכד

הרי גילתה בדעתה דשוים הם לגבי דידה דאי היתה מן הסוברים עניי עירה קודמין היתה מזכה כל עזבונה לעניי עירה דאין לומר שנתנה להם מחצה שהוא די ספוקם והמותר על כדי ספוקם נתכוונה לירושלם דזה לא יתכן דהואל ונתכוונה במתנתה להיות הקרן קיים והעניים ות"ח יהנו מן הפירות בודאי אם יהיה קרן כהנה וכהנה לא יספיקו הרוחים לשליש ולרביע למחיית עניים ות"ח של מוגאדור יע"ה וא"כ הרי גילוי מילתא דלא היתה האשה זו מהסוברים דעניי עירה קודמין לעניי ארץ ישראל אלא דא ודא אחת הן גם יש טעם אחר בנדו"ד דאין להעדיף עניי עירה יותר מארץ ישראל הואיל וכוונתה היתה להיות קיים לעניים ולרבנן העוסקים בתורה בודאי אין להעדיף עירה מציון אשר משם תצא תורה ומן הראוי לנו להעדיף ארץ. ישראל מכל שאר הארצות כי מציון תצא תורה זכה וברה וא"כ פשוט בנדו"ד אין לנו לחשוב מחשבות להכניס עצמינו כאן בדין ענייך ועניי ארץ ישראל מי קודם ויש בידינו להאריך יותר ולהביא עוד טעמים אחרים אלא הואל והדבר פשוט מעצמו אין לנו להאריך בזה ולא להביא ראיית על מה שכתבנו כי מילתא זאת אינה צריכה לפנים וא"כ הדרן למאי דאתן עלה הואל וזיכתה מחצה לעניי עירה היתכן לומר דהמחצה שאמרה יהיה לירושלים הוא ארבע ארצות א"כ לא תהיה כהנית כפונדקית דאז מוגאדור שהיא חו"ל תטול מחצה וארבע ארצות מחצה אתמיהא: אלא פשוט הדבר דלא נתכוונה אלא לעיר אחת מערי ארץ ישראל ואזי תהיה מוגאדור כאחת מערי הקודש דהיינו יהיה מחצה למוגאדור ומחצה לארץ ישראל וא"כ הואל ולא נתכוונה אלא על עיר אחת מערי הקודש הגם שנניח דאשה זו סברה דארבע ארצות הקודש כל אחת מהם קרואה בשם ירושלים עכ"ז בודאי בנדו"ד שזיכתה לירושלים סתם מצד שודא דדייני יש לנו לומר לירושלים המקודשת מחברותיה נתכוונה כמ"ש בגמרא האומר נכסי לטוביה ופסקה הש"ע בסרנ"ג יעו"ש דאם היו שני טוביה ובהם ת"ח הוא קודם וכו' וגם כאן הכי יש לומר כל המוקדש מחבירו עדיף הן מצד קדושת הארץ הן מצד קדושת יושביה מכל יושבי באי עולם עיין בספר כפתור ופרח פט"ו ותרוה צמאונך מ"ש הן מצד ירושלים המרובה באוכלוסין כידוע פשוט הוא דודאי לירושלים האמתת שהיא עיר תהלה נתכוונה ופשוט: שלישי בתרומה הוא ממה שנראה מדברי הרב הפוסק נר"ו שהאשה בעלת הצוואה היא בתו של שם רודף צדקות כהרי"א ז"ל שהיתה ביתו פתוחה לרוחה לכל יושבי ירושלים הן שד"ר נהוג הן רבנן מדלגי על הערים ומקבצי על הגבאו"ת לעצמם בבית אותו צדיק ימצאו מנוח ושם ינוחו יגיעי כח וא"כ הוא הואל וכל יושבי ירושלים שם שם ימצאו בבית אביה בודאי לא מקרבה דעתה של אשה זו אלא לבני ירושלים תוב"ב דדמי זה למ"ש ביור"ד רנ"ח ס"ד האומר תנו מאתיים זוז או ספר תורה לבית הכנסת יתנו לבית הכנסת שהוא רגיל בעיר שהוא דר שם ע"כ וא"כ גם כאן הואל ובבית יעקב איש מקבע קביעי להתאכסן שם יושבי ירושלים בודאי כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים שלזו בודאי נתכוונה וכמו באומר תנו מאתיים לבית הכנסת לא אמרינן שתתחלק לכל בתי כנסיות הגם ששמם כולם בית הכנסת הכא נמי לא אמרינן שתתחלק לכל ארצות הקודש אלא לאחת מהם שדעתה קרובה ורגילה אצלה וגם בזו מדין שודא דדייני דהאומר נכסי לטוביה נותנים למי שהיתה דעתו קרובה אצלו: והרביעי בקודש הוא לצד אפילו נניח דאין אנו יודעים בודאי דאשה זו ידעה לכל ערי הקודש כל אחת בשמה האמתי אלא נניח הדבר בספק דשמא אשה זו מידע ידעה דלא קרו ירושלים אלא לירושלים העיר הגדולה דוקא ולה דוקא נתכוונה ולא לשאר ארצות או דילמא שמא לכולם היתה קוראה בשם ירושלים ולכולם נתכוונה עכ"ז אין לנו להחזיק ולזכות אלא לירושלים דוקא וטעמא במילתא דהואל וירושלים לכל הצדדין יש לה חלק ונחלה בממון זה אלא הספק הוא אם כולו או מקצתו יש לנו לזכות לה הכל ואין ספק של שאר ארצות מוציא מידי ודאי דדמי זה ממש למ"ש רבינו הטור בס' ר"פ ס"ג ז"ל כל יורש שהוא ודאי יורש ויש אחד שהוא ספק אין ספק מוציא מידי ודאי והודאי נוטל הכל עכ"ל ודין זה הוא מוסכם אלבא דכ"ע כמו שיתברר לך מדברי הטו"ר והש"ע יעו"ש: ובדרך אגב יש ליישב מאי דקשה מהאי דינא דפסק הש"ע בס' ר"פ ס"ו ז"ל הרי שיושב בנחלתו ובא ואמר לו אחיך אני חלוק עמי וזה אומר לו איני מכירך נאמן אף שיצא קול שיש לו אח במדינת הים עכ"ל והוא מימרא בגמרא דמציעא דט"ל מעובדא דמרי בר איסק יעו"ש ובאמת יש להקשות דין זה עם מאי דאיתא בהכותב דף פ"ה ופסקו הש"ע בס' רנ"ג סכ"ט במי שאמר נכסי לטוביה ובא אחד ששמו כן ואמר אני הוא נוטלן ואפילו יש טוביה אחר שראוי להסתפק בו אין ממתינים לו יעו"ש וכתב שם הסמ"ע הטעם דאמרינן דמדהקדים נפשו לבוא ש"מ שהוא ברור לו שכוונתו היתה אליו ולא חיישינן לרמאי שיקדים נפשו דהא צריך להיות מרתת שמא יבוא אחר ויברר שדעתו היא קרובה אליו יותר וכו' ומזה יש להקשות למה בההוא עובדא דמרי בר איסק דהוא מוחזק שיש לו אח ואתא ליה למה לא אמרינן מדהקדים עצמו זה לבוא ודאי דהוא האח האמתי כמו ההיא דטוביה דאתא דאמרינן מדהקדים ודאי הוא ניהו וא"כ למה הצריך בעובדא דמרי להביא עדים שהוא אחיו וקשיין אהדדי הן אמת דעלה על הלב לתרץ באופן אחר אך לעת עתה נראה לי לתרץ על פי הדין הנז"ל שהבאנו מדברי הטו"ר דכל היכא שיש לפנינו יורש ודאי ויורש ספק אין ספק מוציא מידי ודאי וראיתי ג"כ בס' נתיבות המשפט בס' ר"פ שכתב ז"ל ונראה הא דהיורש צריך עדים היינו דוקא כשיש כאן יורש ובא אחד ואמר שהוא בנו ומסלק אחיו מהירושה אזי צריך עדים אבל היכא דליכא כאן יורש ולא ידעינן מי הוא ובא אחד ואמר אני קרובו היורש נאמן ויורש אותו עכל"ה א"כ בזה נתיישב קושייתינו דבעובדא דמרי בר איסק שהיה מרי עומד לירש ודאי וזה בא ליכנס עמו בירושתו אזי אין ספק מוציא מידי ודאי והוא הוא מה שפסק הטו"ר אבל באומר נכסי לטוביה ואין אנו יודעים מי הוא טוביה זה הדר דינו כההיא דאמר הרב נתיבות המשפט דבמקום דלא ידעינן מי הוא היורש מי שיבוא ויאמר אני הוא