קרני רא"ם שכג

ומכרה הואל ולדעת הרא"ש בודאי מכרה קיים הכי ודאי ס"ל וא"כ הואל ובררנו דהאמת כך מורה דמהרי"ו בשטת הרא"ש אזיל ודוקא לכתחילה אבל אם עברה ומכרה מכרה קיים הכי נקטינן הואל ומצינו למור"ם שפסק לסברת מהרי"ו זלה"ה בהג"ה ס"ג יעו"ש וא"כ הואל וידוע בכל ערי המערב דבמקום דלא גילה מר"ן דעתו אזלינן בתר מור"ם אפילו נגד אלף פוסקים ועיין בס' ויאמר יצחק שכתב דאזלינן בתר מור"ם אפילו לא כתב הסברא בסתם אלא כתב בשם י"א אפילו הכי אזלינן בתרה ואמרינן דהטעם שכתבו בשם י"א הוא משום שהיא סברא יחידאה יעו"ש ובכמה מקומות מזה וא"כ מה מקום להסתפק בזה הן אמת דראיתי להרב הפוסק נר"ו שכתב בזה"ל ואפילו פסקינן כדברי מור"ם היינו במקום שלא חלקו האחרונים עכ"ל באמת לא ידעתי היכן מצא כלל זה. כלל זה לא נברא ולא נשמע בלתי היום והאמת הוא דמדברי מור"ם דפסק כמהרי"ו לא נזוז: עוד יש בנותן טעם לזכות ההקדש מכח סברא זאת דהא בנדו"ד מצינו שלש מחלוקות בדבר דהא מצינו לדעת הרלב"ח הביאו הרב"ש כמש"ל דמידק דייק מדברי הרא"ש דאפילו לכתחילה אין הבעל יכול למחות ויכולה האשה למכור אפילו לכתחילה ודעת כנה"ג ומהר"א ן' יעיש ז"ל פליגי מן הקצה עד הקצה וסבירא ליהו אפילו עברה ומכרה מכרה בטל וסברת מהרי"ו היא סברא המכרעת דס"ל דלכתחילה יכול הבעל למחות ובעברה ומכרה מכרה קיים וא"כ ודאי יש לנו לפסוק כסברת מהרי"ו זאת דהיא סברא ממוצעת שהרי דעדיפא מזה כתב כנה"ג בס' כ"ה כללי קי"ל אות ט"ל ז"ל אפע"ג דהמוחזק מצי למימר קי"ל כשני פוסקים המסייעים לי עכ"פ אם סברות הפוסקים הם שלשה אחד לקצה אחד ואחד לקצה אחרון ואחד סברא אמצעית נקטינן כסברא אמצעית ולא מצי המוחזק לומר קי"ל וכו' עכל"ה והגם ששם באות ע"ה הביא סברת החולקים על זה עכ"פ הרי לא נחלקו אלא להוציא מן המוחזק אבל בכגון נדו"ד שאין הבעל מוחזק ליכא מאן דפליג דדינין כסברת מהרי"ו הממוצעת אפילו אי לא טעני אחי האשה המוחזקים קי"ל ופשוט. וא"כ קם דינא הן מצד דיורשי האשה תפושים יכולים לומר קי"ל הן מצד דמור"ם פסק לסברת מהרי"ו הן מצד דסברת מהרי"ו היא סברא ממוצעת מכח הני תלת טעמי קרינן כאן והחוט המשולש לא במהרה ולא לעולם ינתק וזכו מקבלי המתנה. זהו הנלע"ד וצוי"ם וימ"ן הלכ"ד הצעיר החותם בסדר ואכל"ו א"ת חוק"ם כאן שנה מתן בסת"ר יכפה אף פה סאלי יכ"ה: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן קס"ב. למוגאדור נ"ך על ענין הצוואה הנז' שבעת צוואתה אמרה בזה"ל, שחצי עזבונה יזכו בו חכמי ועניי ירושלים ת"ו ושם נמצא בעת ההיא במוגאדור רב אחד שד"ר מעה"ק טבריא תוב"ב והלך השד"ר הנז' נר"ו ואסף איש טהור כמה חתימות מכמה אנשים שהעידו לי שרוב הנשים עבדי דטעי וקרו לכל ערי אדמת קודש בשם ירושלים תוב"ב ומכח זה רצה לומר דגם לעה"ק טבריא ת"ו יהי' חלק ונחלה גם היא ולעה"ק חבת"ו וצפת"ו. ועל זה: נשאלנו היעמדו דברי הרב השד"ר נר"ו או לא. ע"כ: תשובה לזה מן הראוי שלא להכניס עצמינו בין ההרים הגבוהים להבדיל בין קודש לקודש יען שגאוני ארץ ההדורה ת"ו יכלי למיקם בספוקייהו מנייהו מלכי ומנייהו פרכי ועל כיוצא בזה אמרו באתר זקוקין דנורא אשר מהם תצא תורה מאן עייל בר"ן להתם. אך הואל ואין מסרבין לגדול אמרו הוכרחתי לגלות דעתי הקלה: ואען ואומר דלדעתי הקלה אין להסתפק בזה והכל מעלין לירושלים שנו כאן. וארבע תשובות בדבר חדא לחדא שריין: ראשון בקודש נהדר הגם שנניח שרוב הנשים קורין לכל ארץ ישראל בשם ירושלים עכ"פ מידי מעוטה לא יצאנו. וא"ך הדרן לדינא דפסק הש"ע בחומ"ש סס"א סט"ז ז"ל מדקדקין לשון השטר ודנין על פי אותו דקדוק ולא אמרינן האי גברא לא גמיר כל האי והיה סבור שהדין הוא כך בענין זה ומפני כך כתב אותו לשון ע"כ הרי לך דאפילו במקום דעבדי אינשי דטעו בסברא עכ"פ יש לנו לדקדק השטר ודנין ע"פ אותו דקדוק המובן מן השטר וגם כאן הואל ושטר צוואה קרי בחיל "ירושלים" אין לנו להשתבש ולומר דהאי איתתא גם היא מהטועים לקרות כל ארץ ישראל בשם ירושלים והאמת דיש לנו לאמר דלא נתכוונה אלא לירושלים עיר בית אלקינו דמסתמא לא כתבו בשטר ירושלים עד דמידע ידעי דלירושלים נתכוונה דוקא ותו לא מדי: והשני בא מילתא דמסתברא דהגם שנניח דאשה זו היא מן הרוב דקרו לארבע ארצות בשם ירושלים עכ"ז בענין זה בודאי לא נתכוונה אלא לירושלים המקודשת מחברותיה והטעם הוא הואל ומצינו להאשה הזאת שזיכתה חצי עזבונה לחכמי ועניי עירה והחצי אמרה לירושלים בודאי דלא נתכוונה אלא לעיר אחד מערי ירושלים ולא לכל ערי הקודש דאי אמרת דכוונתה היתה במה שאמרה לירושלים היינו כל ערי הקודש היתכן דבר זה להעלות על הדעת לתת מחצה לעיר מולדתה שהיא מוגאדור ומחצה יתחלק לכל ארבע ארצות והלואי אם היתה צוואתה לתת חלק מממונה לארץ מולדתה וארבע הידות לירושלים הייתי יכול מעט להסתפק אולי נתכוונה לכל ארבע ארצות ואזי תהיה עיר מולדתה כאחד מהם אבל עתה שזיכתה מחצה לעיר מולדתה לא יעלה על הדעת לומר דמחצה השני נתכונה לארבע הארצות דחלילה ליתן יד לסברא זו לעשות אשה זו סוטה בצוואתה להעדיף שפחה מגבירתה שתהיה ארץ חו"ל שהיא מוגאדור עדיפא מעיירות ארץ ישראל ואפילו מירושלים דהגם דקי"ל עניי עירך קודמין לא מלבד שהדבר שנוי במחלוקת עניי עירך עם עניי ירושלים מי קודם מ"ע הרבה תשובות יש בדבר זה חדא דהגם שנניח כסברת האומרים עניי עירך קודמין לעניי ארץ ישראל עכ"פ בנדו"ד הואל ומחזה חזינן שנתכוונה לתת לזה ולזה