קרני רא"ם לב

לך אפילו מהרשד"ם מודה באחד ששמע הרי את מקודשת דוקא ואחד לא שמע כלום דלא הוי קדושין ואינו מכניסו בספק לומר דשמא מה שלא שמע דילמא אשתלי ולא שמע ולהוי כספק קרוב לו או ספק קרוב לה אלא ודאי דלא דמיין כלל דדוקא אם היה העד מעיד שהיו הקדושין אלא שנסתפק אם היו כהוגין דהיינו קרוב לה הוא דהוי ספיקא אבל היכא דלא שמע מי הכניסנו לומר שהוא עד של קדושין כלל והגם דמהרשד"ם דבריו הם באומר לא שמע כלל ובנדו"ד שלמה מעיד שהיה לומד ולא הבין בודאי דחלוק זה איני מעלה ואינו מוריד דהואל ולא הבין הדר דינו ג"ך שאין לו עדות מהקדושין כלל וכמו שאמרן דילמא למתנה אכוון וא"ך לא הוי עד כלל ולא נשאר לנו אלא עדות מכלוף והואל והוא עד"א ולא אמר לי לית דחש לה: והגם שמצינו להרב"ש בס' מ"ב סק"ז שאחר שהארי שם כתב לבסוף ז"ל ואם ע"א אומר בפני ובפני פלוני נתקדשה ואותו פלוני אינו כאן צריכים לחוש לעדותו והייני מ"ש בס' מ"ז ע"א אומר נתקדשה וכו' איירי לע"א אומר נתקדשה לפני ולפני ע"א וטעמא דעד"א מכחיש אותו אבל אם אינו מכחישו צריכים לחוש לדבריו עכ"ל וא"ך לכאורה נראה בנדו"ד הואל וה"ר שלמה אינו מכחיש למכלוף א"ך לכאורה מחזי דחשבינן לענין זה כאלו מכלוף מעיד שבפניו ובפני שלמה נתקדשה ושלמה הואל ואומר שאינו יודע א"ך להוי נחשב כאלו אינו לפנינו שיעד וכאלו הוא במקום אחר שפסק בו הרב"ש דחיישינן לקדושין גם זה אינו חדא דיש לנו להשיב דעד כאן לא אמר הרב"ש דבאומר לפניו ולפני ע"א נתקדשה והאחד אינו לפניו דחיישינן לקדושין היינו דוקא אם אמר העד האחד שלפניו נתקדשה קדושין גמורים שאמר הרי את מקודשת לי אבל בכגון נדו"ד שמכלוף אומר שלא אמר לי אפשר אפילו הרב"ש יודה אפילו לא יהיה העד השני לפנינו אין חוששין וא"ך אפילו נחשוב נדו"ד ששלמה לפנינו ואינו יודע מה שהיה המקדש אומר דהוי כאלו אינו לפנינו עכ"ז איכא למימר בזה יודה הרב"ש והגם שבאמת צריכים לחקור ולדרוש ראיות לזה כדי שלא להטריח עצמינו יש לנו דרך ארוכה ומרפא והיא טעם כעיקר והוא בנדו"ד פשוט וברור דאפילו הרב"ש יודה דאין קדושיו קדושין דהא נמי מילתא דפסק הרב"ש דבאומר ע"א בפני ובפני אחד נתקבלה דחוששין לקדושין לאו גזרה שוה או חוקה היא אלא הטעם הוא דחיישינן דילמא יום מחר או מחרתו יבוא גם הוא ויצטרף עדותו לזה העד וא"ך אגלאי מילתא שנתקדשה בשני לכך חששו דילמא כדברי זה שאומר בפניו ובפני אחד נתקדשה דילמא אמת אמר והויא מקודשת אבל בנדו"ד שהעד לפנינו ואומר שלא שמע א"ך הרי נתברר דלא יש כאן שום עד זולת מכלוף זה וא"ך הואל ומכלוף זה אין עד אחר זולתו וגם הוא בעדותו יש בה ריעותא שלא אמר לי א"ך עדותו מגן שויא: וחלוק זה הגם שקיימתהו מסברא שוב מצאתי הדבר מפורש בס' שמש צדקה חאהע"ז ס"א ששם נשאל ממש כענין נדו"ד בשני עדים שהיו בפני ראובן ואחד מעיד שראה ראובן שנתן טבעת ביד אשה אחת ואמר לה הרי את מקודשת לי עוד אמר לה איזה דברים אחרים על זה והעד השני העיד שראה לראובן שלקח הטבעת ונתן לאשה אבל אינו זוכר מה שאמר לה רק שמע שאמר לה מלת לך עכל"ה והרב הנז' אחר שחקר לישב דלא הוי עדותן מוכחשות ממה שהעיד זה ששמע הרי את מקודשת לי וזה שמע מלת לך יע"ש שכתב הרב דיש לנו לישב דברי העדים דלא להוו כמוכחשין ואמר דדילמא אמר לה הרי את מקודשת לי בטבעת זו שאני נותן לך ואיכא למימר דמאי דשמע הראשון לא שמע השני ומאי דשמע השני לא שמע הראשון וא"ך מדין הכחשה לא דיינין ליה כמוכחשין וכמו שהבאנו לעיל דבריו ואחר שקיים דברי העדים דלא הוו מוכחשין יעו"ש שמעקרא צדד אצדודי להצריך האשה גט נגד הרב הפוסק שפסק באותה שאלה שאינה צריכה גט כמו שמובן שם מדבריו שרב אחד התיר ואיהו מנ"ר יגע וטרח לצדד אולי צריכה גט ומכלל צדדי החומרה היה דעתו לדמות ג"ך דין זה לדין ע"א אומר נתקדשה ועד"א אומר לא נתקדשה דלא תנשא לכתחילה וכמ"ש בעניותין בנדו"ד גם הוא שם נרגש מזה יע"ש שאחר שהצריך לצדד לסוף חזר וכתב ז"ל אחרי כותבי על זאת שבתי ונתון אל לבי דאפילו למאן דאמר חוששין לעד"א היכא דהוו תרי סהדי אצל המעשה. בנדו"ד יודו דאין לחוש דהא טעמא מאי אמרי התם חוששים שמא יבוא העד השני ויצטרף בעדותו עם הראשון ואם נשאת וילדה נמצאו בניה ממזרים לכן כל זמן שהעד השני חי אין מתירין אותה לינשא בלא גט אבל בנדו"ד שהעד השני לפנינו ואינו מעיד עדות גמורה הו"ל כמי שאינו וגם העד השני שנשאר לבדו הוא כאלו לא היה דאף שלדעת הסמ"ג והמרדכ"י משם הרא"ם היכא דליכא הכחשא חוששין לעדות עד"א הנה הרב פני משה כתב שרובה דרובה מגדולי האחרונים העלו דהמקדש בע"א אין חוששין לקדושיו עכ"ל הרי לך מבורר יוצא בנדו"ד שהוא כנדון הרב ממש שזה שמע וזה לא שמע והעד שאמר לא ידע הוא לפנינו חשבינן כמי שאינו כלל ולא נשאר אלא עד"א וא"ך אנן בדידן הגם דחיישינן לעד"א עכ"פ כבר מלתנו אמורה דהואל ולא אמר מלת לי אפילו אנן דחיישינן לדעת הסמ"ג לעדות ע"א בזה פשוט דלא חיישינן: ועל פי הדרך הזאת שבררנו דהואל והעד עומד לפנינו ואומר שלא ידע מהקדושין חשבינן ליה כמי שאינו ולא נשאר לנו כי אם עדות מכלוף בזה ג"ך נסתלק מה שיעמוד לנגדינו לכאורה לחוש לקדושין מכח מה שכתב הרב"ש בס' מ"ב סק"ה הנז"ל שכתב וז"ל וכל זה שאין אחד מודה לדברי העד אבל האחד מודה לדברי העד שהיו שנים אצל הקדושין שויא נפשיה חתיכה דאיסורה דלא יהיה בלא עד"א אם אחד אומר שהיו הקידושין בפני שנים לגבי נפשיה נאמן ע"ך וא"ך לכאורה דבכאן נמי הואל ואשה זאת מודה שנתקדשה בפני שלמה ומכלוף נימא דחיישינן לדבריה שאומרת נתקדשה בפני שנים: אלה דלפי דברינו האמורים גם לזה אין לחוש דטעמא דהאומרת נתקדשה בפני שנים חוששין הוא משום דדילמא האמת כדבריה דיש קדושין גמורים אבל בנדו"ד שהעד עומד לפנינו ואומר שאין בפיו עדות שנתקדשה א"ך גם דבריה מהבל ימעטו דהא כל עקר דבריה שאמרה נתקדשה בפני שנים היה עקר סמיכותה על השני עדים אלו מכלוף ושלמה והואל