קרני רא"ם לא

כשהעיד המקדש אמר לי אבל אם לא אמר לי אין חוששין וכו' הרי שאין כאן בית מיחוש אלה היו דברי הרב ערך השולחן הצריך לנו הרי לך דגם רב אחרון חביב הכי פסיק ותני ועל מי יש לנו להשען יותר מזה: שוב ראיתי עוד להרב חת"ם סופ"ר בס' צ"ט שכתב ז"ל מצורף לכל הנ"ל שהעד לא שמע אמירת לי וה"ל ידים שאינם מוכיחות וכו' אפילו להמחמירים אם יש עוד צד להקיל מקלינן וכו' וא"ך הוא הדין נמי בנדו"ד אפילו בלי כל דברינו הנ"ל איכא תרי רובא להתירה דרובא לא חששו לעד"א ורובא ס"ל ידים שאינם מוכיחות לא הוו ידים על כן אתתא דא שריא עכ"ל וכן בא הדבר בספר משכנו"ת הרועי"ם מער' קדושין אות למ"ד שכתב כן יעו"ש בפסקת ועוד וכו' יעו"ש וא"ך שוב אין לפקפק דלא מצינו שום פוסק שיחלוק על סברא זו דקדושין בע"א במקום דלא אמר לי כנדו"ד שיהיו קדושין אלא לכ"ע לא הוו קדושין ותו לא מידי: אלא דפש גבן לברורי עוד דהגם שכתבנו דאין כאן עדות בקדושין אלו אלא עדות מכלוף והוי עד"א כמש"ל עכ"פ עומד לנגדנו לדקדק מה חלוק יש בדין זה לדינא דפסק הש"ע אהע"ז סמ"ז ס"ג דאם זרק לה קדושין ואחד אומר קרוב לו ואחד אומר קרוב לה לא תנשא ואם נשאת לא תצא ע"ך יכתב הרב"ש סק"ד דלא תנשא כיון דידוע לנו דזרק לה קדושין איתרע חזקת פנויה שלה כ"ך התוספ' משמע אם אין ידוע לנו בזרק לה קדושין אע"ג שאלו העדים אמרו שזרק לה מכחשין זא"ז אם היה קרוב לו או לה אוקמינן בחזקת פנויה ודלא כמשמעות הפריש"ה ולהר"ן אף בכהאי גוונא דאין ידוע לנו אם זרק לה קדושין לא תנשא משום דחיישינן שמא טעה זה שאמר שהיה קרוב והוא מפרש דהרמב"ם פ"ט איירי בהאי גוונא ע"ך וא"ך בנדו"ד לפי דעת הר"ן הרי שני עדים אומרים שנתן לה טבעת בידה ולפי עדות מכלוף לקדושין יהב לה ואמר לה הרי את מקודשת אך לשלמה הרוס הגם שראה הנתינה וגם הקריאה ספוקי מספקא ליה מה היה לומד וא"ך לכאורה נראה דנדו"ד עדיף מהתם דהתם העד השני אומר קרוב לו בודאי ולא נתקדשה אבל בכאן אינו מכחיש ודאי אלא אומר אינו יודע מה היה אומר וא"ך הוי כאלו אחד אומר קרוב לה ואחד מסופק אם קרוב לה וכאלו אומר איני יודע אם קרוב לה או לו וא"ך הדר דינא כאלו אנחנו מסופקים שמא נתקדשה בשנים והגם דלפי עדות מכלוף הרי לא אמר מלת לי עכ"פ חשבינן כאן כאלו נתקדשה בפני שנים ולא אמר מלת לי דחוששין לקדושין כמ"ש משם מור"ם סז"ך ס"ד וא"ך בכאן יש חשש דילמא קדושין הוו בפני שנים אלו ואזי אפילו נימא דלא אמר לי חוששין: וכדברינו אלה נראה דכך הם הדברים שכתב הרב חלק"ת מחוק"ק סמ"ב סק"ה שאחר שהביא שם סברת תרומ"ת הדש"ן מסיק וכתב ז"ל ומשמע היכא דאיתרע חזקת פנויה דהיינו מודים שנתאספו יחד לקדש ואחד אומר בפני שנינו ואחד אומר לא נתקדשה הרי זה לא תצא לכתחילה דומה דאחד קרוב לה וכו' יע"ש: וכן כעין דמוי זה ג"ך ראיתי בס' ישמ"ח ל"ב בסי"א בתוך הפסק שלו הביא לדברי מוהרש"ך בח"ב סל"ג שהביא לפוסק אחד שכתב ז"ל אפילו נניח שהיעד העד שלא אמר המקדש מלת לי אפילו הכי אשה זו היא ספק מקודשת כיון שאחד העיד שאמר מלת לי ועד"א אומר שלא אמר לי דמי הך מילתא לזרק לה קדושין אחד אומר קרוב לה ואחד אומר קרוב לו דאמרינן ספק מקודשת אלה היו דברי הרב הפוסק שהביא מהרש"ך תוך דבריו ואיהו ניהו מנ"ר מהרש"ך דחה דברי הפוסק הנז'. וכתב עליו דאין לדמות האי נדון לההיא דזרק לה דהתם טעמא דמילתא הוי כמו שכתבו המפרשים משום דעבדי דטעו בהכי ואפשר דהעד שהעיד שהיה קרוב לו טעה בהשערתו דאפשר שהיה קרוב לה אבל אם העד האחד אומר ברי לי שלא אמר לי אין כאן מקום לומר שטעה ואפשר ששמע מלת לי ע"ך הרי לך מדברי הרב הפוסק שהביא מהרש"ך הרי ס"ל דבמקום שאחד לא שמע מלת לי ואחד אומר שמע מלת לי הוי ספק כזה האומר קרוב לה וזה אומר קרוב לי וא"ך מכ"ש נדו"ד שבאמת שמע אך לא הבחין בודאי דראוי להסתפק יותר ולומר דדמיין לספק קרוב לו ספק קרוב לה ואפילו לדעת מהרש"ך שמדחה הדמוי של הרב הפוסק הרי לא דחה אותו אלא משום דהואל ואמר ודאי לא שמע לא שייך לומר בו שטעה אבל בקרוב אפשר שטעה בהשערתו אבל בכאן דאומר ששמע הלימוד ולא הבין אפשר אפילו מהרש"ך יודה דהוי ספק בההיא דספק קרוב לו או קרוב לה ולהצריכה גט: אלא דרואה אנכי דנדו"ד לא דמי כלל לההיא ספיקא דאחד אומר קרוב וכו' אפילו כאוכלא לדנא דשאני התם שבאמת העדים הוזמנו לעדות קדושין ואפילו את"ל לא הוזמנו לעדות קדושין עכ"פ שמעו הקדושין שאמר לה הרי את מקודשת ומידע ידעי העדים תרויהו דלשם קדושין זרקו לה אך נדמה לא' שהיה קרוב לו בזה הוא דמן הספק הצריכוה גט אבל בנדו"ד שלמה זה מעיקרא לא הוזמן כלל לעדות קדושין כמו שמבורר מקב"ע שבשעה שמסר לה הטבעת תמהו מה זה ונוסף על זה ששלמה לא הבין מה היה אומר לה א"ך מהיכן ידע שלמה שיש כאן עסקי קדושין כלל או למתנה אכוון או לשם ענין אחר כדי לומר עליו שהוא עד בקדושין אלא שיש להסתפק בעדותו הואל ועדי קדושין בעינן ראיה וידיעה וזה לא ידע אין כאן עדות קדושין בדבריו לחול הספק בעדותו אלא הואל ולא ידע מדברי המקדש מאי קאמר עדותו כמאן דליתא ולא דימו הרב הפוסק שהביא מהרש"ך ספיקו לספק קרוב לה אלא בנדון דידהו הנז"ל דהוי אחד אומר אמר לי ואחד אומר שלא אמר לי דתרויהו מענין הקדושין אבל נדו"ד לא קרב זה אל זה כלל ובאמת נדו"ד הרי הוא מפורש יוצא בדברי הרב מהרשד"ם הביא דבריו הרב כנה"ג סמ"ב סקי"ז ז"ל אם היו שני עדים אלא שאחד אומר שאמר לי ואחד אומר שלא אמר לי אין חוששין לקדושיו משפט"י שמוא"ל ספ"ג הרש"ך ח"ג סל"ג וכתב דאפילו למד"א לקדושי ע"א אין לחוש אבל רשד"ם חאהע"ז כתב להחמיר אפילו למאן דלא חייש לקדושי ע"א ויראה דאם אין גם אחד שיעד שאמר לי והשני אמר שלא אמר כלום יודה מהרשד"ם להקיל עכ"ל הרי