קרני רא"ם שיט

דאנן קי"ל כותיהו לא נכנס בספק זה הגם שיש כאן תרתי שאותו דבר שהקנה הוא דבר שאין לו קצבה ולא היה תחת ידו דהוי דבשלבל"ע יעו"ש: איך שיהיה העולה מזה הוא התיקון היפה הוא בנדו"ד לחייב עצמו שכל מה שימצא אתו בשעת מותו יזכו בו העניים: שוב ראיתי למור"ם סו"ס רנ"ז שפסק לתשובת הרשב"א שב"ס ר"ן שכתב ז"ל ולכן בריא שרוצה לחלוק נכסיו אחר מותו שלא יריבו יורשיו אחריו ורוצה לעשות סדר לצוואתו בעודו בריא צריך להקנות בקנין ואפילו קנין אינו מהני אם רוצה ליתן להם דבר שאין בידו ואין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו ואין מהני אלא דרך הודאה שמודה לכל אחד כפי מה שירצה ע"כ והן הם דברי הרשב"א דסר"ן ובדרך אגב שם ראיתי להרב פת"ש שכתב משם האחרונים דקדוקים על דברי הרשב"א דסר"ן ויישב הכל ובכלל דבריו הן הם מה שכווני בדברי הרשב"א ודו"ק: וכן מצאתי בפשיטות להרב גוא"ל הלוי ז"ל בסרנ"ז סק"ז שכתב וז"ל ומיהו נ"ל שיש תקנה אחרת לתת במתנת בריא כגון שאמר הנני נותן במתנת בריא מהיום ולאחר מיתה מנכסי כל כך זהובים לפלוני וכו"ך לפלוני והשאר ירשו יורשיו וכיון שפירש מנכסיו או ששוה קאמר דהיינו שימכרו מאותן הנכסים ויתן אותם הזהובים כנראה ממ"ש הרב"י ס"ס בשם הרשב"א והרמב"ן וכן הר"ן פ"ק דגטין כתב כדברי רשב"א דכל האומר מנכסי אפע"ג שלא היו המעות בעין זכו המקבלי מתנה וכ"ך הש"ך ח"ב ס"ט ונראה דיכול ג"כ לתת באופן זה ולומר הוו עלי עדים שאני מתחייב לפלוני בתורת חוב גמור לתת לו כל המטלטלים שימצאו לו שעה אחת קודם מותו חוץ מדבר פלוני שישאר ליורשים ונקנו מידו כן נראה ממ"ש לעיל ס"ס ס"ו יעו"ש בטור והרב"י בשם רשב"א יע"ש ועיין בב"י סו"ס ר"ן תשובה נראה ומשובחת וכו' עכ"ל: כלל העולה המוסכם מכל הפוסקים הוא דבריא שרצה להקדיש נכסיו שישארו אחר מותו ויהיו נק' בקנין גמור הוא בשני האופנים האחד הוא שיתחייב בסך כו"ך זהובים מנכסיו לפלוני מהיום ולשעה אחת קודם מיתתו לפלוני ואזי חל החיוב ליפרע מכל מה שימצא לו: או להתחייב ג"כ בתורת חוב גמור לתת כל נכסיו והמטלטלים וכו' שימצאו לו שעה אחת קודם מיתתו לפלוני וכו' וכשיהיה באחת מהאופנים אלו אזי זכה המקבל: דע וראה שצריך שיהיה חיוב זה בקבלת אחריות דהא דגם שמצינו דפסק הש"ע המחייב עצמו בדשלבל"ע חייב וכו' כתב הרב פת"ש שם ז"ל בגליון דהגר"ע ז"ל נ"ב וז"ל ודוקא שמחייב עצמו ליתן פירות הדקל ומחייב עצמו ומקבל אחריות באם ישתדפו קודם שיתנם לו שמחויב ליתן דמים אבל במחייב עצמו ליתן פירות דקל ומתנה שלא יקבל אחריותם לא חל כלל ההתחייבות מהרי"ט בח"מ ספ"ד עיין קצו"ה סכ"ג עכ"ל הן אמת דקשה לי על דברי הרב פת"ש אלו רישך לסופן דמתחלה כתב ז"ל ודוקא שמחייב עצמו וקבל אחריות באם ישתדפו וכו' משמע דבעי דוקא שיקבל בפירוש הא בסתם אם לא קבל כך בפירוש לא מהני ומסוף דבריו נשמע הפך שסיים וכתב אבל במתחייב ליתן פירות הדקל ומתנה שלא יתחייב באחריותם לא חל כלל ההתחייבות וכו' מלשון זה נראה דדוקא באם התנה שלא קבל אחריות הא סתם מהני וא"כ קשיין הדיוקים הדדי וספר מהרי"ט אינו בידי לעמוד על דבריו איך שיהיה הגם דאין ספר מהרי"ט בידי לעמוד על דבריו כ"פ בנדו"ד כשירצה לכתוב החוב עליו טוב וישר לקבל עליו החוב באחריות גמורה עוי"א ואזי אין כאן שום פקפוק: וכן ראיתי מפורש בס' ע"ט סופ"ר המכונה להרה"ג מורינו יעבי"ץ זלה"ה שכתב נוסח שטר מתנה מהיום ולאחר מיתה באשה שרצתה לתת עזבונה לבנותיה וכו' וכתב שיכתוב באה פלונית ואמרה לנו הוו עלי עדים ע"ג וקנו ממני קגו"ש במדל"ב וכתבו בכל לשון של זכות וכו' עוד אני מקנה לבתי הנז' מעכשיו ולאחר מיתתי כל המטלטלים אשר ימצאו (הג"ה יש לחבר הדבר בענין חיוב ושעבוד דהוי דבשכל"ע) אחר מיתתי בביתי הכל כאשר לכל וכו' עכל"ה הרי מכאן ג"כ באורה דכל מה שכתבנו אמת וישר הוא דכשיתחייב שהקנה מטלט' וכו' בתורת חיוב ושעבוד לא נשאר פקפוק. ועדיפא מזה ראיתי להרה"ג בס' דברי יוסף סכ"ט שנשאל בצוואה אחת שהיה כתוב בה ויהיו דברי אלה שרירין וקיימים כמתנת בריא ומעכשיו ולשעה אחת קודם מיתה בשעבוד גוף ונכסים בק"ג וכו' ועל זה כתב הרב הנז' לקיים הצוואה וז"ל אבל הא נמי ליתא דאפילו תימא שלא היו באותה שעה אלו הנכסים המתנה קיימת אלבא דכו"ע שהרי חייב ושעבד עצמו בשעבוד גוף ונכסים בק"ג וכבר קי"ל בש"ע סי' סמ"ך והסכמת הפוסקים היא כמ"ש בעל כנה"ג שבתורת חיוב יכול אדם להתחייב אפילו בדבר שלבל"ע או שאינו מצוי אצלו משום דהחיוב חל על גופו וגופו ישנו בעולם וכיון שכן כשהגיעה שעה אחת קודם מיתתו של ראובן קנו בהחלט מקבלי המתנות כל הנמצאים לו וכו' ואל תטעה לומר בלשון חיוב דוקא הוא דמהני אבל לשון שעבוד גוף ונכסים הכתוב בצוואה לא מהני זה אינו דחיוב ושעבוד חדא מילתא היא דהחיוב דמהני משעבוד ילפינן ליה וכו' יעו"ש הרי לך לדעת הרב אפילו לא היה הדבר בחיוב אלא בשעבוד גופו ונכסיו חשיב ליה כחיוב וקנה המקבל כ"ש אם אם יהיה בצרוף שניהם לשון חיוב ושעבוד בודאי דמהני: וכן ראיתי להרב מוהריב"ו זלה"ה בספרו הגדול וי"ץ סקפ"ט שכתב וז"ל ומה גם דבשטר המתנה כתוב לאמר שנתחייבה חו"ג האשה הנז' ובלשון חיוב אף בדשבל"ע קנה כמ"ש מר"ן ס"ס באופן דמה"ד המתנה קיימת ביד ההקדש יעו"ש: כלל העולה דהמצוה הזה יכול לעשות צוואתו באחד משני אופנים הנז"ל. גם יכול לעשות אופן שלשי שיקנה מעתה ומעכשיו ולשעה אחת קודם מיתה כל מה שיש לו תכ"ה מה שקנה ומה שיקנה ונתחייב בחו"ג ובשעבוד נכסים וכו' וכו' אזי מהני אלא דבאופן זה לא יוכל למכור כלל ממה שבידו הואל והקנה אותם במהיום ועל כן צריך לכתוב בגוף השטר ששייר לעצמו. על כן טוב לכתוב באופן אחד משנים הראשונים ואזי הכל שו"ב וקיים וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט