קרני רא"ם שטז

וכל זה לא הוצרכנו אלא אם היה המקדיש הזה רצינו להקדיש דוקא מה שכבר קנה ומה שעתיד לצאת מאותו דבר כגון מה שתלד בהמתי וכו' אבל בנד"ד שרצונו להקדיש מה שעתיד להרויח ומה שעתיד לקנות גם החובות שיש לו על אחרים ופקדונות וכו' לדבר הזה אפי' המצוה עצמו לא חל עליו הנדר מכ"ש יורשיו וכמ"ש בש"ע סי' רי"ב ס"ט ז"ל וכן אם אמר קרקע זה לכשאקחנו יהיה הקדש איני כלום שאין אדם מקדיש דבר שלב"ל וכו' ומה שיל"ד דברי הש"ע דס"ז עם סעיף זה ע"ש בסמ"ע סקכ"ה יעו"ש ומצינו ג"כ ביו"ד סי' רנ"ח ס"ז פ' אין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו כגון פקדון וכו' ושם בס"ח פסק אם יש לו חוב על א' ואמר יהיה הקדש או לצדקה אינו כלום וכו' יע"ש וא"כ מה מקום מצאנו למצווה הזה במתנת בריא שיתקיימו כל דבריו: נוסף ע"ז אפי' לא היה המצווה הזה רצונו אלא לתת קרקעותיו ומטל' ומעות בעין שיש לו עתה ולא מה שעתיד לקנות ולהרויח עכ"פ הרי המצווה הזה אין רצונו לסמן הנכסים מה המה אלה וא"כ מה יועיל בצוואתו זאת הרי לעת מצוא זו מיתה יכנס הדבר בסלע המחלוקת דדינא דס"ס וסקי"ב ס"ג עם דינא דס"ס ר"ן יעו"ע והיורשים הם המחזיקים וא"כ כל דבר שלא נתברר אימתי היה ביד המצוה אם קודם הצוואה או אח"כ יזכו בו היורשים וזה נגד רצון המצוה הן אמת דלזה מצאנו תיקון מדברי הרב כנה"ג בסי' ר"ן בהגב"י אות קכ"ד וז"ל אמר המאסף בא לידי מעשה ועשיתי כתיקון הרשב"א להתחייב בחייובין וצויתי עוד לכתוב בשטר המתנה והאמין הנותן למקבל בכל המטלטלין שאמר המקבל שהיו לו בשעת המתנה והוא נלמד מתשו' הרא"ש כלל ע"ט ס"ה הביאה רבינו יעקב בעה"ט סי' צ"ג סכ"ט ושוב נדפס הראד"ב ז"ל וראיתי לו בס' רי"ז כתב כן עכל"ה עכ"פ בנד"ד לא יוצדק תיקון זה כלל דכאן רצונו לצוות שיהיו המטלט' וכו' לזכות העניים ולמנות האפטרו' וכו' וא"כ מהיכן ידעו העניים או האפוטרופוס שהיו להם מטלט' אלו וכי ברשיעי עסקינן להאמין להם ועי"ז יבואו לשקר ולומר כ"מ שהניח היה לו בשעת הצוואה זה לא יתכן והרב כנה"ג דבר בידוע למקבל ודו"ק: גם דעדיפא מזה עומד לנגדי דברי מור"ם דסי' רנ"ז ס"א שכתב וז"ל המקדיש קרקע מהיום ולאחר מותו או לאחר שלשים יום לא קדיש כלל דהא אי אפשר לומר גוף מהיום ופירות לאחר זמן דהא קא אכיל פירות משל הקדש עכ"ל וא"כ מכאן נראה דאפי' בקרקע הידוע לו אם להקדישה לעניים לא קדשה הואיל ורצונו שישתמש ביה עד יום מותו וזה אסור הן אמת דראיתי להרב הגדול מוהר"י ן' וואליד ז"ל בסי' קפ"ט שנרגש בנדון דידיה מדברי' אלו יעו"ש שכ' פסקא א' וז"ל ואין לגרוע כח ההקדש ה' ממ"ש מור"ם בהג"ה בחו"מ סי' רנ"ז ז"ל המקדיש קרקע מהיום וכו' דלזה הרי מצינו להרב כנה"ג סי' ה' בהגה"ט אות ב' שכ' וז"ל וכתבתי בת' שדברי רשב"א אלו אינם אלא בהקדיש בדק הבית דהוי ממון גבוה וכו' ושמא תאמר אם הרשב"א מיירי בהקדש בדק הבית לא היה להם להרבנים הרב"י בבדק הבית יו"ד סי' רכ"ח ומור"ם במפה בסי' רנ"ז להביא דין זה דת רשב"א דמיירי בהקדש בדק הבית ועכשו אין לנו קדש' בדק הבית ומדהוצרכו להביאו ש"מ דין עניים כדין הקדש דבדק הבית אעפ"כ פקחתי עיני וכתבתי דלא נחלקו בהקדש בזה"ז אלא בסתם הקדש דיש מרבוותא דסברי דכל שלא אמר בפירוש לצדקה סתם הקדש הוא לבדק הבית ויש חולקים וסוברים הואיל ולא אמר בפירוש לבדק הבית סתם הוא לעניים אבל אם בפירוש לבדק הבית כ"ע יודו דדין הקדש בדק הבית יש לו ולכן הביאו הרבנים הנז' דין זה של הרשב"א ז"ל דשייך ג"כ לזמן הזה היכא דאמר בפירוש לבדק הבית דאם אמר גוף מהיום ופירות לאחר מיתה לא קנה הקדש וממה שכתבתי בין תבין דאפי' החולקים לא חלקו אלא במקדיש סתם אבל באו' בפירוש לצדקה כ"ע יודו דאין לו דין הקדש דבדק הבית עכ"ל הרב כנה"ג ועליו סמך מוהריב"ו ז"ל פסקו דמור"ם בקדשי בדק הבית דבר: אלא דעכ"ז לא נחה דעתי לפי שראיתי להגאון מוהר"ר עקיבא איגר ז"ל בספרו סי' קמ"ד דמפרש דמור"ם בהקדש עניים דבר ומזה יצא לתמוה עליו דבהקדש עניים למה יהיה אסור לאכול ודין עניים דין הדיוט יש להם והניח קושייתו בצ"ע גם הגאון דודו זלה"ה שם כתב לו ליישב קושייתו על מור"ם ויישובו הוא הגם דבדין הקדש עניים דבר מור"ם עכ"ז אסור לאכול פירות מדין מפקיר וכו' ע"ש: אתיא מבינייא שם בין לדברי הגאון הנז' בין לדברי דודו ז"ל הם שני נביאים שנבאו בסגנון א' דמור"ם אפי' בהקדש עניים דבר וא"כ הגם דהגאון מוהר"ר עקיבא ז"ל הרבה תמיהותיו על מור"ם כיצד יאמר בהקדש עניים דאסור לאכול פירות מ"מ אנן דקי"ל כדעת מור"ם אפי' נגד אלף פוסקים אליו שומעין ומה גם לדברי הגאון מר דודו יישב עליו תמיהותיו על מור"ם וא"כ יכולים היורשים לומר קיי"ל כהני פוסקים דסברי מרנן דמור"ם אפי' בהקדש עניים ס"ל דלא קנה ההקדש הן אמת דלכאורא יש לתמוה על דברי הגאון ה' ומר דודו ז"ל מי הביאם עד הלום לפרש דמור"ם בהקדש עניים דבר ולתמוה עליו הו"ל לפרש דמור"ם בהקדש בדק הבית דבר כמו שמפו' הדבר בת' הרשב"א שממנו מקור דברי מור"ם אלו וכמו שפירשו הרב החבי"ב זלה"ה ואזי יהיה משה אמת ותורתו אמת: אלא נר' לע"ד דהגאונים הנז' קשיתינהו קושיית כנה"ג שהק' מעיקרא על הרב"י ומור"ם דהואל ודין הקדש בדק הבית לא שכיח בזמנינו מה לו למר"ן ומור"ם לכתוב הלכתא למשיחא. והגם שהרב כנה"ג תי' יתיב דמור"ם אתשיל אפי' באומר בזה"ז דהקדש לבדק הבית דלכ"ע ס"ל דהוי הקדש לגבוה. נראה לי דהרבנים נראה בעיניהם דוחק תי' זה משום דלא הו"ל למור"ם לסתום דבריו והו"ל לכתוב בפי' המקדיש לבדק הבית גוף מהיום וכו'. ובשלמא אי הוה ס"ל למור"ם דמי שיאמר בזה"ז הקדש סתם הוא פי' לבדק הבית כאותם הסוברים כן שהביא הרב כנה"ג הוה ניחא דנימא מור"ם נתכוון לפסוק כמי שאמר הקדש סתם בזה"ז הוי הקדש לבד"ה וע"ז פ' כאן דהאומר הרי זה הקדש אסור לאכול הפירות משום דהקדש סתם בזמן הזה עצמו הוי הקדש לבד"ה ואסור ליהנות מקדשי בד"ה כתשו' הרשב"א ולכך הוי פסקו כאן דסתם ואמר האומר הקדש סתם דאסור השמיענו חידוש זה דכל