קרני רא"ם שיד

ירושה אבל בל' מתנה מהני עכ"ל. א"כ לפי מ"ש ה"ה בתחילת הפסק שאם אמר פ' לא ירש אבל אני נותן שאר נכסי לאחיו זכו אלו וכמ"ש בסמוך הרי מה שנתבאר בסמוך הוא מ"ש הרמב"ם בה' ה' בד"א וכן ראיתי להרב מוהרי"ע ז"ל שכ' דמ"ש הה"מ וכמ"ש בסמוך עמ"ש הרמב"ם בה' ה' בד"א וכו' וא"כ הרי לך דעל כל הדינים שאין מועיל בהם ירושה מהני בהם ל' מתנה אפי' התחיל ואמר לא ירש אם סיים אלא ינתן לפ' זכה וכמ"ש הה"מ והוא פ' הש"ע (אתי אפי' אליבא דהסמ"ע) בסי' רפ"א ס"ד והן הם דברי הסמ"ע בסק"ט. נמצינו למדין דנד"ד הוא פ' הש"ע ואתי אפי' אליבא דהסמ"ע ופשוט: ג"כ כ' בפשיטות הרב מהריט"ץ בסוף פסקו בס' צ"ב וז"ל אמנם בנד"ד שהוא בריא אליבא דכ"ע ע צריך שיאמר בל' מתנה וכשיקנה לו בא' מדרכי ההקנאו' באופן דבעי' שיאמר בל' מתנה פ' בני אני מעבירו מנחלתו ואני נותן כל נכסי לבני פ' בא' מדרכי הקנייה האל"ה לא אמר כלום והבן יורש אותו עכ"ל. יעו"ש בדבריו ודו"ק בהם. וא"כ הרי נד"ד מוסכם אליבא דכ"ע: ודברינו אלה ג"כ הם תשובות הרשב"א שכ' מרן בפשיטות סי' רפ"א בס"י דשם בת' הרשב"א הביאה הרב"י הכי נמ"כ בא' שהיו לו בני אחיות ובן אח ונתן לבן אחיו וכתב לו בעד זה יהיו מסולקות וכ' ע"ז דזה חשיב מתנה עמ"ש בתורה הואל ואמר יהיו מסולקות. וכתב הרשב"א דדבריו בטלים וכו' ופ' מר"ן בסי' רפ"א ס"י לת' זאת וכ' הסמ"ע בסקי"ח וז"ל בן האח יורש הכל דכיון שלא אמר בפירוש השאר ינתן לבני אחותיו לא אמר כלום ולא הוי סלוקו סלוק והו"ל כמתנה עמ"ש בתורה עכ"ל. הרי לך דאם סיים אפי' תחלת דבריו היו דרך מתנה עמ"ש בתורה עכ"פ דבריו האחרונים קיימים: ומעתה הבוא נבוא למה שנשאר לנו לספוקי במתנה זאת שנתן האב לבתו קו"ט וסחורה ושט"ח ופנקסאות וכו' והכל הקנה לה בק"ס. וע"ז יש לחקור אה"ן קו"ט וסחורה דין הוא שק"ס מועיל בהם וכמ"ש בסי' קצ"ה בדין מכירת קרקעות ובסי' ר"ג בדין קנין כל דבר המטלט' יעו"ש. אך בשט"ח הרי אין המכר בק"ס מועיל רק בכתי' ומסירה כמ"ש בסי' ס"ו ס"א יעו"ש או לא יצטרך מסירה אלא יקנה לי השטר אג"ק ויאמר לו בע"פ קני לך האי שטרא וכו' וכמ"ש ג"כ בסי' ס"ו ודין המתנה כדין המכירה וכמ"ש שם בס"ו ובסי' ר"ג ס"ט ודין כ"י ג"כ הכי הוא קנייתו כדין קניית שט"ח וכמ"ש מר"ן סי' ס"ו ס"ו ועיין בס' משכנות הרועים מע' מ' שאסף איש טהור סברות הפו' ומסיק דכ"י של גוי כדין כ"י של ישראל ודינם כדין שט"ח שנקנה בכתי' ומסירה וכו' וא"כ נד"ד שלא נמצא כאן לא כתי' ומסי' ולא קנין אג"ק ואמירת קני לך במאי קני. ובפרט בחובות של אשראי במאי קני הן של ישראל הן של גוי במאי קנתה אסתר זאת. הרי לא מצאנו להם שום קנין כלל בשום אופן אפי' הקנה אותם לו אג"ק וכמ"ש מר"ן בסי' ר"ג ס"ו ובמור"ם סס"ו סכ"ו יעו"ש. ואין למלוה ע"פ שום קנין זולת מעמד שלשתן ותו לא: גם מעות בעין הרי קיי"ל דאין מטבע נקנה בחליפין יעו"ש ג"כ בסי' ר"ג ס"א וס"ט ואופן כיצד יהיה קנין המט' ובכאן לא נמצא אופן זה דמהני: ואין לומר דנד"ד יש לקיים המתנה בין בשט"ח ובהלואות ובמעות בעין הואל ומצינו לו שמתנתו זאת היתה ע"י קנין וש"ח כמ"ש בשטר בתחילתו בקוש"ח ובסוף ג"כ כתוב ונד"כ בקוש"ח וא"כ מכח תומר השבועה יתקיים הקנין וכמ"ש מור"ם בסי' ר"ט ס"ד וז"ל ואם נשבע לקיים המקח אעפ"י שלא בא לעולם צריך לקיים שבועתו כדלעיל סר"ז סי"ט וסי' ע"ג ס"ח יעו"ש. וכן ראיתי בת' אחת בס' כרם חמר ח"א סקל"ט וז"ל התשובה הן אמת דאין שטרות נקנים אלא בכתי' ומסי' אך יש לשמוע בנד"ז שהחלוקה קיימת אם מכח השבועה שנשבע לחלוק עפ"י ברורים א"כ לא יהיה אלא חובות עפ"י וקבלו עליהם לחלוק בשבועה אעפ"י שאין דרך לקנות חוב בעפ"י עכ"ז מכח השבועה נסתלק כ"א מחלקו עכ"ל. וא"כ נימא מכח השבועה יהיה כל דבר קנוי: אלא דבנד"ד לא יוצדק זה דהא השבועה אינה עושה קנין גמור וכמ"ש מור"ם בסי' ר"ט ס"ד שסיים שם וכתב וז"ל ומיהו השבועה אינה עושה קנין גמור לכן אם לא נוכל לכוף לקיים שבועתו כגון שמת וכו' אין הקנין כלום יעו"ש וא"כ הדרן למאי דאמרן דלנו יש לדעת אסתר זאת במאי קנתה: אלא דלכל זה מצאנו ארוכה ומרפא ממה שמצינו דהר"ח המצוה קבל עליו כ"ז בתורת חיוב ובשעכ"ן וכמו שמצינו מפורש בל' הצוואה ששם מפורש שבא הדבר בחיוב בקוש"ח ובסוף ובשעכ"ן והואיל ומצאנו כן הדבר כך מפורש הגם שמצינו בידינו צדדים וצדדי צדדים לקיים המתנה במעות שהיו לו בשטת הצוואה וגם בשטרי חובות וכתי' עכ"ז אין לנו לחפש אחר אותם צדדין הואיל שיש בידינו תרופה מן התורה לקיים כל דברי הצוואה אפי' לגבי מעות שקנה הר"ח אחר הצוואה וגם לגבי חובות של אשראי שאין להם קנייה אלא במע"ג והתקופה היא מדברי הרה"ג מוהר"י אירגאס ז"ל בס' דברי יוסף סי' כ"ט וז"ל אבל הא נמי ליתא דאפי' תימא שלא היו לו באותה שעה אלו המתנה קיימת אליבא דכ"ע שהרי חייב עצמו ושיעבד עצמו בשעבוד גוף ונכסים בק"ג וכבר קיי"ל בש"ע סי' ס' והסכמת הפוסקים הוא כמו שהביא הרב כנה"ג שבתורת חיוב יכול אדם להתחייב עצמו בדשב"ל אז שאינו מצוי אצלו משום דהחיוב חל על גופו וגופו ישנו בעולם וכיון שכן כשהגיעה שעה א' קודם מיתתו של ראובן קנו בהחלט מקבלי המתנה כל הנכסים הנמצאים לו אז הגם שאותם נכסים לא היו לו בשעת המתנה וכו' ואל תטעה לומר לשון חיוב דוקא דמהני אבל ל' שעבוד גוף ונכסים הכתוב בצוואה לא מהני דז"א דחיוב ושעבוד חדא מילתא היא תדע דחיוב ושעבוד חדא מילתא היא מדאשכחן בפ' מ"ש וכו' וכו' כלל העולה דמתנה זו מאושרת ומקויימת עכל"ה אלה היו דברי מורה"י אירגאס ז"ל: וא"כ בנד"ד נמי הואיל ונכתבה בל' חיוב כמו שראינו בשטר הצוואה שמזכיר החיוב פעמים שלש ובשולי השטר כתוב ובשעכ"ן א"כ הרי כל מה שיהיה לו בשעת מיתתו זכתה בהם מכח חיובו כמ"ש משם הרה"ג לעיל. זהו משנלע"ד לכתוב בענין זה בקצר אמיץ באב הנחמות תרנ"ד לפ"ק סאלי יע"א וצויי"מ וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט