קרני רא"ם שיא

לך דבאומר יקח היורש כי"ך ובזה יהיה מסולק מירושתו חשיב ליה מתנה עמ"ש בתורה אפי' לא אמר בלשון לא יירש והן הן ממש כנדו"ד נוסף ע"ז בנד"ד מצאני שבא כתוב בזה"ל יטלו ה' אוקיות דוקא ותול"מ ומצאנו ראינו להרב מהרשד"ם בסי' שי"ח דאם אמר יטלו מאה בלבד מלת בלבד הוי כאומר לא יטול אלא מאה ע"ש וא"כ בנד"ד שכתוב מלת דוקא הוי כאומר בלבד ואדרבא נוסף עוד כאן ותו לא מידי הוי כאלו כתוב בפירוש לא יטול כ"א ה' אוקיות וא"כ נראה שאין דבריו קיימין דמשנה ערוכה שנינו ופסקוה כל הפו' ועד אחרן מר"ן הקדוש בסי' רפ"א שאין אדם יכול לסלק הירושה ממי שראוי ליורשו ולא יוכל להוריש מי שאינו ראוי ליורשו בין אם הוא בריא או שכ"מ וכו' וגם כאן הכי הוא ומן הראוי אפי' אם היה בסליק זה שסלק ליורשיו הוה מזכה ליורשיי אחרים אין דבריי קיימים הואל והוא מתנה עמ"ש בתורה משום דהוי כאומר לא יירש שמעון כ"א ראובן ופסק שם מר"ן בסעי' ג' דאין דבריו קיימים מכ"ש כאן דתרתי לריעותה שמסלק ליורשיו הראוים ונותן לבתו שאינה ראויה לירש והדר דינה כאומר בתי תירשני במקום שיש בן דלא אמר כלים דפסק הש"ע סי' רפ"א ס"א אפי' לא סלק היורש בתורת עקירה דהיינו אפי' לא אמר לא יירש בני אלא בתי עכ"ז לא מהני מכ"ש כאן דכבר אמרן דממה שאמר יהיו מסולקים ומדאמר מלת דוקא הוי כאומר לא יורשו היורשים והדר זיכה לבתו שאינה יורשת דהדבר פשוט שהגם שמדין התקנה שהבת חולקת באב כדין הזכרים עכ"פ אין עליה שם יורש דהא עיקר התק' ארכבוה בעלי התק' אדין שראויה ליטול באביה ובמקום עישור נכסי זיכו לה חלק כזכר וא"כ הרי מצינו משנה ערוכה שפסק הש"ע האומר בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום וחשיב לה שאינה ראויה לירש במקום שיש בן ואפי' במקום שיש לה עישור ניכסי עכ"ז הואל ואינה יורשת דאורייתא אינו מעלה ואינו מוריד וממנו נלמד לדין התק' דלא מיקריה ראוי לירש ובפרט המתבונן בשטר הצוואה ובזמנו ובזמן המכר שמכרו בני אסתר המקבלת כמ"ש בשטר המכר שכתוב ע"ג הצוואה משם בארה דבזמן שנתן לבתי נשואה היתה ובת בנים גדולים ואם כן אין לה חלק ונחלה בבית אביה אפי' מדין התק' ואם כן לכאורה נראה שדברי המצוה אין בם מועיל: והגם דמצאנו ראינו בצוואה הזאת דלא עקר ירושה מיורשיו לגמרי אלא ההוא אמר שיטלו ה' אוקיות לכ"א מנכסיו והשאר לבתו עכ"ז הואיל וחלוקו שחלק להם הוא בלשון ירושה לא מהני וכמ"ש מר"ן ס"ז דאם ריבה לא' ומיעט לא' והשוה להם הבכור או שנתן למי שאינו ראוי ליורשו אם אמר בל' ירושה לא מהני ע"ש מכ"ש לפי מה דאמרן עפ"י ת' הרשב"א ומהרשד"ם הנז"ל דנד"ד הוי כאומר לא יטלו דודאי לא מהני יעו"ש: ובפרט דדין זה דריבה לזה ומיעט לזה לא יוצדק בנד"ד בשום אופן אפי' אם יהיו כולם יורשיו דהא נד"ד הר"ח פינטו הנז' צוואתו היתה הן בעודנו חי על האדמה ומצינו שם גם כן למר"ן ס"ה שפסק דאם היה בריא אינו יכול להוסיף ולא לגרוע לא לבכור ולא לא' משאר יורשיו ע"כ וא"כ נד"ד לא נגע בו דין דריבה לא' ומיעט לא': והגם דמצינו ג"כ שם בס"ז שפסק וז"ל אין כל הדברים הללו אמורים אלא כשאמר לשון ירושה אבל אמר ל' מתנה מהני וכו' וא"כ הוא בנדו"ד יש לנו לקיים שהרי בכאן מצאנו שחלק נכסיו ואמר פ' יטול ה' אוקיות ופ' יטול ה' איקיות וכו' ומצינו למר"ן בסי' רנ"ג ס"ב דשם כתב וז"ל שכ"מ שציוה ואמר יטול פ' כל נכסיי יטול ל' מתנה הוה יעו"ש א"כ גם כאן הואיל יחלק נכסיו בל' יטול הו"ל חלק בל' מתנה ויהיו דבריו קיימים וכמ"ש מר"ן בס"ז והסמ"ע ס"ק ו' דאם היה בריא וחלק נכסיו בלשון מתנה ובקנין מהני יעו"ש: אלא דג"ז אינו דהא מצינו למר"ן שם בסי' רנ"ג ס"ג וז"ל לשונות אלי של מתנה המועילים בש"מ י"א שה"ה שמועילים בבריא וי"א שאינם מועילים ע"כ ועפ"י הכלל כי"א בתרא נקטי' ובפרט לנד"ד אפי' לדעת י"א דס"ל דגם בבריא מהני ל' יטול בכאן יודו דלא הוי ל' מתנה דהא עיקר מחלוקתם היא במימרא דרב ששת פ' מי שמת דאמר יטול אי יזכה או יחזיק יכו' כולן ל' מתנה יבזה נחלקו דלדעת הרמ"ה וגם לדעת הרמב"ם דס"ל דמשוך ותקנה לא קנה משום דלהבא משמע וכמ"ש הרב המגיד יעו"ש ס"ל דמילתי' דרב ששת דוקא בש"מ דאזי דוקא דבריו קיימים שאמר יטול הוא לאחר מיתה בזה הוא דיטול ל' מתנה אבל בבריא האומר יטול הוי כאומר משוך ותקנה דהוי כאלו אמר ותקנה לאחר זמן ולכך אפי' יהיה הדבר בקנין קנין דברים הוי: אבל ס' הרא"ש הביאה הטור והראב"ד הביאו הרב"י ס"ל דאדרבא מדמהני בש"מ כ"ש בבריא ומשמע לנו דלא הוי כאומר תקנה לאחר זמן יע"ש בהרב ב"י כ"ז ואם כן ממני נלמוד לנד"ד שבא כתוב וז"ל והוא שמכל נכסיו הנמצאים לי במצב פטירתו יתחלק בין היורשים שיורש פ' יטול ה' אוקיות בתו' ירושה גמורה ובזה יהיו מסולקים כל היורשים וכו' בכאן הרי קרי בחיל דמה שאמר יטול לאו למתנה נתכוון כמו שבא מפורש שכ"א יטול ה' אוקיות בתורת ירושה גמו' וכו' וירושה היא לאחר מיתה ולא מחיים וא"כ ש"מ דלא נתכוון במה שאמר יטול היינו מעכשיו אלא לאחר מיתה ובזה אפי' הרא"ש בעל סברא קמא יודה דיטול זה לא הוי מתנה ואם כן אליבא דכ"ע דיטול זה האמור כאן לא הוי מתנה וא"כ הדרן למאי דאמרן דנראה דדברי המצוה הבל ואין בם מועיל: אלא דהאמת הוא כד דייק' שפיר פשוט כביעתה בכותחא דמתנה זאת קיימת היא דעד כאן לא אמרינן אפי' באומר פ' לא יירש וכו' דלא אמר כלום משום דעוקר דבר תורה דוקא באומר כן ושתק ולא סיים מי יטול נכסיו אבל כגון בנד"ד הגם דחשבינן ליה בסלוק זה כאלו אמר פ' לא יירש כ"א כו"ך והוי מתנה עמ"ש בתורה עכ"ז הואיל וסיים ופירש מי יטול נכסיו דהיינו אסתר בתו תטול כל נכסיו דבריו קיימים וחילי הוא מתשו' הרשב"א שהביא הרב המגיד בפ"ו דנחלות והביאו הרב"י ופסקה מור"ם בס"ג וז"ל וכן אם אמר לא ירש שמעין וראובן ירש הכל דבריו קיימים ע"כ והטעם הרי הוא מפורש בדברי הסמ"ע סק"ה יעו"ש וא"כ היינו דינא דידן שאמר לא יטול כל א' כ"א דוקא ה' אוקיות ואסתר תזכה בשאר אפי' אי חשבינן