קרני רא"ם שי

הלשון כך מורה שיפרעו לה ואח"כ תהיה נזונית בזה לית דין ולית דיין דכך קאמר אלא שנשאר לדקדק גם בדין זה שלא מצינו להמצווה שייחד להאשה במה תזון אחר פרעונה ומצינו להרב ח"ס שכתב משם הגאונים הנז' דאותו דין דהריב"ש והש"ע הוא במניח לה ממון כמו דקל לפירותיו וכו' כמ"ש בדבריו הרי הדין מפורש לומר שיהודא אדעתא דתנאי נתן לי אביו וכו' וכמו שדן הרב בדיניה כנז"ל דהיינו גם כאן אם לא רצה יהודא לזון אותה צריך הוא לתת שעור המזונות לחלוק אותו בינו ובין היורשים הואל ואביו התנה שיזון את אשתו והשאר יזכה בו משמע דאדעתא דהכי נתן לו אדעתא שיזון את אשתו ואם לא זן בודאי לא יזכה כדינו של הרב ח"ס ז"ל ומה שצוה גם כן שיפרנס אותה יהודא בכסות גם בזה יש לנו לדון דודאי להשביח לה נתכוון אפילו אחר שתתבע עכ"ז יהודא יפרנס אותה כפי כבודו מהטעמים שכתבנו במזונות: אלא מה שנשאר לבנו מהסס הוא דלפי מה שכתבנו דלישנא יתירא לטפויי אתא וגם מדברי הרב ח"ס שכתב כן שהרי מכח לישנא יתירא כתב דכוונת המצווה היתה על אחר הפירעון הנה יש להקשות עליו על אותו דין דהריב"ש דפסק הש"ע בס' צ"ג ומקשה עליו הרב חל"ם למה מר"ן פסק בסתם הרי דוקא הריב"ש כתב דצריך לכתוב לה לשון מתנה וכן דעת הרב"ש ז"ל הלאו הכי נימא דנתכוין לה לזון בתנאי ב"ד הרי יש להקשות דהיאך יש לומר דאם לא היה לשון מתנה נימא דבתנאי ב"ד קאמר הרי לישנא יתירא הוא וכל לישנא יתירא לטפויי אתא ובודאי נוסף על אחר הפירעון קאמר גם יש לי לדקדק על הרב חת"ם סופ"ר דבנדו"ד שכתב המצוה שמחויב ראובן להספיק מזון להאשה וכו' ואוקמה הרב דבאחר פירעון דכתובה קאמר היאך הרב לא נסתפק ולא העלה על שפתיו ספיקו של הרחל"ם והרב"ש שכתבו דדינו דהריב"ש בכתב לה לשון מתנה זה תימא בעיני ואי לא מסתפינא אמינא דהרב ח"ס לא ניחא ליה בדברי הרב החל"ם והרב"ש ואיהו ז"ל סבר דברי מר"ן בסתם הוא אפילו לא כתב לה לשון מתנה וטעמו הוא משום לישנא יתירא וכמו שדן איהו את דינו מכח לישנא יתירא לטפויי אתא וצלי"ע: ובמה שצוה שיהודא אם ירצה לתת עשרה דורוס ללונה אין קפידא לא ידענו כוונת המצוה בזה ואין כאן כי אם דברי מותר והנראה הוא דהמצוה יש לו קפידה על לונה ואין רצונו להיות לונה נהנית מנכסיו זולת עשרה דורוס דוקא ועל כן הוא מצווה אם ירצה לתת עשרה דורוס אין קפידא אבל יותר יש קפידא עכ"ז דברים אלו לא נתנו ליכתב והוה ליה לצוות לו בע"פ הואל ואין כח ביד המקבלת בזה הצוואה הואל ולרצון יהודא הדבר מסור סוף דבר אין כאן כי אם ספק יתיר: ומה שמצינו להמצווה הנז' שביום שני כשהלכו לבקרו חזר ממקצב הנכסים שנתן ליהודא וחזר וצוה שיהודא יוסיף לתן לפלונית עוד נוסף וכו' ומצינו בס' ר"ן סי"ב דשם פסק בש"ע דשכ"מ שנתן כל נכסיו יחזר במקצתם מסתמא חזר בכל יעו"ש בכאן הרי מצינו הרב המסדר הנז' במתק לשונו לשון חכמים מרפא פירש ואמר דלא משום חזרה צוה כן וכו' ונתכוון הרב המסדר לתקן זה בתיקון המועיל והוא פסק מור"ם בס' הנז' סי"ב יעו"ש: ולענ"ד נראה דלרוחה דמלתא הוזקק לזה דבנדו"ד לא יש שום חזרה דהא לא חזר ואמר עוד אני מוסיף לפלונית כו"ך דיהיה משמע דמדחזר ונתן לפלונית ש"מ דהדר מצוואת יהודא אלא דכאן חזר ואמר עוד יוסיף יהודא לפלונית בית וכו' דמשמע דיהודא ממה שנתתי לו יוסיף דהיינו הרי אומר לו דשאר נכסים שנתתי לו יתן מהם כו"ך א"כ משמע דמה שצוה לזכות יהודא עדיין במקומי עומד אלא שמצווה יהודא יתן והכוונה ישאר בידו דבשלמא אי הוה אמר אני מוסיף לפלונית בזה יש לומר מהיכן נולדה הוספה זאת הרי כל אשר יש לו נתן לבנו אלא ודאי חזר אבל בכאן לא נתן הוא אלא מצווה ליהודא ליתן מן הבא לידו והכוונה דאותה נתינה שנתתי לו אני מצוה שיתחסר לי ממנה ויתוסף לאחותו ותו לא מדי: ומעתה הבוא נבוא למאי דמספקא לן במה שלא נמצא כתוב בשטר צוואה זאת כתבוה בשוקה וכו' פשוט דאפילו אם לא הייתה צוואה זאת מחמת מיתה היינו מעמידין אותה כמ"ש אצלינו באורך וברוחב אלא דבנדו"ד שהיתה הצוואה אחר שלשה ימים הרי דינו עריך בש"ע סרמ"ב ס"ו אפילו היא כתובה סתם אין חוששים שמא מסותרת יעו"ש ובסמ"ע סק"א. זהו משנלע"ד בזה וצור ישראל יצילנו מכל שגגה ושגיאה ויאיר עינינו בתורתו הנפלאה כ"ד החותמים בסדר אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל משנתנו זאת תרמ"ט לפ"ק פה סאלי יע"ה: ע"ה מסעוד אנקאווא ס"ט הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן קנ"ט. השקפנו לטובה על הצואה והמתנה שעשה הר"ח פינטו נ"ע הן בעודנו חי על פני האדמה צוה וכתב שבעת מיתתו יטלו יורשיו ה' אוקיות לכ"א דוקא בתורת ירושה גמורה דיקא וכו' ותו לא מידי ושאר כל נכסיו מקרקעי ומט' ומעות בעין יכל החובות בין בשטר בין בע"פ תזכה בהם אסתר בתו בכהקיש"ח מהיום ולשעה א' קודם מיתה והעה"ך וחיי"ע חו"ג שזיכה איתם לה במתנה גמו' מתנת בריא מהיום ולשעה א' יכו' ונ"ה בקוש"ח כו' יבשעב"ן וכו' אלה היא תמצית הצריך לנו מדברי הצוואה הנז' ונשאלנו ע"ז מעי"ת טאנג"א יע"א. וזאת מה שהשבנו: לעד"ן פשוט דמה שבא כתוב בצוואה בזה"ל שיורשיו יטלו כ"א ה' אוקיות דוקא בתו' ירישה גמו' ותול"מ ובוה יהיו מסולקים כל היורשים שלו מירושתם וכו' וכו' פשוט דלדין סליק נחלה מיורשיו מקרי ומתנה עמ"ש בתירה הן מצד שאומר שבעד סך ה' אוקיות דוקא ובזה יהיו מסולקים דמדבריו אלה שאמר יהיו מסולקים הוי כאומר לא יירשו ומתנה עליהם הוא וכמו שבא הדבר בתשו' הרשב"א שבב"י בס"ס רפ"א שכתב שם בדין ראובן שנתן ליורשיו וכתב בצוואתו שבאלו הבתים הנתונים להם סלק כל חלק וזכות יורשיו מירושתם והשיב ע"ז שאין בדבריו כלום שאין האדם יכול לסלק היורש מירושתו מפני שהוא מתנה עמ"ש בתירה וכו' ע"ש הרי