קרני רא"ם שט

ויש לנו לומר דודאי לא נתכוון אלא להשביח כח האשה כדי שלא לבטל הצוואה הואל ונכתבה ונחתמה דין שטר יש לה שאין לבטלו בדבר המסופק: וכל זה לריחה דמילתא דבנדו"ד אין אנו צריכים לכל זה דיש לנו להשען על מה שפסק הש"ע בס' ס"א סט"ו שכתב וז"ל מדקדקין לשון השטר ודנין על פי אותי דקדוק ולא אמרינן האי גברא לא גמיר כולי האי יהיה סבור שהדין הוא בטען כך ומפני כך כתב אותו לשון ע"כ וא"כ גם כאן יש לנו לדקדק בדברי הצוואה שכתב יפרעו לה כתובתה ותהיה נזונית וכו' משמע שאחר שיפרעו לה עכ"ז תהיה נזונית על שולחן יאודא ונתכוון בזה דלא יעשו עמה כמשפט התורה דהיינו לאחר הפירעון לא תהיה נזונית זהו מה שיש לנו לפרש בדברי המצוה הנז': ואין לפרש דבריו דכוונתו שיפרעו לה דהיינו קודם שתתבע ויתנו נוסף שעור שני כתובות וכונתו אדעתא שתהיה נזונית משילחן יאודא היינו קידם שתתבע או קודם שירצו לסלקה וכוונתו אדעתא דהכי הוסיף לה כדי שתהיה נזונית על שולחן יאודא דוקא וגם אדעתא שאם ירצו לסלקה קידם שתתבע יכולים לסלקה הלאו הכי אם תרצה לעשות משפט כתוב לא תקח התוספ': פירוש זה לא יתכן הואל ונכתב הדבר בלי שום תנאי כלל מנין לנו להוליד התנאי דפשט הלשון אינו מורה על שום תנאי כלל וא"כ פשוט דכוונתי היא כמו שאמרנו דלא נתכוון אלא ליפות כחה של האשה לאחר שתתבע כתובתה אתא דהיינו לאחר שתתבע תהיה נזונית אלא מה שעומד לנו בזה הות מה שמצינו למר"ן באהע"ז סצ"ג ס"ו דשם כתב שכיב מרע שצוה שתהיה אלמנתו נזונית מנכסיו כל ימי מיגר אלמנותה יתר על כתובתה יש מי שאומר שאין אלמנתו מפסדת מזונותיה בתביעת כתובתה בב"ד וכו' ומצינו שם להרב חל"ם ולהרב"ש שם שכתבו דבתשובת ריב"ש ז"ל שממנה חוצב דין זה שם איירי דכתב לה בלשון מתנה וא"כ מדבריהם משמע דאם לא כתב לה לשין מתנה לא מהני והן אמת דהרב חל"ם כתב שם דמר"ן כתב בסתם דבריו ותמה עליו מכח דברי הריב"ש דשם איירי באומר משום מתנה הלאו הכי לא מהני וא"כ היאך מר"ן סתם דבריו וא"כ מדברי הרב חל"ם ז"ל משמע דמר"ן לא שאני ליה בין כתב לשון מתנה או לא עכ"פ הרי הלח"ם ז"ל עצמי סיים בסוף דבריי וכתב וז"ל ואפשר שסמך הרב על הטעם השני שכתב וז"ל יעוד מסייע לאלמנה מ"ש ג"כ בלשון הצוואה יותר על כתיבתה וכו' ומ"מ אין זה ברור וכו' יע"ש וא"כ לא מלבד דלא הספיק טעם זה לדעת הרב חל"ם ז"ל הרי נוסף דבנדו"ד אפילו אותו טעם שהיה בדעתי של הלח"מ לסמוך עליו הואל והיה כתוב בצוואה יתר על כתובתה בכאן לא נמצא ולא היה שום לשון יתיר אלא אמרינן דמה שכתב ותהיה נזונית היינו אחר הפירעון וא"כ במאי קנתה האשה הנז' המזונות אחר הפירעון: אלא דאחר העיון נראה דאין הנדון דומה לאותו דין דהריב"ש זיע"א דבשלמא התם דאמר שתהיה אלמנתו נזונית מנכסיו כל ימי מיגר אלמנותה יתר על כתובתה וכו' הלשון הזה יש בו ספק אם בתנאי ב"ד קאמר אי אחר שתפרע בכתובתה עכ"ז תהיה נזונית קאמר על זה כתב הריב"ש דוקא דאמר בלשון מתנה דהואל ונתן בלשון מתנה לא נתכוון אלא על העודף דהיינו אחר שתתפרע הלאו הכי מחייב ועומד הוא אבל אם לא אמרינן לשון מתנה איכא למימר דבתנאי ב"ד קאמר אבל בנדו"ד כבר כתבנו על פי דברינו האחרונים דמדקדקים דבריו והואל ואמר שיפרעו לה כתובתה ואח"כ אמר תהיה נזונית ודאי דהכוונה אחר שיפרעו תהיה נזונית וא"כ כאלו פירש דבמתנה נתן לה דהיינו אחר שיפרעו עוד יוסיפו שעור שני כתובות ומזונות משלחן יהודא כולהו בתורת מתנה נתן לה: שוב ראיתי לרב אחרון חביב בעל חתם סופר בחלק אהע"ז ס' ק"ם ששם נשאל כנדו"ד בראובן שחלק נכסיו וריבה לאחד: ומיעט לאחד וכתב וז"ל ונגד זה מה שנתתי לבני ראובן הנז"ל מחויב בני ראובן לשלם כל החובות וכן מחייב להספיק כל צרכי אשתי רחל כל ימי חייה אתו עמו בבית ואמנם אם לא יוכלו לשבת יחדיו מחויב ראובן לתת לה מדי שבוע בשבוע סך שני זהובים ועכ"ז תשאר בביתו כקדם וכבתחילה וחיוב שעבוד ופרעון כתובתה לאשתו מוטל על בני ראובן ושמעון מחצה על זה ומחצה על זה עכ"ל הצוואה והשיב הרב בזה בזה"ל אחר שזכינו לדין נבוא בעז"ה לנדון שלפנינו שכתב ומחויב ראובן בני להספיק צורכי אשתי וכו' וכו' מבואר בזה שני דברים למעליותא דאשה. חדא שתזון מלבד חיוב מזונותיה דתנאי ב"ד אפילו אחר שתבעה כתובתה שהרי כתב שאם לא יוכלי לשבת יחדיו יתן לה שני זהובים לשבוע ועוד כתב לה שתשאר בביתה כקדם וכמאז וקשה וכי בדידיה תליא מילתא להטיל פשר זה הלא ע"כ יזון אותה כפי שומת ב"ד וגם לתת לה מדור לפי כבודה אלא ע"כ אאחר שאבדה דירה ומזונות על פי תנאי ב"ד מ"מ תדור ותזין ע"פ צוואתי וכו' אך נהי דכן היתה כוונת המצוה ולשון השטר מכל מקום כיון שלא הניח לה מנכסיו כו"כ שתזון ממנו ותדור בו לא קנתה המזונות עכ"פ ואין ממש בצוואה זאת דהא כבר הגאונים מארי הגאון בהפלאה ז"ל והגאון בית מאיר זלה"ה צווחי ככרוכיא על דינו דהריב"ש דפסק הש"ע בס' צ"ג ס"ו דכתבנו משום דכל מילתא דליתא בבריא ליתא בשכ"מ במה תקנה האשה לזון מנכסיי הא הוי דבר שאין בו ממש ודבשלב"ל והסכימו שני הגאונים שצריך שיכתוב לה אני מניח מנכסי שתזון וכו' שנוכל לומר שהוא כמו דקל לפירותיו שנכסיי הם בעולם וכו' אך עכ"פ הבן שקיבל יותר מחלקו המגיעו על תנאי ב"ד שיזון אלמנתו ואם לא יקיים התנאי גם הוא לא יקבל יותר משאר אחיו כשיעור הזה וינכה לו חלק הטופייאנה שלו לפי שעור שרצה האב ליתן לאלמנה ואותו שעור יתחלק בין יורשי דאורייתא שוה בשוה עכל"ה נמצינו למדין מדברי הרב הנז' הואל וכתב לה תהיה נזונית ותדור במקום דלא היה צריך למכתב ודאי דלא נתכוון אלא למעליותא דאשה וא"כ מכ"ש כאן דכתב לה דבר שהוא משמעותו נגד הדין אם תפרשו דנתכוון לגרוע כחה אתי כמש"ל ודאי דלא דרשינן ליה לגריעותא אלא למעליותא כדי שלא יפול שטר הצוואה בזה נוסף על זה דכך מורה לשון הצוואה כמו שכתבנו דמדקדקים לשין השטר ובכאן מצינו דפשט