קרני רא"ם ל

עליהם בש' הדחק מהרב"ל ח"ב ס"ז ע"ך והגם שספר מהרב"ל אינו בידי לראות אם מלתיה זאת היא איירי בתלת ספקי במחלוקת דרבנן או תלת ספקי במציאות הקדושין עצמן פשוט וברור דבספיקא במחלוקת הפו' איירי חדא מדמצינו להכנה"ג כתבה סמוך לספ"ד ששם מדבר מענין מחלוקת בספיקא דפלוגתא דרבוותא בודאי גם סתמו כפירושו סיפא דומיא דרישא. ומה גם הדבר מוכרע ממקומו ודאי ספיקא בפלוגתא דרבנן איירי דאי הספק במציאות למה צריך תלתא ספקי וגם למה לא התיר אלא בשעת הדחק בלאו הכי כל איסורין אפילו איסור ערוה הרי הוא ניתר בס"ס אפילו למחמירים לא מחמרי אלא להיות מתהפך ותו לא מידי אלא ודאי לא דבר כאן מהריב"ל אלא בתלת ספקי במחלוקית דרבנן וא"ך הואל והרב החבי"ב הגם ששם לעיל בס' פ"ד כתב דלמאן דס"ל דספיקא במחלוקית לא הויא ס"ס ומאה כתרי ותרי כמאה א"ך לא הו"ל כאן לחזור ולהביא סברת מהריב"ל דבתלת ספקי בקדושין סומכין עליהם או לפחות הו"ל להעיד כאן ולומר וכבר כתבתי דלמאן דס"ל לא עבדינן ס"ס מפלוגתה דרבוותא לא נסמוך על זה וא"ך בודאי מדכתב כאן בסתם בודאי דדעתו לומר דיש לסמוך על דעה מהריב"ל בזה וכן ג"ך דין זה דמהריב"ל חזר וכתבו באהע"ז סס"ח סנ"ז ולא העיר עליו כלל א"ך בודאי לא קבעו אלא לסמוך עליו: שוב ראיתי בס' הנחמד ישמ"ח לב לחד מרבני ירושלים שסמך על זה לעשות ס"ס מפלוגתא דרבוותא ועל זה סמך התירו יע"ש שוב ראיתי בס' משה"ר במ"מ אות נ"ט ששם נשאל בעדות קדושין ואחר השקלא וטרייא כתב בסוף הפסק וז"ל אלא שמצאנו ראינו שיש עוד שני רעותות בראותם הקידושין מצד הלשון ואפליגו בהו רבוותא והסכמנו מן אז והלאה כל דאיכא תלתא ספיקי בפלוגתא דרבוותא וכיוצא נפקא בלא גט כמסקנת הרב והרב קול בן לוי ושלחנו לדיין השואל דאי"צ גט עכ"ל וא"ך מכל זה נשמע דאפילו מצד עצמינו יש לנו להתיר נדו"ד הגם שהיא מחלוקית דרבוותא הואל ואיכא תלתא ספקי: ואל תשיבני על זה דמי הביאנו להתיר מכח ס"ס הרי מצינו להרב פח"י אות סמ"ך שכתב משם הגאון זלה"ה דכי אמרינן ספיקא דרבנן לקולא או ס"ס לקולא הני מילי בדיעבד אבל לכתחילה בין חד ספיקא בין ס"ס לחומרא יעו"ש וכן ג"ך הבאנו לעיל משם כנה"ג שהביא משם מהריב"ל דתלת ספקי בקדושין יש לסמוך עליהם להקיל בשעת הדחק עכ"ל וא"ך מי הביאנו לבוא אל בית הספק ולעמוד לכתחילה להתיר מכח הספיקות שלשה המה מטיבי סעד: אלא דזה אינו צריך לפנים דבנדו"ד שעת הדחק מקרי דלא מלבד הטעם שכתב הרב"י בס' מ"ב משם מהר"ם דהמקדש בע"א לאו כלום הוא דאי מצרכת לה גט לחומרא נמצאת אתה פוסלה לכהונה עכל"ה גם ראיתי בס' ישמח לב פסק של רב אחר שכתב בסוף הפסק ז"ל וכי תימא מי יקיל ראש בערוה החמורה וא"ך הטוב טוב לתת גט מספק אכן בראותי להרב כנה"ג שהביא משם הרב משאת בנימין שכתב כל מקום שאינה צריכה גט אין לתת גט מספק שלא לפוסלה מן הכהונה ומשום פריצי הדור שלא יתנו עיניהם בבנות הארץ לעגנם ע"ש וכן כתב הרב שיח שדה משם תשובת הרשב"א דאין להחמיר משום שלא יהיו בנות הארץ מדרך כף רגל לפני פריצי הדור וכמ"ש הרשב"א בתשובה על תלמיד אחד שרצה להחמיר בכיוצא בזה וכעס עליו וכתב שהיא רעה חילה שיתעלל פריץ אחד על אחת מבנות החשובים כדי שיוציא ממון וכדומה ואם מפני חומרא חומרא דאתי לידי קולה היא לענין אם יקדשנה אחר או אם יקדש אחותה עכ"ל ולפי האמת הבחור הזה הנז' בנדו"ד הוא מפריצי הזמן עכ"ל הרב הנז' הרי לך דבמקום שיש כהאי סבות הנז' הוי כשעת הדחק ולא נצריכה גט נוסף על זה והוא טעם כעיקר דהמקדש הזה הוא מערי אפריקא שתחת מלכות צרפת והדבר פשוט אם נצריכה גט יתן כתף שוררת ואל בית אבותיו ישוב ויניחה אלמנות חיות וטעם זה אין לך דוחק יותר ממנו והובא טעם זה בס' דע"ת קדושי"ם אות ק' סז"ך ז"ל קדושין אין להחמיר לרווחא דמילתא להצריכה גט פן יתן כתף סוררת לעגנה וירחק נדוד תשובת הרש"ק משם הר"ם סו"ס פ"ג עכ"ל וא"ך ודאי דאין לך דוחק גדול מזה נקטינן מכל האמור אפילו אי לא הוה סברא זו מפורסמת היינו דנים לה מסברה דנפשין: אלא דאין אנו צריכים לכל מה שכתבנו שהרי הכל מפורש בתורתן של ראשונים הראשון לכל דבר שבקדושה הכנה"ג הגב"י סקל"ג בס' ז"ך דכתב ז"ל לא היו הקדושין כי. אם בעד"א אפילו למ"ד דיש לחוש לחומרא כל דלא אמר לי אפע"פ שאמר הריני אין לחוש לקדושיו הרש"ך ס"ב סקכ"ח ע"ך ובס' מ"ב ג"ך בהגהות ב"י כתב בס' קי"ד ז"ל אפילו למי שחושש בעד"א היינו דוקא כשהעיד המקדש אמר לי אבל אם לא אמר לי אין חוששין רשד"ם חאהע"ז סי"א והרש"ך קכ"ח כתב דאפילו העיד שאמר הריני נותנו לך בתורת קדושין דהוי דבור שלם לדעת הריב"ש אין כאן בית מיחוש עכ"ל הרי לך דאפילו מאן דחייש לעד"א דוקא במקום דאמר לי אבל במקום דלא אמר לי פשוט ליהו לפוסקים דאין כאן קדושין והגם דכאן המקדש והמקדשת מודים לדברי העד אין כאן קדושין דבלאו הכי עדות עד"א אינה כי אם במקום שמודים לדברי העד אבל אם אחד מהם מכחיש לדברי העד עדותו מגן שויא וכמו שבאמת כך פירש הרשב"ץ לדברי הסמ"ג בעל סברא זו דחייש לעד"א היינו דוקא שמודים לדברי העד יעו"ש בהרב"י שהביא דברי הרשב"ץ על דברי הסמ"ג וכן נמי פירש בדבריו מור"ם דפסק לדברי הסמ"ג וכתב בזה"ל סמ"ב ס"ב ויש מחמירין אם מקדש לפני עד"א אם שניהם מודים עכ"ל ואיך נדו"ד הגם ששניהם מודים עכ"פ בעינן עדות העד תהיה שלימה דהיינו להעיד שאמר הרי את מקודשת לי והואל ונמצאת רעותא שלא אמר לי אפילו הסמ"ג יודה כמ"ש הכנה"ג משם הרבנים הנז': שוב ראיתי להרב ער"ך השולח"ן בס' ז"ך סק"ה ששם הביא מה שנשאל באחד שנתן פרוטה לפני עד"א ואחיך אמר לה האדו"ך קדושימ"ך ע"ך ועל זה כתב הרב באמצע דבריו ז"ל עוד אחרת לבטל הקדושין המקדש בעד"א רוב דעות הפוסקים דאפילו שניהם מודים אין חוששין לקדושיו וכן הכריע הרשב"ץ וכן פסק מר"ן וכו' ובכנה"ג בס' מ"ב כתב בשם מהרשד"ם דאפילו מי שחושש לקדושי עד"א היינו דוקא