קרני רא"ם שח

ע"כ וא"כ גם כאן הואל ואמר תטול ארבע מאות דורוס שהם ממש מעות או זהובים דכתב מור"ם במכ"ש יש לנו לומר דוקא אם יש למת מעות בעין הוא שזכתה הלאו הכי לא זכתה: אלא דאחר החפוש מצאנו ארוכה ומרפא גם לזה מדברי מהרד"ך ז"ל הביא דבריו הרב"י בס' הנז' בסוף הסמן וז"ל כתב מהרד"ך בית שלשים שכ"מ שהיה מצוה בעזבון נכסיו אע"ג דלא אמר מנכסי הוי כאלו אמרו ע"כ וא"כ גם כאן הואל והמנוח בצוואה זאת מחלק כל נכסיו ועזבוני בודאי דגם דלא אמר מנכסיי כאלו אמרו ובפרט בצוואה זאת דכבר מריש דבריו מוכח דמנכסיו קאמר דהא מצינו בצוואת זהר"א כתב תטול סך ארבע מאות דורוס מנכסיו וכן בצוואת מזלט"ו אמר מנכסיו א"כ גם כאן הגם דלא אמרו כמי שאמרו דכוונת דבריו אזלי על דרך דבריו הראשונים: ומעתה הביא נבוא למ"ש וצוה המנוח שיפרעו לאשתו כתובתה וכו' ותהיה נזונית מנכסיו על שולחן יאודא וכו' הנה מצוואה זאת מבורר דאשתו כתובתה היא כדין כתובה כדת מדמצוה לפורעה כתובתה וא"כ יש להסתפק בצוואה זאת מאי דעתה אם כוונתו היא במה שאמר ותהיה נזונית על שולחן יאודא הוא אחר שיפרעו לה כתובתה או דוקא כל זמן שלא תבעה ואם תבעה אבדה כדין האלמנה שתובעת כתובתה: אלא דאחר העיון נראה פשוט דהמצוה הזה לא נתכוון בזה אלה להעדיף כח האשה כמו שהעדיף כחה בדמי הכתובה כך כוונתו דאפילו לאחר שתתבע כתובתה ויפרעו לה עכ"ז לא אבדה מזונותיה מבית יאודא דהא פסק הטור ש"ע באהע"ז סצ"ג ס"ג דאם צוה בשעת מיתה אל תזון אשתו מנכסיו אין שומעין לו ואין היורשים יכולים לפרוע לה כתובתה ולסלקה מהמזונות אלא היא נזונית על כרחם כל זמן שלא תתבע כתובתה יע"ש וא"כ בכאן אם נפרש במה שאמר יפרע לה היינו בעל כורחה בזמן שירצו הם ומה שאמר תהיה נזונית על שולחן יהודא היינו כל זמן שעדיין לא פרע לה אבל כשיפרע לה תהיה מסולקת זה לא יתכן דבריו מהבל ימעטו בזה בתרי הצוואות דבמה שאמר יפרעו בעל כרחה הרי פסק הש"ע ערוך לפניך דאין בידם כח ובמה שאמר תהיה נזונית על שולחן יאודא ג"כ הרי פסק הש"ע בס' צ"ד ס"א דהמזונות והמדור היא כפי מה שהיתה בחיי בעלה יע"ש ולא שתהיה נגררת על שולחן אחרים וא"כ היאך יתקיימו דברי המצווה הזה במה שהוא נגד הדין: אלא דיש לנו ללמוד זה ממאי דקי"ל כר' עקיבא בפרק יש נוחלין דקל"ח דכל לישנא יתירא בשטרות לטפויי אתא דפסקה מר"ן בש"ע סרי"ד ס"ב דמדהוצרך לכתוב דשייר בור ודות לטפויי אתא דאפילו הדרך הניח לו יעו"ש ובמקומות אחרים דפסק כן וא"כ גם כאן אפילו אם לא אמר המצוה בצוואתו שתהיה נזונית משולחן יהודא אלא תהיה נזונית סתם הייתי מפרשי מכח היתור דהיינו הכוונה אפילו אחר שיפרע לה דהיינו לכשתתבע היא כתובתה דקי"ל אבדה כתובתה דכאן אמרינן דכוונתו היא לטפויי דאפילו אחר שתתבע תהיה נזונית מכ"ש בכאן דאם באנו לפרש דבריו דהיינו יפרעו לה בע"כ וכו' יהיו דבריו נגד הדין ואין קיום לדבריו בודאי דלא דרשינן ליה אלא בלטפויי אתא: ואל תשיבני על זה דבשלמא לישנא יתירא הואל והיא יתיר יש לנו לדרוש בטפויי כדי שלא יהיו דבריו יתרים אבל בכאן דאדרבא לזה נתכוון המצווה היא אדרבא לגרוע כחה שכל זמן שלא תבעה כתובתה תהיה נזונית על שולחן יאודא ולא בביתה לפי כבידה וא"כ נימא אפילו נניח דברי המצוה הזה בספק אם כוונתו להעדיף לה המזונות משולחן יהודא אפילו אחר שתתבע אי כוונתו להגריע כחה קודם שתתבע הרי קי"ל כל לשון המסופק בשטר יד בעל השטר על התחתונה אלא לזה אני אמיר הרי כבר חלקו רבותינו כמ"ש הש"ע בס' מ"ב ס"ט דלא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה אלא במקום שאין השטר בטל לגמרי אבל במקום שהשטר בטל בו לא וכו' יע"ש ומצינו להש"ך שם בס' הנז' סקי"א כתב דלא בעינן עד שיתבטל לגמרי אלא אפילו היו כתובים בו ענינים אחרים רבים שיש להם קיים ולדבר אחד יתבטל כדי שלא יתבטל אותו דבר לא אמרינן יד בעה"ש על התחתונה ופירשה שם כגון אם היה כתוב בשטר מאה לזמן פלוני ידוע ומאה לפסח סתם אפילו הכי מפרשינן פסח הקרוב שלא יתבטל השטר לגבי המנה של פסח יעו"ש: וא"כ גם כאן הואל ואי מפרשינן ליה דכוונתו להגריע כח האשה אתא מתבטלת צוואה זאת לגבי מה שכתב לאשה דודאי דאין לנו לפרשה בדרך הגרוע ולא דרשינן לה אלא לשבח האשה ולהגדיל כחה דהיינו כך דעת המצווה שהאשה זמו"ל יפרעו לה כתוב' וכו' היינו בזמן שתתבע היא כתובתה אבל כל זמן שלא תבעה ודאי בזה לא דבר שהרי דינה ערוך בש"ע אלא אחר שתתבע יפרע לה ויוסיף לה שעור שני כתובות וגם תהיה נזונית משלחן יהודא כל זה בתורת תוספת ומתנה: והגם דמצינו למור"ם שם שסיים וכתב וז"ל וי"א דהיינו דוקא בדבר דליכא למתלי בטעות אבל בדבר שאפשר שטעה בו הנותן כגון דאמר לשון דלא מהני במתנה ודאי נתבטל השטר ע"כ וכתב שם הש"ך בס' ק"כ דאפילו כתב מור"ם לשין וי"א מוסכם הוא לדברי הש"ע יעו"ש: הרי מצינו להש"ך בס' קכ"ב שכתב דדברי מור"ם הם במי שכתב המתנה בלשון הנחה כיון דהרא"ש סובר דמהני א"כ י"ל שהנותן טעה וסבר כן אבל בלשון אתננו דליכא מאן דאמר דמהני אם לא שהנותן טעה בכך הלכך היכא דאפשר לפרש השטר בלשון אתננו ואפשר לפרשו באופן אחר דמהני לא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה ע"כ וא"כ גם כאן הואל ודין זה דתנאי הכתיבה ידועים הם לכל העולם וסדורים בש"ע וליכא מאן דלא ידע בזה דודאי כל מאי דמצינן לפרש בכוונתו מפרשינן ולא אמרינן שטעה: והגם דהסמ"ע שם סקכ"ו פירש כוונת מור"ם שם בדאמר המצווה אתננו ובמלת אתננו הרי ליכא עליה חולקין דלא מהני וכמ"ש הש"ך ועכ"ז פירש הסמ"ע דמור"ם בזה דבר וא"כ משמע דאפילו בדבר שאינו במחלוקת אמרינן אפשר טעה אפילו הכי נדו"ד גם הסמ"ע יודה בו דלא אמרינן שטעה הואל ודין דתנאי כתובה ליכא מאן דלא ידע ביהו כלל וא"כ הואל כל מאי דמצינן למדרש דרשינן ויש לי ראיות על זה דבדבר הודיע לא אמרינן שטעה כלל אלא שאין כאן מקום להאריך: