קרני רא"ם שז

ידור יזכו עניים ומה לי זה או זה אם יזכה לנשואין יזכה במעות הלאו הכי לא ולדעתי דבריו קשיין אהדדי איך שיהיה לדעתי פשוט דכותיה דהרב משל"ם נקטינן ולא זכתה הבת כלל למימר ירושה אין לה הפסק: שוב אחר החיפוש ראיתי דנדו"ד יוצא מדברי מור"ם עצמו בס' רמ"ח ס"ז דשם כתב מר"ן וז"ל ואין כל הדברים האלו אמורים אלא באומר ואחריך לפלוני ולא אמר מהיום אבל אם אמר לו ואחריך מהיום לפלוני ומכר הראשון השני מוציא מיד הלקוחות ע"כ וסיים שם מור"ם וכתב ז"ל וי"א דלא אמרינן בכה"ג דירושה אין לה הפסק וי"ח וס"ל דאין לחלק בין אמר מהיום או לא אבל הסברא הא' נראה עקר עכ"ל הרי לפניך מדברי מור"ם דפסק הלכה כסברת האומר מהיום לא אמרינן ירושה אין לה הפסק וא"כ גם כאן הגם דלא אמר יזכה יהודא מעכשיו כאלו אמרה דמי דהא לא הוצרכו לומר יזכה מהיום אלא באומר נכסי לך דזכה הראשון אזי צריך לומר לשני ואחריו לפלוני מהיום דבזה הוי כאלו זכה מהמת ולא מהיורש וכמ"ש הסמ"ע שם סק"ב הטעם דאז אין להראשון בנכסים אלא הפירות כל ימי חייו והגוף מהיום להשני וכו' יעו"ש א"כ בנדו"ד דמעולם לא זכתה הבת למאי צריך לומר ואחרי' יזכה יהודא מהיום הרי סתמו כפירושו דהכוונה היא שאם תזכה הבת תזכה היום בממון והכוונה מהיום ואם לא זכתה אזי יזכה יהודא והבת לא זכתה כלל ואדרבא בנדו"ד אפילו הי"ח ואומרים דאין לחלק בין אמר מהיום או לא בכאן מודו דהא כתב שם הסמ"ע סק"ך וז"ל וי"ח פירוש חולקים ואומרים דבה"ג אמרינן ירושה אין לה הפסק אפילו בכהאי גוונא כיון דעכ"פ זכה בפירות כל ימי חייו זכה גם בגוף וכו' עכל"ה א"כ בנדו"ד דמעולם לא זכתה הבת לא בגוף ולא בפירות פשוט דלא אמרינן בזה ירושה אין לה הפסק ותו לא מידי. וכל זה לא כתבנו אלא לרוחה דמילתא ולפלפולה בעלמא דאעקרא דדינא לא נכנס זה בדין ירושה אין לה הפסק דהא לא אמרו אין לה הפסק אלא במי שהוא יורש מן התורה וכמ"ש רבינו הטו"ר ז"ל בריש הסימן אבל בת זה ממה נפשך בין אם היא מהאשה שהניח אחריו המצווה הזה הרי מובן מן הצוואה שכתובת אמה היא כתובה כדת והואל וכתובת אמה כתובה דאורייתא הרי אין לבת כי אם עשור נכסי בנכסי האב וכמו שהכריע הרב יוא"ל זלה"ה בס' תוש"י ח"ב ס"ז בסברות ברורות דאפילו במקום שנהגו על פי התקנה שהבת שעדיין לא נשאת חולקת כזכרים עכ"ז אם כתב לה כתובה כדת נוטלת עשור נכסי דוקא יע"ש ואם אמור נאמר דהבת הזאת היא מאשה אחרת שהיתה כתובתה כמנהג הקהלות הנהוג בינינו דחולקת ג"כ כזכר ג"כ אין לה כי אם עשור נכסי בנכסי האב הואל וכבר נלב"ע אמה ונטלה ירושת אמה כמו שבא הדבר מפורש בס' הישר ספר התקנות יעו"ע ואפילו נימא דיש איזה תקנה בעי"ת פאס יע"ה שאפילו האשה לא תחלוק עם היורשים אלא תהיה נפרעת כדת עכ"ז הבת שעדיין לא נשאת נוטלת חלק כזכרים עכ"ז הרי כל זכייתה אינה אלא מדרבנן או מתקנות האחרונים ומעולם לא נקרא עליו שם יורש במקום שיש זכרים ובודאי דלא נגעה ולא פגעה ענין זה בדין ירושה דאין לה הפסק ותו לא מדי: ובענין מה שצוה שיפרעו לאלמנה כתובתה ויוסיפו לה שעור שני כתובות יש להסתפק אם כוונתו לפרוע לה בלי שבועת אלמנה או הכוונה אחר שתשבע כדת אזי יפרעו ויוסיפו לה כעין זה מצינו להרב החבי"ב בס' בע"י חי"י סקפ"ד נשאל במי שצוה בשעת מותו ואמר לעדים דעו שהנכסים שיש לי אינם מספיקים לכתובת אשתי ואני מתרצה להיות רשאה ושלטאה בכל נכסי שישארו אחר מותי לעשות מהם חפצה ורצונה ע"כ וכתב הרב על זה וז"ל כיון שהחכם השלם בעת מותו אמר הוו יודעים שהנכסים שיש לי אינם מספיקים לכתובת אשתי הרי זה פטרה משבועה והודה שהוא חייב לה ולא אתפסה צררי דאם איתא דאתפסה ולא חייב לה מה זה שאמר הוו יודעים וכו' אלא ודאי כוונתו לומר הוו יודעים שאני חייב לאשתי כתיבתה והו"ל החייב מודה ואם לחשך אדם לומר מה יושיענו זה שהודה הבעל בשעת מיתתו שלא התפיסה צררי לפוטרה משבועה והלא כיון שהשבועה שהיא צריכה לישבע היא בנוסח זה שלא התפיסה הבעל בחייו ולא תפסה איהי משלו כלום כמ"ש הטו"ר באהע"ז ס' צ"ו בנוסח שבועת אלמנה ובנוסח שהביא הרב"י שם בסוף הסמן וכו' א"כ עדיין היא מחוייבת לישבע שלא תפסה כלים בחייו ומי פטרה משבועה זאת אף אתה אמור לו דכיון דלא מצינו בשום מקום בתלמוד דצריכה לישבע שלא תפסה אלא שצריכה לישבע דלא אתפיסה הבעל צררי וזה שכתבו הרבנים דצריכה לישבע שלא תפסה משל בעלה הוא ע"י גלגול קאמרי דרך אגב א"כ במקום שאינה צריכה לישבע דלא אתפיסה הבעל אינה צריכה לישבע שלא תפסה וכו' עכל"ה: א"כ ממנו נלמד בקו"ח לנדו"ד שמצוה מצו לצו שיפרעו לה כתובתה א"כ הרי הודה דעדיין הוא חייב לה כתובתה ומצוה עליה לפורעה ואדרבא מוסיף תת כחה לתת לה בתורת מתנה שעור שני כתובות פשוט דאין עליה שום שבועה כלל ואפילו אי הוה אמרינן דשבועת לא תפסה מבעלה כלום לא אתייא על ידי גלגול בנדו"ד הייתי אומר דאינה נשבעת הואל ואנן קא חזינן דמגדיל כחה ועושה עמה טובה לאת לה על חד תרי ודאי כוונתו לעשות עמה טובה כפולה אפילו מה שאינו חייב לה ומכ"ש שרצונו לוותר עמה אפילו אם נמצא שלקחה איזה דבר בחיים חייתו ומכ"ש שאין לקום להשביעה מכח ספק. זה דבר פשוט: ומה שהוסיף המצווה בדבריו ואמר פלונית תטול ארבע מאות דורוס וכו' סתם ולא אמר מנכסיו יש לנו לחקור אם זכתה או לא דהנה מצינו להרב"י בס' רנ"ג סכ"ה שכתב משם הר"ן דהגם דאוקימנא במסקנא דתלמודא דלא חיישינן למנה קבור אפילו הכי האומר הרי אני נותן מנה לפלוני מנה דוקא קאמר הלכך היכא דאיתה בעיניה מנה ממש קאמר נאבד מראהו מנה אבוד וכו' והיכא שאין לו מעות בעין כלל כל שלא אמר מנכסי איכא למימר דלא זכה מקבל מתנה דמנה דוקא קאמר והא לית ליה וסיים הרב"י דגם הרב המגי"ד פרק עשירי דזכייה כתב כן יע"ש ודינים אלו פסקם בש"ע בס' הנז' סי"ט והוסיף מור"ם שם בסי"ט על דבריו וכתב וז"ל וכ"ש אם אמר ליתן לו מעות או זהובים דוקא קאמר ואי לית ליה הפסד אם לא אמר מנכסי או לשון אחר שמשמע כמו נכסי