קרני רא"ם שו

שכתב וז"ל ליזדבן וליתיהיב דמי לעניים דלא עדיף הבן והאשה מראובן עצמו דאם יצא מן הבית זכו בו עניים ובאופן זה נתנו לו אבל אם נתנו לראובן סתמא גם יורשיו היו זוכין הן סתמא היו זוכין בי כן נ"ל ודלא כהרב"י שכתב דלא יודע טעם הדבר והניח בצ"ע יע"ש וכן ראיתי להרב מוהריט"ץ זלה"ה ספ"י דדעתו לתרץ קושיית הרב"י כדעת מור"ם בד"מ וזו היא תכלית דבריי שכתב וז"ל דכוונת הגאונים היא כאלו אמר לו בית זה לך כדי שתדור בו ואחריך אם תצא לפרנסת העניים עכל"ה יע"ש באורך איך שיהיה נקטינן מדברי הד"מ ומהריט"ץ זלה"ה דאפילו במה שתפס כבר היורש אם היתה הזכייה מעקרא אדעתא דתנאי זה אם נתבטל התנאי נתבטלה המתנה והוא כדעת הרא"ש בתשובה דמתנה על מנת לא אמרינן בה ירושה אין לה הפסק וא"כ מכ"ש נדו"ד דמעולם לא זכתה הבת כלל והיתה צריכה להיות זוכה לנשואין ואח"כ תזכה א"כ אם ב"מ לא תזכה לנשואין מעולם לא זכתה בשום ממון כדי שיאמר עליו ירושה אין לה הפסק וזה פשוט: ואל תשיבני מהא דמצינו להרב"י שהביא סברת הפוסקים דמקהו קיוהא על מאי דקי"ל ירושה אין לה הפסק והקשה רבינו יוסף הלוי ז"ל על זה מהא דאם אמר תנו לבני שקל בכל שבת והנשאר מהנכסים אחר מותם יהיו לפלוני אין נותנים להם אלא שקל אפע"פ שאינו מספיק להם ועל זה הקשה היאך יזכה בהנשאר השני הרי ירושה אין לה הפסק ונאמר בזה שלשה תרוצים תרץ הראשון הוא דאה"ן דאלו אמר תנו שקל לבני בשבת נמצא שלא זיכה להם אלא שקל בכל שבת ובמה שזכו אה"ן אין לו הפסק שאלי לא הספיקו ליטלן בכל שבת ושבת ומתו יורשיהם יורשים אותם אבל השאר לא זכו בו מעולם. ותרוץ השני הוא דשאני התם שלא באו ליד היורש מעולם דשוינהו לנכסי ביד שליש ומשום הכי יעשה שליש מה שהושלש בידו וכו' ולהרמב"ם מתרץ דשאני התם באומר תנו שקל בכל שבת מיירי שפירש ואמר לא משום ירושה אני נותן שאין לה הפסק אלא במתנה ויש לה הפסק יעוין כל זה בהרב"י סימן הנז' והנה מצינו למר"ן בש"ע בחר לו דרך בסברת הרמב"ם ז"ל וכתב ז"ל ולפיכך אם נתן המעות על יד שליש יאמר תנו לבני שקל בכל שבת ולא משום ירושה אני נותנה להם והנשאר מהנכסים אחר מותם יהיו לפלוני אין להם אלא שקל אע"פ שאינו מספיק ע"כ וכתב הסמ"ע סק"ז דהרמב"ם כתב כלשון המחבר ומשמע מלשונו דלא ס"ל כתרוץ הר"ן וכו' יע"ש וא"כ באומרך לא ס"ל להרמב"ם תרוץ הר"ן מכ"ש דלא ס"ל תרוץ הרא"ם שהביא הרב"י דאומר יטול שקל לא זכה עדיין היורש ודאי דלא ס"ל להרמב"ם האי תרוצא ומצריך לפרש ולומר דלא משים ירושה וא"כ הואל ומצינו למר"ן דנקט כלשון הרמב"ם א"כ ש"מ דלא ס"ל למר"ן איתו תרוץ המחלק ואומר דאם אמר יטול שקל בכל שבת לא יזכה עדיין וא"כ ש"מ אפי' בדבר שעדיין לא זכה בו ס"ל למרן דאמרינן ירושה אין לה הפסק זולת אם פירש ואמר לא משים ירושה: זה אינו וחלילה לומר כן דודאי בדבר דלא זכה בו עדיין לא מצינו שום חולק – על תשובת הרא"ש שכתבנו לעיל דבדבר שעדיין לא זכה בו כגון מתנה על תנאי – שיאמר ירושה אין לה הפסק. אלא טעמו דהרמב"ם למה מאן ימאן בתרוץ הנז' והוצרך לומר דמיירי במפרש. הוא משום דס"ל דהאומר יטול בני שקל בכל שבת לא מקרי עדיין לא זכה אלא דס"ל להרמב"ם דודאי זכה מקרי דהא אם חיו יחיה הכל שלו ומעתה נתנם לו דהרי כך כוונתו מעקרא כשנתנם ביד שליש נתנם אדעתא שיהנה בהם בניו אלא שיחלקם שקל בכל שבת ושבת ואחריו יטול פלוני אחר והוי כאומר נכסי לבני ואחריו לפלוני דזכה הראשון ולא אמרינן דלא זכה בהשאר. אבל אם יהיה באופן זה דלא זוכה כלל לבן אלא נתן המעות ביחידות ואם תזכה הבת תזכה ואם לא תזכה יזכה יהודא ודאי דהרמב"ם יודה ולית דין ולית דיין. ואדרבא אמינא דנדו"ר עדיף ממתנה על תנאי דמתנה על תנאי היה מזכה לו מעכשיו אדעתא שיקיים התנאי אבל בכאן לא זכה כלל מעכשיו אלא צריך עד שיתקיים התנאי דהיינו תזכה לנשואין אזי תזכה במעות וזה פשוט דליכא מאן דס"ל דיש לומר בזה ירושה אין לה הפסק: הן אמת אחר החיפוש ראיתי למהריט"ץ ז"ל בס' ל"ח ששם נשאל על שכיב מרע שצוה ומינה אפוטר' על כל נכסיו ואמר לו אם יגיע בני לנשואין אזי תתן לו הנכסים הללו ואם לאו מעכשיו יהיו לישיבה ידועה ששמעון פקיד עליה ויהי לתקופת השנה מת הבן ולא זכה לנשואין מי יזכה בנכסים וכו' ועל זה השיב הרב וז"ל בסוף ועתה נבוא לשאלת השואל הגם שאמר אזי תתן לו הנכסים שהם לשין מתנה מ"מ לדברי הגאונים והרמב"ם אפילו מתנה אין לה הפסק וכו' וא"כ השתא למאי ניחוש אי משום דאמר לשון מתנה הרי כבר כתבנו שלשון מתנה ליורש כירושה הוא לסברת הגאונים והרמב"ם וכן הלכה ואי משום שאמר מעכשיו הרי הריב"ש ז"ל ס' קס"ח כתב דאפילו מעכשיו לא מהני עכ"ל הרי לפניך דשאלת מהריט"ץ היא כנדו"ד שצוה דלא יזכה אלא אם יזכה לנשואין הלאו הכי לא ועכ"ז כתב בזה דירושה אין לה הפסק הגם דמעולם לא באה הירושה ליד הבן: אלא דבראותי זאת תמהתי דלפי דעתי הסברא אשר כתבתי היא ישרה בעיני ולא מצאתי מנוח לחזור מסברתי כלל ועזרני ה' ואינה לידי וראיתי להרב משל"ם בהל' זכייה פי"ב הלכ"ו ששם הביא פסק זה של רבינו מהריט"ץ זלה"ה וכתב איהו עליו וז"ל ולעקר הדין לא אחשוך פי שאין דעתי נוחה לענין פסקא דדינא ודמי נדו"ז למתנה על מנת שיעשה שכתב בה הרא"ש דלא אמרינן ירושה אין לה הפסק והאריך בזה הרבה כיון שלא נתקיים התנאי אין כאן מתנה ויכול להפסיקה גם בנדו"ז לא זכה לבנו אלא אם יגיע לנשואין ואם לאו יהיו לחברת הישיבה מעכשיו וכיון שלא נתקיים התנאי בטלה מתנת בנו ודברי הרב אחר המחילה אין בהם על מה שיסמכו והאמת יורה דרכו ודו"ק עכ"ל וכראותי זאת נתתי שמחה בלבי ולדעתי פשוט דיש לנו לסמוך בזה על דעת הרב משל"ם דהואל ובתראה הוא ודחה דברי הרב בטוטו"ד וטעמו ונמוקו עמו דלפי האמת תמיהא רבתי דהרי גם הרב מהריט"ץ עצמו מודה דאם היתה המתנה בתנאי דלא אמרינן בה ירושה אין לה הפסק וכמו שפירש איהו עצמי בספ"ו שכתבנו לעיל בדברי הגאונים ז"ל שפירש שם דכוונת הנותן היא אם ידור בבית יזכה הא אם לא