קרני רא"ם שה

והגם דדין זה דכתב מר"ן דקטן לא זכה עד שתגיע מתנה לידו וכוותיה קטנה במקום שיש לה אב לדעת מור"ם כולהו קיימי במתנת בריא אבל במתנת שכ"מ דקי"ל דבריו ככתובים וכמסירים דמו לא גלה מר"ן דעתו כלל מה דינו וא"כ נימא דשכ"מ הקילו בו רבנן למקני אפילו לקטן שלא על ידי אחר הזוכה אלא דזה לא יתכן דהא לא העדיפו שכ"מ אלא להיות דבריו ככתובים וכמסורים דהייני דבר הצריך כתיבה בבריא וכו' וא"כ גם כאן חשבינן ליה כאלו מסר וא"כ התינח בקטן שהגיע לצרור וזורקו אגוז ונוטלו דפסק בסי"ד דזכה לעצמו א"כ גם כאן הכי אבל אם תהיה הבת הזאת לא הגיעה לזה הרי עדיין צריכה יד אחרת לזכות לה וידה כמאן דליתא: ודבר זה לא מלבד הסברא הרי הדבר מפורש בס' משה"ר או"ץ שכתב כן וכן כתב משם מהרימ"ט בח' חומ"ש ס' צ"ו שכתב וז"ל למדנו ב' שיש מי שרוצה לומר דוקא במזכה לו על ידי אחר מהני אבל בלא זיכה לו ע"י אחר לא מהני כיון דליתא בבריא ליתיה בשכ"מ ואפע"ג דדברי שכ"מ ככתובים ומסורים דמי הני מילי היכא דהקנאה מעליא היא אלא דבציר ליה כתיבה ומסירה אבל בנדו"ד דאין כאן הקנאה מדינה לא מעלי ולא מוריד היותו שכ"מ והכנה"ג ס' רכ"ג הגהות ב"י כתב דתרי קילי לא עבדינן ע"ש וכן לע"ד יש להוכיח מן התוספת עכל"ה: ועדיפא מזה ראיתי להרב הנז' שנסתפק אפילו בקטן שנותנים לו צרור וזורקו וכו' אי זכה במתנת שכ"מ שלא על ידי אחר וספיקא דידיה נולד לו מדברי הכנה"ג דכתבנו דתרי קולי לא עבדינן ומזה נסתפק אם זכות הקטן שהגיע לצרור הוא מדאורייתא א"כ בשכ"מ קנה הואל ואין כאן כי אם קולא חדא דהיינו דבריו ככתובים וכמסורים דמו וקנה אבל אי אמרינן זכיית הקטן שהגיע לצרור היא מדרבנן א"כ הוו תרתי קולות ולא זכה הקטן אפילו הגיע לצרור וזורקו יעו"ש דלבסוף העלה דזכיית הקטן שהגיע לצרור הוא מדאורייתא וזכה הקטן במתנת שכ"מ אפילו לא זיכה לו על ידי אחר איך שיהיה גם בנדו"ד אם הגיעה קטנה זאת לשיעור צרור וזורקו בודאי זכתה אבל אם עדיין לא הגיעה יש לנו לחקור אם זכתה או לא: אלא דאחר החפוש מצאנו ארוכה ומרפא גם לזה מדברי רבותינו כמוהריב"ע ז"ל וכמוהריב"ץ ז"ל הובאו דבריהם בס' כר"ח להרב מו"ד ז"ל ח"א סק"ט שכתבו דמר"ן ס"ל כדעת הש"ך דבמתנה אפילו יש לה אב יש לה יד והלכך השמיט אותה סברא כאן ולא כתבה אלא באהע"ז בדיני גטין ועוד הוסיפו דלדעת מור"ם עצמו דוקא אם אדם אחר מזכה לקטנה הוא דאמרו דבמקום שיש לה אב אין לה יד דשמא אין אביה חפץ בזכייה זאת אבל כשאביה נתן לה אמרינן דיש לה יד דהרי גלה דעתו שרוצה הוא שתזכה דהרי בטל לה ידו ורשותו וכו' וכו' יע"ש שהביא לזה ראיות חזקות: ועדיפא מזה אמינא דעקר הספק כאן שנסתפק הגאון לא יכולתי להולמו מהא דקי"ל דמוציאין למזון האשה והבנות ואפילו לכתובת בנין דכרין ממתנת שכ"מ כמ"ש בטוש"ע סרנ"ב יע"ש וטעם הדבר הרי מפורש בדברי רבינו הטו"ר והש"ע וכל הפוסקים הואל והמתנה לא קנייה אלא לאחר מיתה א"כ גם הבת הזאת לא זכתה אלא לאחר מיתה ובאותה שעה הייתה הקנייה וכבר מת האב ואזי בודאי יש לה יד ודו"ק: ועל ארבעה לו אשיבנו במה שצוה המת שאם לא תזכה הבת בנשואין יזכה יאודא בנכסים יש לחקור בזה אם גם זה נכנס בכלל ירושה אין לה הפסק ולא זכה יהודא או לא דהגם דמצינו כאן שהמצוה כתב לבתו שאם תזכה לנשואין תזכה בהסך הנז' וקי"ל בלשון יזכה הוא לשון מתנה וכמ"ש בס' רנ"ג ס"ב ומצינו דבר זה במחלוקת הוא שנוי הביאו הרב בס' רמ"ח דלדעת הר"ן והרז"ה לא אמרו ירושה אין לה הפסק אלא באומר נכסי לך סתם הוא דאמרינן כיון שהוא רא ראוי לירש אינו לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק הא אם אמר לשין מתנה אפילו הוא ראוי ליורשו מתנה היא ויש לה הפסק ולדעת הגאונים והרמב"ם אפילו לשון מתנה ליורש לשון של ירושה הוא וירושה אין לה הפסק יעו"ש עכ"ף הרי מצאנו דדעת מר"ן בש"ע לפסיק כסברת הגאונים והרמב"ם וכמ"ש בס' רמ"ח ס"א שכתב שכל מתנה ליורש הרי הוא בכלל ירושה ה וירושה אין לה הפסק ע"כ: ואחר העיון נראה דלא נכנס ענין זה כלל בכלל ירושה אין לה הפסק מתרי טעמי חדא דהא לא אמרו ירושה אין לה הפסק אלא אם זכה היורש בממון אזי הואל וזכה בו שוב אין האב יכול להתנות שיהיו לפלוני אחריו דבזה הוא שאמרו ירושה אין לה הפסק דהיינו דוקא באומר נכסי לך ואחריך לפלוני והואל וכבר זכה ירושה אין לה הפסק אבל בכאן מעולם לא מצינו כלל שהבת זכתה בשום דבר שהרי כך אמר המצווה שאם תזכה לנשואין תזכה במעות הא אם לא זכתה לא תזכה אלא יזכה יהודא הכוונה כאלו נתן מתנה על תנאי שאם זכתה הבת יהיו המעות נתונים לה ואם לאו לא נתן לה אלא ליהודא נמצא דזכיית יאודא לא היתה מיד הבת אלא מעקרא היתה מיד המת וכאלו מעולם לא היתה בת זו בעולם ודמי ממש נדו"ד לתשובת הגאונים שהביא הרב"י בס' רמ"ח שכתב וז"ל כתב בתשובת הגאונים יעקב צוה מח"מ דאי דייר ראובן ברי בבית פלונית לא תימרון ליה מדי ואי נפיק מינה יזדבן ביתה ויתייהב לעניים ומת יעקב ודר ראובן בההוא ביתה חמש שנים ויהביה ההוא ביתה לבריה ונפיק מינה ראובן ודר בה בריה אי נמי בר ראובן לא דר בה ונפיק עם אבוה ואי דר בה ראובן תרי שבועי ומת וקמת אתתיה ונפקה מההוא ביתא אי נמי לא נפקי היכי עבדינן. תשובה אי יהביה ראובן במתנה לבריה קנייה ההוא ברייה ואי יתיב בה בניהם ואתתיה בתריה קנייה דאמרינן נכסי לך ואחריך לפלוני וראשון ראוי לירש אין לשני במקום ראשון כלום דירושה אין לה הפסק ואי נפקי ראובן ואתתיה מההוא ביתה לאלתר קם בחזקת ענים ליזדבן וליתן דמים לעניים ואי לא נפקת אתת ראובן ובנים מההוא ביתה קמת להו ירושה בידיהו ולית מאן לאפוקינהו עכ"ל ויש לתמוה על זה דכיון דחשיב להאי מילתא כאומר נכסי לך ואחריך לפלוני כי נפקו בני ראובן ואתתיה מההוא ביתא אמאי קם ליה בחזקת עניים הא כיון דזכה בה ראובן היורש ירושה אין לה הפסק וכי נפקו מינה אתתיה ובריה מאי הוי עכ"ל הרב"י וראיתי להד"מ שתרץ לתמיהת הרב"י