קרני רא"ם שג

בדברי הסמ"ע אלו רסק"ט דכתב וז"ל דכבר נתבאר דאפילו בלשון ירושה דבריו קיימים אם לא דאמר בלשון לא ירש כגון דאמר פלוני בני לא ירש אלא כו"ך ובני השני ירש כו"ך דבלשון ירושה אין דבריו קיימים כמ"ש לפני זה בס"ג ע"כ והנה לכאורה הרואה יתמה היכן נרמז דין זה בס"ג אדרבא שם בס"ג כתב מור"ם סברת רב המגיד וז"ל וכן אם אמר לא ירש שמעון וראובן ירש הכל דבריו קיימים עכ"ל א"כ אדרבא כלפי לייא הרי אפילו אמר מעקרא פלוני לא ירש ופלוני ירש מהני הן אמת דמור"ם דבר באומר סתם פלוני לא ירש ובסמ"ע איירי באומר לא ירש אלא כו"ך סוף סוף חד דינא אית ליהו דהא לדעת מור"ם דס"ל דמהני הוא מטעם דכשאומר פלוני לא ירש חשבינן דבריו מהבל ימעטו וכמאן דליתנהו דמי הואל והתנה על מש"ך בתורה וא"כ כשהדר ואמר וראובן ירש הכל דבריו קיימים א"כ גם כשאמר פלוני לא ירש אלא כו"ך אפילו חשבינן גם בזה דזכה לו קצת עכ"ז הויא עקירא א"כ חשבינן לדבריו כמאן דליתנהו והדר לזכי האחר שאמר עליו ופלוני יזכה בכו"ך וא"כ דברי הסמ"ע אלו אדרבה הם הפך דברי מור"ם בש"ע והיאך קאמר על דבריו וכמ"ש בס"ג: אלא דאחר העיון יש לנו לתרץ דברי הסמ"ע על פי חקירה אחת שיש לנו לחקור בדברי מור"ם דס"ג הנז' דכתב וכן אם אמר לא ירש שמעון וראובן ירש הכל דבריו קיימים ע"כ הנה מלשון זה דסיים וכתב על דברי מר"ן וכן וכו' משמע דגם מר"ן מודה להאי דינא דכתב איהו משם רב המגיד וא"כ יש לנו לדעת מאי בין האי דכתב מור"ם לאותו דין שכתב מר"ן או שאמר לא ירש שמעון אלא ראובן לא אמר כלום אלא דצריך לומר דשאני התם דלא אמר כלום הואל וכולה ירושת ראובן במאי דאמר לא ירש שמעון דקאמר לא ירש זה אלא זה והוי עוקר דבר מן התורה אבל בכאן אין ירושת ראובן תלויה בלא ירש שמעון אלא חשבינן במה שאמר לא ירש שמעון תחלה מלתא פסיקתא כאלו הדר אמר וראובן ירש הכל דהוי מילתא אחריתי וזכה שמעון באותה שאמר מר"ן ראובן בני הוא יירשני ולא ירש שמעון דבריו קיימים דכתב שם הסמ"ע דהוי תרי מלות ומעקרא זכה ראובן ומה שאמר אח"כ לא ירש שמעון הויה מלתא אחריתי כל זה נראה ליישב דברי מור"ם ומר"ן דלא להוי סתראי וא"כ דברי הסמ"ע נשארו בקושייא כמו שכתבנו ומה שאמר דבכור לא מהני אם אמר פלוני לא ירש ופלוני ירש כמ"ש בס"ג הרי אדרבא מס"ג נראה היפך: אלא דלאחר החיפוש ראיתי להמשח"א דרבות"א בנמוקי מהר"ם ז"ל שתמה בס' זה על דברי מור"ם ואמר דהיאך יוצדקו דברי מור"ם אלו עם דברי מר"ן הרי מדברי הש"ע נראה דדוקא במקדים פלוני בני יירשני הוא דמהני אבל בדינא דמור"ם הואל וקדם ואמר פלוני לא ירש אפילו חזר ואמר ופלוני ירשני במאי נתרפאת העקירה זהו תכלית דבריו יעו"ש וכתב דגם מהר"ם רבק"ש ז"ל בבאה"ג תמה על דברי רמ"א שכתב וז"ל ולעד"ן דין זה שכתב הרמ"א צ"ע ולא זכיתי לספרו דרכי משה ע"כ פירש הרב משחד"ר דכוונת תמיהתו היא כמו שתמה איהו דיש חלוק בין אמר ירש תחלה לאומר לא ירש תחלה והיאך מור"ם השוה דבריו אלו עם הש"ע דאיירי באומר ירש תחלה נמצינו למדין דלהרב באה"ג ומשחד"ר ס"ל דמר"ן לא ס"ל האי דינא דמור"ם: הן אמת לכאורה תמהתי על דברי הרבנים הנז' מדברי מר"ן בב"י דשם מחזי דגם איהו ס"ל דשוים הם ולא שנא אם הקדים ירש ראובן ולא ירש שמעון ולא שנא אם אמר לא ירש ראובן וירש שמעון שוים הם לטובה ודבריו קיימים דהא מצינו שם בב"י בס' זה הביא דברי הרמ"ה ז"ל שהם דבריו אלו דפסק כאן בס"ג דאם אמר פלוני בני ירשני ופלוני לא ירשני דמהני והביא אחריהם דברי הרב המגיד שהם דברי הג"ה זאת וכתב עליהם וקצת ראיה יש לדברי הרמ"ה אלו מדברי הרב המגיד וכו' וא"כ משתמע מדברי הרב"י דהרמ"ה מסכים והולך לדברי הרב המגיד מר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי: אלא דחזה הוית להרב מהרי"ט בח"ב סצ"ו שכתב דאפשר דאין דעת הרב"י להשוותם בשוה אלא בדרך קצת ראייה אמר וכמו שאמר אע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר יעו"ש: א"כ מכאן נשמע דדברי מר"ן אלו אינם מסכימים לדברי מור"ם וכן נמי נימא דעת הסמ"ע בסק"ט דאמר דיש חדוש בפשוט הוא אם אמר בפשוט לא ירש ראובן אלא כו"כ ובני השני ירש כו"כ דבאופן זה אפילו בפשוט לא מהני הואל ואמר בלשון ירושה כמ"ש בס"ג ע"כ דכוונת הסמ"ע גם איהו ס"ל דמר"ן בס"ג דוקא נקט פלוני בני ירשני ופלוני לא ירשני דבריו קיימים דדוקא בהקדים פלוני ירשני הוא דדבריו קיימים אבל אם בהקדים ואמר פלוני לא ירשני ופלוני ירשני לא אמר כלום הפך מדברי מור"ם דס"ל להסמ"ע כמהר"ם רבק"ש ומשחד"ר ועל זה סמך ואמר כמ"ש בס"ג דלא מהני דהיינו כדברי הש"ע ולא כדברי מור"ם ודו"ק: א"כ זכינו לדעת הסמ"ע ובאה"ג ומשחד"ר וגם מדברי מהרי"ט כן מובן דמר"ן ס"ל דדוקא צריך להקדים פלוני יירשני ופלוני לא ירש הוא דדבריו קיימים אבל באומר פלוני לא ירש ופלוני ירש דבריו בטלים הפך דברי מור"ם ולענין עקר הדין דבר זה נוגע לנו אלא דאתייא מבינייא דבלשון פלוני לא יטול ופלוני יטול אפילו לדעת מר"ן מהני לפי דברי הסמ"ע והש"ך מכ"ש נדו"ד דכולהו בלשון יטול דאיהו לשין מתנה לית דין ולית דיין דמהני ופשוט: ומעתה הבוא נבוא אל הספק השני במה שצוה המצוה הנז' שמאה דורוס יתייחדו למזל טוב כדי לאכול פירותיהם ואם תבנה בזש"ק תזכה גם בהקרן יש לחקור כאן אם תזכה מזל טוב הנז' בפירות הואל והם דשלב"ל ומצינו דאין קנייה לדשלב"ל וכמ"ש מר"ן בס' ר"ט ס"ד יע"ש דגם בשכ"מ אינו מקנה דבשלב"ל יע"וש ובס' רנ"ג סכ"א אלא דבנדו"ד בודאי קנתה מזל טוב הנז' דנדו"ד ממש הוי כאלו הקנה דקל לפירותיו או שפחה ופרה לעובריהם דקנה כמ"ש בס' ר"ט בסוף ס"ד יעו"ש והוי ממש כמ"ש מר"ן בס' רנ"ג סכ"א דאם אמר תנו דקל זה לפירותיו לפלוני כדי שיאכל פירותיו או בית זה כדי שידור בו עד זמן פלוני דבריו קיימים שהרי הקנה להם הגוף לפירותיהם