קרני רא"ם שב

ויתן וכו' והוכחנוהו על דבר אעבורי אחסנתא ונתן טעם וחזק דבריו. בו ביום נכנסנו עוד לבקרו ומצאנוהי עדיין חולה ודעתו מיושבת עליו ואמר לנו שאם זכתה הבתולה מרים לחופה יעניק לה יאודא בנו נוסף על הדבר האמור לעיל יוסיף לה הבית הקטנה שבהאלספל"י שבחצר ואם ב"מ לא זכתה יזכה יאודא בכלל נכסיו שנתן לו. עוד צוה שלענין כסות זמול אשתו לא תכריח על יאודא כי אם לפי רצונו. גם אמר לנו שאם יתן יאודא בנו סך עשרה דורוס ללונ"ה בת אחיו אין קפידא כלל וברר שלא משום חזרה מצואתו אמר כן ולא חזר מצוואתו הראשונה וחתום על צוואה זאת הרב המופלג רישא דעמיה כמוהר"ר אבנר הצרפתי זלה"ה וחד צו"מ דעמיה. עד כאן הגיעו דבר הרב השואל יוס"ף בסדר עליון: תשובה לזה מדהוזקקו זקוקין דנורא רבנן מארי אתרא דיתבי על מדין לחוות דעתינו הקלה כמות שהיא ברור דרבנן אתגורי אתגור באיזה ספק שנולד להם בצוואה זו ואנחנו לא נדע במאי נפל ליהו הספק הואל והדברים הגיעו לידינו סתומים על כן הוצרכנו להטריח קן קולמוסנו לחוות דעתינו במה שנוגע לדינא בצוואה זו ולדרוש בה מרישא לסיפא על כל קוץ וקוץ לצאת ספיקא דרבנן וה' ינחנו במעגלי צדק אכ"י: תחלה וראש במה שאמר זהרא בת יצחק בני תטול כו"כ וכו' והשאר ליאודא בני דיש לנו לדקדק במה שהעביר הנחלה מבת יצחק בני דהיא יורשת מדאורייתא דבמקום אביה קיימא ונמצא לפי צוואתו ריבה לזה ומיעט לזה. עכ"ז מהני דהא מצינו אפילו ריבה לזה ומיעט לזה בלשון ירושה מהני וכמו שפסק הש"ע בס' רפ"א ס"ב יע"ש ומכ"ש בצוואה זו דלא הזכיר לשון ירושה אלא לשון מתנה וכמו שמפורש בלשון הצוואה זהרא שמאשה תטול וכו' ולשון תטול הוא לשון מתנה וכמ"ש בס' רנ"ג ס"ב יע"ש וגם מה שמסיים והשאר יזכה בו יאודא בני הכל הוא לשון מתנה הן מצד דכתב לו לשון יזכה ולשון יזכה הוא לשון מתנה כמ"ש בס' רנ"ג הן מצד שכתב לו ימכור וימשכן וכו' דלשון זה לא הוזקק לו לכותבו אלא משום שנתן לו במתנה ועל זה הוזקק לכתוב לו לשון הנכתב במתנה וא"כ הואל וכל הצוואה הזאת היא בלשון מתנה בודאי הוא דאין פקפוק בזה: ולא נצרכה אלא אפילו אם היו יהיה יצחק זה אבי זהרא הוא בכור ומצינו דבכור עדיף עכ"ז מהנייא צוואה זאת ולא מבעייא לסברת הרמב"ן בפירושו על התורה פרשת כי תצא שכתב על פסוק לא יוכל לבכר את בן האהובה ז"ל אזהרה שלא יעשה זה וכו' וממה שאמר על פני בן השנואה הבכור יראה לי שאין המצוה הזאת והדין הזה נוהג אלא בחיי הבכור אבל אם מת הבכור בחיי אביו אע"פ שהוא יורש חלק בכורתו בקבר ומורישו מן הדין לבנו אם רצה הזקן ואמר ירשו בני כך וכך בנכסי ובנו של הבכור יטול כו"כ בנכסי דבריו קיימים כדרך שהיו קיימים במקום שאין שם בכור וכן אינו עובר על הלאו הזה אם לא הכיר הבכור לאחר מיתתו כי לא מצאתי על פני רק בחייו על פני אהרן אביהם על פני תרח אביו וכן כלם עכ"ל וכתב הרב פת"ש בחומ"ש רפ"א סק"א דהגאון מוהר"ר ישעיה פיק ז"ל עשה סמוכות לדברי הרמב"ן מן המשנה יעי"ש וכתב שמהר"ם פדאווה ז"ל בתשובה פסק כתשובת הרמב"ן וכן כתב בעל עבודת הגרשוני והרב קצות החושן וכתב עוד דמהרי"ט דלא פסק בס' ע"א כהרמב"ן הוא משום דלא ראה דברי הרמב"ן עכל"ה א"כ נקטינן מכאן דלפי סברת הרמב"ן והרבנים הנז' דאפילו אם היו תהיה זהרא הנז' היא בת בכור לא נפקא לן ולא מדי וכאלו אין כאן בכור: אלא דעדיפא מזה הוא אפילו לסברת החולקים על הרמב"ן שהביא הרב משכנות הרועים א"ב סכ"ו עכ"ז לא יפול מדברי האמת ארצה דהא מצינו למר"ן בס' רפ"א ס"ז שכתב וז"ל אין כל הדברים הללו אמורים אלא כשאמר לשון ירושה אבל אם אמר לשון מתנה דבריו קיימים לפיכך המחלק נכסיו על פיו כשהוא שכ"מ וריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להן הבכור או שנתן למי שאינו ראוי ליורשו דבריו קיימים עכל"ה וכתב שם הסמ"ע סק"ט וז"ל וריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להן הבכור כן הוא ג"כ לשון הרמב"ם פר"ז דנחלות ובהאי ריבה ומיעט לאחד אין חידוש לענין פשוט דכבר נתבאר דאפילו בלשון ירושה דבריו קיימים אם לא דאמר בלשון לא ירש כגון דאמר פלוני בני לא ירש אלא כו"כ ובני השני ירש כו"כ דבלשון ירושה אין דבריו קיימים כמ"ש ס"ג עכ"ל והנה דברי הסמ"ע אלו סובלים כמה מן הפירושים וכולם דחוקים ורחוקים ואין לנו להשען אלא על מה שפירש הכהן הגדול הש"ך בסק"ו וגם פירוש הש"ך עצמו הוא דרך פלפול דכוונת הש"ך לפרש בדברי הסמ"ע דהכי קאמר הסמ"ע פירוש אפילו אמר וכו' הכוונה דהסמ"ע פירש בדברי מר"ן דהאי דקאמר מר"ן אבל אם אמר בלשון מתנה וכו' היינו האי מתנה דלא אמרה בלשון פלוני יטול ופלוני יטול אלא דמר"ן איירי באמר פלוני לא יטול אלא כו"כ ופלוני יטול כו"כ בזה איירי מר"ן ובזה מצינן שיש חדוש גם בפשוט לדעת הסמ"ע בדברי מר"ן דהגם דלא מהני פלוני לא ירש ופלוני ירש בלשון מתנה דהיינו פלוני לא יטול ופלוני יטול מהני ועל זה חזר הש"ך להקשות לדברי הסמ"ע דהואל ומפרש דברי מר"ן דבאומר בלשון מתנה היינו פלוני לא יטול ופלוני יטול קא מיירי ובזה מהני אפילו בבכור א"כ קשייא אמאי כתב בס"א האומר איש פלוני וכו' הרי יטול לשון מתנה הוא וכו' ועל זה תרץ ואפשר לומר דבכור שאני דלא מהני ביה אלא באומר לשון מתנה ובאומר בכור יטול כפשוט אבל אם אמר לשון לא יטול לא מהני אלא בפשוט דע"כ בכור עדיף מפשוט כמ"ש ס"ד וצ"ע לדינא עכ"ל מבואר יוצא מסוף דברי הש"ך דמפרש דמאי דאמר הסמ"ע דמר"ן איירי בנתן בלשון לא יטול הוא לגבי הפשוט דוקא בזה הוא דתמצא רבותא בפשוט ובבכור דוקא באומר יטול בני וכו' וגם בזה יש רבותא בבכור הואל ולא מהני ביה לשון ירושה נמצינו למדין לדעת הש"ך דאפילו היכא דאמר בבכור פלוני לא יטול ופלוני יטול דצ"ע לדינא מכ"ש בנדו"ד שאמר לשון מתנה זהרא תטול וכו' אפילו אם היה אביה עדיין חי הוה מהני צוואה זאת: ואגב דאתא לידן נימא בה מילתא מאי דיש לדקדק