קרני רא"ם ש

מצאנו בס' קצ"ח ס"ה דשם תני דרך אחרת שהמעות קונות בו ולא שנאה כאן וא"כ מר"ן תנא ישייר: הן אמת דהיה ג"כ בדעתי למפשט ספק זה מסיום דברי מר"ן שכתב מפני שהוא דבר שאינו מצוי לא גזרו בו ע"כ וא"כ ממנו נלמד ונדוק בקונה פירות צבורים דאם הוא אורחא דבני אדם למקני כך א"כ הדר דינן בדין שאר קניות דמעות אינם קונות ואם אין אורחא דמילתא למקני כך פשוט דקנה במעות דהא זיל בתר טעמא דקנה בחפינת המעות האמור בס' קצ"ט הוא משום מילתא דלא שכיחא לא גזרו בה וכעין זה ראיתי להרב בני דו"ד פאלקו"ן הובאו דבריו בס' גור אריה ז"ל שנסתפק בקונה חצי חפץ מחבירו מי אמרינן דהואל ואם תבוא הדליקה מוכרח המוכר להציל חצי חפצו וא"כ אגבו מציל חצי חפץ של חבירו שמכר והוא ממש דומה למ"ש מר"ן בס' קצ"ח ס"ה דאם היתה ביתו של לוקח מושכר למוכר דקנה הלוקח במעות משום דמצוי הוא אצל ביתו וכשיבוא הדליקה יציל וא"כ גם כאן הואל ואם תהיה הדליקה יציל משום שיש לו בחפץ מחצה וא"כ קנה במעות או דילמא דבחצי חפץ חיישינן שמא מכר גם חצי חפץ לאחר ואינו מציל כלל יעו"ש הרי לפניך דהרב הנז' רצה למחות ולומר כל מקום דליכא חששת נשרפו אמרינן מעות קונות אף אני אביא כל מקום שאינו מצוי, לא גזרו בו רבנן ואוקמה אד"ת דמעות קונות: אלא דסו"ס לא ידעינן היכי לדיינו דייני להאי דינא דלא נתברר לנו קניית פירות צבורים אם דרכם להמכר כך ולא יהיו המעות קונות או אין דרכם להמכר כך והוי דבר שאינו מצוי וקנו המעות אכן אחר החפוש ספק זה מצאנו ראינו דדבר זה הוא מחלוקת רבנן הסמ"ע והטו"ז דמצינו למר"ן סרכ"ז סי"ט דכתב הלוקח בדמים אכסרה וכו' וסיים שם מור"ם וי"א דספיקא הוי ואין מוציאין ממון מיד המאנה ע"כ והסמ"ע שם בסקל"ד תמה על מור"ם למה בסר"ט דכתב שם מר"ן האי דינא ג"כ דהאומר לחבירו ערימה זו של חטים אני מוכר לך בכו"ך דקנה ומחזיר אונאה ומור"ם שם לא הגיה כלום ולמה בכאן הגיה על דברי מר"ן וכתב דספיקא הוי ואין מוציאין זהו תמיהתו של הסמ"ע ומכת קושייא זו הוצרך לתרץ דהגה זו שהגיה מור"ם כאן לא קאי אלא דוקא אמעות אכסרה משום דאין דרך קנין בכך אלא בחליפין אבל בפירות אכסרה יש דרך מקח שרגיל אדם לקנות כרי תבואה ופירות בלא מדה ומנין ומשו"ה סתם בסר"ט בלי פלוגתא עכל"ה הרי לפניך דהסמ"ע פסיק ותני דדרך העולם לקנות פירות אכסרה וא"כ דין הוא שאין המעות קונות הואל ודבר הרגיל הוא אכן הרב טו"ז בס' רכ"ז מצאנו לו דתמה על הסמ"ע וכתב ז"ל על כן נ"ל ברור דהי"א פליג אתרוייהו וגם בפירות אכסרה לא שכיחה ומשום הכי לא הביא רבינו פירות אכסרה דאין חלוק ביניהם והא דכתב רבינו לעיל בס' ר"ט וכו' יעו"ש הרי לפניך דהטו"ז ז"ל פסיק ותני דאין חלוק ביניהם ותרוייהו הוו מילתא דלא שכיחא וא"כ לפי סברתו פשוט דקנו בהם מעות אלא דהואל והדבר הוא במחלוקת שנוי אין לנו להוציא מן המוכר נגד סברת הסמ"ע. זהו הנלע"ד בעת הזאת וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן קנ"ז. שני שותפים שמכר אחד מהם לחבירו סחורה בלי: ידיעת חבירו ונתאנה המוכר ועבר זמן האונאה או עדיין לא עבר ומחל המוכר באונאתו בפירוש מהו הדין אם השותף השני גם כן אמרינן חלקו מחול או לא ואת"ל שאין כח ביד השותף למחול חלק חבירו ויכול השותף השני לתבוע אונאתו יש לחקור. מי הוא בעל דברים של הלוקח אם השותף שמחל או השני ואת"ל שבעל דינו של הלוקח הוא השותף השני מהו הדין אם צריך לשלם לו אונאתו דוקא או אמרינן גם המקח יהיה בטל כדין שליח שמכר ונתאנה שהמקח בטל ע"כ: הנה הדברים סתומים ולא בררנו בלשון השאלה אם האונאה היתה בפחות משתות או יותר על שתות או בשעור אונאה דוקא ועל כן מוכרח לברר הדין בכל. הצדדים הנה במאי דמספקא לן אם השותף יש לו דין שליח או לא מצאנו ראינו למר"ן סקע"ח ס"ג ומור"ם. סקע"ו דכתב דשותף חשיב כיורד ברשות בין בקרקע בין בדבר המטלטל וכתב שם מור"ם דאם השותף דאחד בנה בנין וחבירו מוחה בו שלא יבנה אם הוא דבר שא"א שלא לבנותו צריך חבירו ליתן לו חלקו ע"כ והטעם הוא דיכיל השותף לומר הואל ויש לי חלק בדבר אני לטובת הענין נתכוונתי וכמ"ש הטעם הסמ"ע בס' קפ"ה ס"א א"כ הרי דין השותף לאו כדין שליח מטעם זה לא כן בשליח דיכול לומר ליה המשלח לתקוני שדרתיך וכו' ועל כן אם נתאנה השליח אפילו בפחות משתות נתבטל המקח לגמרי כמ"ש מר"ן בס' רכ"ז ס"ל יעו"ש והרי הדבר. מפורש בדברי הסמ"ע סקפ"ה ס"א שכתב על מאי דכתב מר"ן ז"ל שהסרסור שליח הוא וכתב הסמ"ע על זה דקמ"ל בזה דלא תימא דיחשב כשותף שהרי ג"כ יש לו הנאה מהאי מכירה ויכול לומר לטובת הענין נתכוונתי אלא דין שליח אית ליה וכו' הרי מדברי, הסמ"ע מפורש שחלוק דין שליח מדין שותף: וא"כ ודאי אם נתאנה השותף בשתות ובפחות משתות ודאי אין השותף יכול לבטל המקח כדין השליח דכתב מר"ן בס' רכ"ז דכתבנו אלא דעדיפא מזה מצאנו דאם נתאנה השותף בפחות משתות ודאי שאין הלוקח מחויב להחזיר חצי אונאה לשותף השני דהא כתב מר"ן בס' רכ"ז ס"ג דכל פחות משתות אינו חייב להחזיר דדרך הכל למחול בפחות משתות ע"כ וא"כ גם בשותף שנתאנה בפחות משתות אמרינן חלק השני אינו מחויב להחזיר וכדכתב מר"ן בס' ח"י וז"ל המשתתף עם חבירו בסתם אל ישנה ממנהג המדינה באותה סחורה ע"כ וא"כ אמרינן כמו שדרך בני אדם דרכן למחול בפחות משתות כך השותף הזה לא שינה כלל ואין לשותף הזה לא על הלוקח ולא על השותף שום דו"ד כלל וכן כתב מור"ם שם בהג"ה וכל מי שאינו משנה או פושע יעשה בשל חברו כמו בשלו דכל שותף כיורד ברשות דמי הרי מכאן מוכח דהמתאנה בפחות משתות אין לו שים שנוי לשותף ופטור: אלא דאם נתאנה השותף בשתות או ביתר על שתות ודאי דיכול השותף לחזור על הלוקח ואין דינו על השותף השני אלא על הלוקח או להחזיר לו אונאתו או לבטל המקח ולא אמרינן הואל ומחל השותף שמכר באונאה הויא מחילתו מחילה גם לחלק