קרני רא"ם כט

ראיתי לרב אחרון חביב מהרש"א במשחד"ר שכתב זל"ה אלא שרוב הפוסקים ז"ל ראשונים ואחרונים פסקו דאין חוששין לעד"א וכתב הרב משפטי שמואל שכן דנים כל בתי דינין אשר ראינו ואשר שמענו שומעם כמ"ש כנה"ג סמ"ב בהגהו"ת ע"ש שהאריך וכן היה דן מ"ו א"א ז"ל וכן היה אומר כמה פעמים ה"ה כמוהר"י הכהן נר"ו שבעיר הזאת אין חוששין לע"א בקדושין כלל עכל"ה של מוהרש"א זלה"ה ואך נראה לכאורה דמפסק זה לא נזוז: אלא דכנגד זה ראיתי להרב ער"ך השולח"ן שהביא נגד זה קצת פוסקים דחיישי להסמ"ג יע"ש שאחר שהביא סברת הרבנים דחיישי להחמיר כסברת הסמ"ג סיים על זה וכתב ז"ל ומי יקיל ראש נגד הני רבוותא באיסור ערוה וכבר כתב הלכות שמחת יו"ט סמ"ה דכלל מסור מפי סופרים וספרים דלענין איסור ערוה יש לחוש לכל הסברות וגם אנו שקבלנו עלינו הוראת מר"ן הב"י לענין אסור ממון באיסור ערוה מחמירים בכל הסברות לכתחילה כשאין עגון בדבר והילך הרב כנה"ג בתשובה בס' עדו"ת ביעק"ב סי"ז ובתשובת בע"י חי"י ח"מ סי"ג וסט"ו דאין להקיל בעד"א אם לא יש רעותא אחריתי עכ"ל א"ך נקטינן מזה דהגם דרוב הפוסקים קמאי ובתראי אזלי דלא כסמ"ג ומר"ן אף עמהם מ"מ בדין זה של ערוה החמורה יש לנו לחוש לסברת המחמירים שהיא דעת הסמ"ג וסיעת מרחמוהי רבנן בתראי דחשו לסברתו כמש"ל יש לחוש לעדות עד זה לפי מה שקדמה לנו ידיעה שאין המקדש והמתקדשת מכחשין לעד זה: אלא דמצאנו ארוכה ומרפא גם לבטל עדות מכלוף זה הואל ומצאנו לו רעותא בעדותו שמעיד שהמקדש אמר הרי את מקודשת ותו לא מידי ומצינו גם בדין שכתב הטור בס' ז"ך סי"א כתב דאם אמר הרי את מקודשת ולא אמר לי אינו כלום וכתב הרב"י שם דכן היא דעת הר"ן דמתמה על מאן דסבר דהגם דקי"ל ידים שאינם מוכיחות לא הווין ידים בגטין וקדושין אזלינן לחומרא והויא ספק מקודשת והר"ן ז"ל דחה דבריו וכתב דלא הוו קדושין וכן דעת הרא"ש והרב המגיד משם הרמב"ן והרשב"א ורבינו ירוח"ם כתב שכן נראה דעת הרי"פ והרמב"ם דכל שלא אמר לי אין חוששין אלה היו דברי הרב"י וכן פסק בש"ע סז"ך ס"ד אלא דמצאנו למור"ם שאחר שכתב על דברי מר"ן וכן עקר הוסיף וכתב אבל יש מחמירים ואומרים דהוי קדושין ע"ך והוא מתשובת הרמב"ן והרשב"א וסיעתם יע"ש ואנן בדידן הגם שבאמת ראוי לנו להחמיר במקום ערוה החמורה לסברת המחמירים וכמש"ל משם הרב ער"ך השולח"ן משם הרב שמחת יו"ט עכ"פ היינו דוקא לא נחלקו אלא במקום דאיכא שני עדים המעידים שאמר הרי את מקודשת ולא אמר לי בזה הוא דיש לחוש לסברת המחמירים אבל בכגון נדו"ד דאין לפנינו בעדות קדושין אלו כי אם עד"א והוא מכלוף הנז' הואל ועדות עד"א אינו אלא משום חומרא בעלמא הוא דחיישינן ליה נגד סברת הרבה פוסקים ומר"ן א"ך דיינו במקום שיעד שהיו הקדושין בידים המוכיחות דהיינו שאמר הרי את מקודשת לי אבל בכגון נדו"ד שאין ידים מוכיחות אפילו המחמירים יודו דאין קדושין אלו קדושין וסברא זו אפילו מצד עצמינו יש לדון לה הכי הואל ודינא יתיב וכללא כייל לן מן הגמרא והפוסקים דיש לנו להתיר אסור תורה מכח ספק ספיקא ולא נצרכה אלא אפילו במקום שאינו מתהפך לדעת הרבה פוסקים עיין כל זה בס' כנה"ג אהע"ז סס"ח בהגה"ט אות כ"א ששם אסף איש טהור כל הדעות ועשה מערכה מול מערכה ובכן כ"ע יודו שהרי נמצא כאן ס"ס המתהפך ונוסף עוד ספק שלשי דהיינו מתחילה יש לנו לומר דשמא הלכה כהפוסקים דס"ל דעד"א בקדושין אין חוששין לו ואת"ל דקי"ל חוששין דילמא הלכה כמאן דסברי דאם לא אמר לי אין חוששין לקדושיו וס"ס זה הרי הוא מתהפך ויצאנו כל הדיעות והדר אמרינן ואת"ל דהלכה כתרוויהו דעד"א קדושיו קדושין וגם היכא דלא אמר לי דהוו קדושין איכא למימר הני מילי היכא דלא נצטרפו הרעותות אבל במקום שנצטרפו הרעותות דהיינו לא היו הקדושין אלא דעד"א וגם לא אמר לי דילמא מודים כל הפוסקים דאין הקדושין קדושין: הן אמת דס"ס זה אינו בקדושין עצמן דבכאן הרי העד אחד מעיד שקדש אך לא אמר לי וא"ך אין החששה בגוף הדבר בקדושין עצמן אלא כמאן נקטינן וא"ך הוי הס"ס במחלוקת הפוסקים והואל והס"ס הוא מכח מחלוקית הפוסקים יש לנו להסתפק בדבר דהגם דראיתי להרב בס' משכנות הרועים אות ס' שכתב דמהרשד"ם חאהע"ז סל"א פסק דעבדינן ס"ס ממחלוקית הפוסקים יע"ש וכן ראיתי להרב הלק"ט בס' קט"ו שכתב ז"ל אם מחלוקית הפוסקים חשיב ספק. תשובה הפוסקי' אחזו שער ועושין ספק והכי מסתברא עכ"ל יע"ש אלא דכנגד זה ראיתי בס' פחד יצחק שהביא משם מהריב"ל שבכמה תשובות מסופק אי עבדינן ס"ס מסברת הפוסקים ויש מקומות שכתב דעבדינן ס"ס מפלוגתא דרבוותא וכתב הרב הנז' דהר"י הלוי כתב דמהריב"ל ספוקי מספיקה ליה והן ולאו ורפיא בידיה יע"ש עכ"ז הרי הרב שם הוסיף וכתב דמהריב"ל הגם דבס"ס מספיקה ליה שם שם בס' ל"ג פסיקא ליה דהיכא דהוו תלת ספיקי עבדינן ס"ס אפילו להוציא מן המוחזק יעו"ע וכן הביא דבריו הרב כנה"ג חומ"ש שכ"ה ספ"ד ז"ל תלתא ספיקי אפילו בפלוגתא דרבוותא מפקינן מן המוחזק מהריב"ל ומהראנ"ח שם הן אמת דראיתי לו שם להכנה"ג שאחר שהביא סברת מהריב"ל ומהראנ"ח הוסיף עוד וכתב ז"ל אבל מדברי משפ"ט צד"ק נראה דלמ"ד דבס"ס אין מוציאין מיד המוחזק הוא הדין בתלתא ספיקי וכן כתב מהרח"ש והר"י הלוי וכן כתב מורי הרב ז"ל וכיון דאינהו סברי דאפילו בתלתא ספיקי דמציאות לא מפקינן מיד המוחזק כ"ש בתלתא ספיקי דרבנן וצריך לומר דמה שכתב מהריב"ל בתלת ספיקי בפלוגתא דרבנן מוציאין מיד המוחזק נמשך לו ממה שהסכים בקצת מקומות מספריו דתרי פלוגתא דרבוותא ס"ס הוו דאלו למה שכתב בקצת מקומות דשום פלוגתא דרבוואתא חד הוא מה לי חד מה לי תלתא ספיקי וכל פלוגתא דרבוותא לספיקה חדא חשיבה: אלא דרואה אנכי הגם שהרב הנז' כתב כך אין להניח ודאו של הרב מהריב"ל ומהראנ"ח מפני ספיקו של הרב הנז' ומה גם הרי הרב החבי"ב הנז' אחר שכתב כן באות פ"ד חזר עוד שם באות פ"ה וכתב ז"ל תלת ספיקי בספק קדושין יש לסמוך