קרני רא"ם רצח

דאם היו משחקים באמנה אין מוציאין ממנו מה שהפסיד וי"א אפילו נתן לו משכון על המעות אין מוציאין ממנו א"כ דון מינה ואוקי בנדו"ד ג"כ שעדיין הלוקח דמיו בו ודאי דיכול לנכות דמי אונאתו וגם הרבנים הנז' שכתבו בדין האלכוז"א דקנה ואיני מחזיר אונאה טעמא דידהו הוא בדתפס המוכר דמי המקח אבל אם עדיין דמי המקח ביד הלוקח יש לנו לומר דמודו דיכיל לנכות דמי האונאה וכמו שמובן מדבריהם בסוף התשובה איך שיהיה מכל הצדדין הוי ראובן הלוקח זכה בדינו ויכול לנכות דמי אונאתו: ומה גם שדברי המוכר הזה בטענה זו אין בהם ממש במה שטען שאמר לו הרי האלבראמיל מונחים לפניך ואתה תבחר ותקרב מזל דידיה גרם זה שטות ומי יגלה לנו שהאלבראמיל שנשארו לפניו נמצא בהם יותר משיעור זה הרי אין עדים לפנינו שאותם שהיו עדיין מונחים לפניו שנמצא בהם יותר מזה ואפילו טענת ברי של המוכר אין כאן שהרי גם הוא לא ידע וממילא אפשר שזה הלוקח לקח הגדול שבהם והוא זה שהוציא זה השעור וממילא אזדא לה טענת המוכר דאין כאן אפילו כמשחק בקובייא דשאני משחק בקובייא יכול להיות שירויח ואדעתא דהכי גמר ומקנה אבל בנדו"ד מי יגלה לנו שיש ריוח בדבר דאיכא למימר זהו הגדול שבהם ונודע למפרע שאין כאן שום צד ריוח ואדעתא דהכי לא נחית הלוקח כלל: ועל מה שטען ג"כ המוכר שמיום המכר עד היום הזה הרי יש כמו נ"ח וכבר חלף הלך לו זמן האונאה גם בזה אין בדברי המוכר כלום שהרי כתב מר"ן בס' רכ"ז ס"ז וז"ל ואם יברר שהיה לו אונס ועל כן לא חקר בתוך זמן זה לידע אם נתאנה יכול לחזור בו עדיין ע"כ הרי מדברי מר"ן אלו יוצא בנדו"ז שאפע"פ שנתעכב זה שלשה חדשים ולא תבע אעפ"כ לא אמרינן דאין לו אונאה שהרי כבר כתבנו שידוע לכל הסוחרים שמי שקנה איזה ברמיל מניח אותו בביתו ומוציא ממנו על יד על יד ואין הקינה יכול לידע אם חסר או שלים אלא עד לבסוף מתרי טעמי שכתבנו לעיל: ועדיפא יש כאן בנדו"ד שעדיין דמי המקח בידו ולא יש למלוה עליו שטר כי אם מלוה ע"פ אפילו אם לא היה הלוקח בזה שום אונם אפילו הכי לא אמרינן שידע ומחל שהרי כתב הש"ך סרכ"ז סק"ד דאם עדיין לא נתן המעות יכול לומר לו מחלתי מיגו דיכול לומר נתתי והביא דבריו הבאה"ט סרכ"ז סק"ט והגם שהש"ך כתב בסוף דבריו וצ"ע אעפ"כ הרי הרב זכו"ל ז"ל כתב שהכנה"ג שם הגה"ט כתב זה בפשיטות משם הגהו"ת אשר"י שהביא כן משם רבינו ברוך והביאו מהר"ם רקאנטי סי' שפ"ד יעו"ש הרי שהסברא הזאת של הרש"ך מוסכמת היא וא"כ הלוקח הזה הואל ועדיין דמי מקחו בידו יכול לנכות דמי אונאתו: והגם שמצינו להרב משח"א דרבות"א בס' רכ"ז כתב וז"ל כתב דאם לא נתן המעות מיגו דיכול לומר נתתי יכול לומר לא נתרציתי עכ"ל ונראה פשוט דהיינו בשיעור אונאה דהמקח קיים ומחזיר אונאה והאי מצי למימר לא נתרציתי וכשתתבעני לפרוע לך אני תובע אונאה ואתפום אותה בידי לבלתי שלם לך אבל כשהיה בטול מקח לא מצי למימר לא נתרציתי דאם כן היה לו להחזיר המקח בכללותו שהרי המקח בטל עכ"ל הרב משח"ד וא"כ בנדו"ד שהאונאה היא יותר מהשתות א"כ איכא למימר אין לו עליו דין אונאה דהי"ל להחזיר המקח ועכשיו שלא החזירו אם כן נימא שמחל: אעפ"כ אין משם סתירה ולא מבעיא לדברינו הראשונים שכתבנו שהלוקח אנוס הוא מכח תרי טעמי שכתבנו ולא ידע הלוקח באונאה זו אלא עד השתא פשיטא דאין אנו צריכים לכ"ז אלא אפילו אם נניח דאין כאן שום אונס וסמכינן אסברת הש"ך וכמ"ש אפי"ה בנדו"ד אפילו אם תהיה האונאה ביתר משתות אפי"ה יכול לומר הלוקח הזה לא נתרציתי היפך ממ"ש הרב משחד"ר דע"כ לא קאמר הרב משחד"ר אותו חלוק אלא במוכר חפץ ששוה שש בשמנה דיכיל המוכר לומר הואל ואנחנו שנינו יכולים לבטל המקח לא היה לך לשלוח בה יד אבל בנדו"ד שאינה אונאה בדמים אלא במנין ודאי אפילו יהיה חסר מן הברמיל אפילו מחצה בודאי דקנה וינכה לו דמי אונאתו דמאי איכפת ליה למוכר וללוקח [אין זה אלא דין שכתב מר"ן סרל"ב המוכר לחבירו במדה ובמשקל וטעה בכל שהוא חוזר לשלם]: דדין זה דמי למ"ש מר"ן סרל"ב ס"ה וז"ל ראובן שמכר לשמעון בתים שיש לו בעיר אחרת וקודם גמר המכר נכנסו כותים וקלקלו קצת מקומות בבתים ועושנו הכותלים ורוצה שמעון לחזור בו וראובן טוען שכיון שהוא מום עובר ינכה לו מהדמים כדי שיחזור הבית לקדמותו ויקיים המקח הדין עם ראובן ע"כ הרי מכאן מוכח שאם אין פסידא בדבר לא ללוקח ולא למוכר אין המקח מתבטיל: ועדיפא מזה כתב מור"ם בס' רל"ג מכר לו כסף בחזקת כסף צרוף ונמצא כסף סיגים המקח קיים ומחזיר לו אונאה שהכל מין כסף ע"כ והגם דהתם כתב מור"ם ומחזיר לו דמי אונאתו לא בשעור אונאת שתות דוקא איירי דזיל בתר טעמא הוא שהרי אין כאן שום פסידא לא ללוקח ולא למוכר אלא כמו מכר ליטרא אחת כסף צרוף ולא מצאה כי אם חצי ליטרא דקנה ומחזיר אונאה אם כן מאי איכפת אם תהיה האונאה בשתות או ביותר בודאי דמחזיר האונאה והמקח קיים א"כ הרי אפילו במקום שיש טרחא ללוקח שצריך להתיך הכסף סיגים עכ"ז המקח קיים ואינו יכול לחזור כ"ש בנדו"ד שאין הלוקח יכול לחזור גם המוכר אינו יכול לחזור והמקח קיים וינכה לו דמי החסרון הואל ודמי המקח עדיין ביד הלוקח אפילו עברו כמשלוש חדשים ואין להאריך בדברים פשוטים כזה יותר: ועל מה שטען המוכר ג"כ שאינו מאמינו בשביל שהניח הברמיל אצל אמו ואחיו גם בטענה זו הבל יפצה פיהו שהרי פסק הרמב"ם בה' שאלה פ"ד הל"ח ופסקו מר"ן בס' רצ"א סכ"א שכל המפקיד אצל בע"ה ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד ולאו אשתו ובניו דוקא אלא אפילו שאר קרוביו השרוים עמו בבית וכמ"ש הרמב"ם ומר"ן סי' רצ"א סכ"א והטעם הוא כמ"ש הסמ"ע סקל"ט משם רש"י ועדיפא מזה כתב הרב אד"א זלה"ה