קרני רא"ם רצז

דבריהם הצריך של הרבנים בקצור והרוצה לעמוד על דבריהם ילך אל הכרם ולא כתבתי זה אלא מפני שהספר הנז' אינו מצוי ביד כל אדם: הרי מדברי הרבנים האלו מוכח דכל דבר הסמוי מן העין אפילו מינו ידוע לא הוי אלא כמשחק בקובייא והגם שמדברי מהרש"ך האמורים נראה דכל דבר שמינו ידוע אפילו הכי לא הוי דרך אסמכתא דהא כתב קנה ומחזיר אונאה ודין האלכוז"א והאלכנא"ס שהם מינם ידוע ומכוסה אפילו הכי אין ממנו סתירה לנדו"ד דאיכא למימר בנדו"ד גם מהרש"ך יודה דשאני התם האלכוזא וכו' הגם שהוא טמון הכסף בתוך העפר עכ"ז הרי העפר מגולה נגד עיניו ויכול האדם לשער כמה כסף יצא מן העפר וכמו שנראה מדבריהם של הרבנים הנז' לעיל שכתבו ששאלו לאומנים ואמרו שאין אדם יכול לעמוד על שעורם הרי מדבריהם מוכח שהדבר מסופק אם אדם יכול לעמוד על שעורם ולא נתברר להם הספק אלא ע"י האומנים וא"כ איכא למימר דמהרש"ך ס"ל דכל שעפר האלכוז"א והאלכנא"ס הם לנגד עיניו יכול האדם לשער כמה כסף יצא מן העפר ועי"כ קנה ומחזיר אונאה לא כן בנדו"ד שהמים שרופים נעלמים ומכוסים מעיני הלוקח גם מהרש"ך יודה דלא קנה דהוי דינו כמו כל מה שיש בתיבה אני מוכר לך וכמש"ל: ומה גם אפילו נימא מהרש"ך פליג וס"ל דאין חלוק בין דבר שהוא נעלם לדבר שהוא נסתר אנו אין לנו אלא דברי הרבנים העליונים רבני פאם שבעקבותיהם אנחנו הולכים וכחלוקייהו נקטינן איך שיהיה מסקנת הדבר הוא כל דבר נעלם אפילו אינו ידוע משחק בקוביא יתקרי והרי כתבנו משם הסמ"ע דמשחק בקוביא אית ליה להרמב"ם דלא קנה ואפילו מאן דס"ל דמשחק בקוביא קנה בכאן שהוא דרך מו"מ וכו' מודי דלא קנה וכמ"ש הסמ"ע בס' ר"ט סק"ב יעו"ש: ואפילו לדעת הש"ך בס' ר"ט סק"ב דס"ל פירוש דברי מר"ן הפך מדברי הסמ"ע שבסק"ב ומדברי הש"ך משמע דמשחק בקוביא קנה אלבא דהרמב"ם הרי גם הרב הנז' מחלק דמשחק בקוביא הוא דרך שחוק לדרך משחק שהוא דרך מו"מ וממילא נדו"ד שהוא דרך מו"מ בין לדברי הסמ"ע בין לדברי הש"ך אית ליהו שאפילו מור"ם דס"ל דמשחק בקוביא קנה בכאן מודה דלא קנה: והגם שרבני פאם כתבו דכל דבר שהוא נעלם ומכוסה כגון האלכוז"א והאלכנא"ס דדינו הוא כמשחק בקובייא וקנה וא"כ הם הפך דברינו שכתבנו דכל דבר שהוא נעלם ומכוסה מעיני הלוקח שמר"ן אזיל ומודה דלא קנה כמ"ש כל מה שיש בתיבה זו אני מוכר לך דלא קנה אין זו קושייא כלל דהנה צריך אתה לדעת כיצד פסק הרבנים דקנה ואינו מחזיר אונאה בדין האלכוז"א והאלכנא"ס והרי בין לדברי הסמ"ע בין לדברי הש"ך כולהו ס"ל דאפילו מאן דס"ל דמשחק בקובייא קנה אם הוא דרך מו"מ לא קנה וא"כ דברי הרבנים הן הפך דברי הסמ"ע והש"ך אלא דצריכים אנחנו לומר שהרבנים הנז' תפסו החבל משני ראשים דהיינו סברי דמר"ן ס"ל דמשחק בקובייא קנה וכפירוש הש"ך בדברי מר"ן אבל אית להו חלוקו של הסמ"ע דיש חלוק בין משחק בקובייא למו"מ כמ"ש הסמ"ע דאפילו מור"ם דס"ל דמשחק בקובייא דקנה במו"מ דהמוכר ידע כמו כל מה שיש בתיבה זו אני מוכר לך הואל והלוקח לא ידע לא קנה וכמ"ש בדבריהם בסוף הדחייה שדחו דברי מהרש"ך סיימו דבריהם דנדון האלכוז"א דמי ממש למשחק בקובייא דכיון דאין שום אחד מהם יודע גמרי ומקני אהדדי כמ"ש הסמ"ע סר"ט סק"ב יע"ש עכ"ל הרי מדבריהם מפורש דסברתם היא הגם שיש ליהו דמר"ן ס"ל המשחק בקובייא קנה לענין חלוק זה ס"ל כחלוקו של הסמ"ע וא"כ מה טוב ומה נעים פסק הרבנים שפסקו בדין לכוז"א דקנה ואינו מחזיר אונאה הואל וטעמא הוא מפני שהאלכוז"א בין המוכר בין הלוקח בשניהם לא ידעו וגמרי ומקנו אהדדי כדין משחק בקובייא ממש וא"כ בנדו"ד בזה הברמיל דאיכא למימר שהמוכר ידע יודע סחורותיו ובפרט שכן גילה דעתו ואמר לו הרי האלבארמילים לפניך תבחר ותקרב זה גלוי מילתא דמידע ידע שיש לו בארמיליס חסרים א"כ ודאי דהרבנים הנז' יסברו הואל והדבר נעלם ומכוסה והמוכר ידע והלוקח לא ידע ודאי מודו דלא קנה: איך שיהיה נמצינו למדין דע"פ טענה זו של המוכר אפילו לגבי הקנייה לא נקנה האלברמיל כ"ש שמחויב להחזיר לי אונאתו ואין לומר הואל והיה יכול לבטל המקח מעיקרא ולא בטלו א"כ איכא למימר סבר וקבל ומחל על אונאתו וכמ"ש מר"ן בדין מקח טעות בס' רל"ב ס"ג וז"ל אבל אם נשתמש בו אחר שראה המום ה"ז מחל ואינו יכול להחזיר ועדיפא מזה כתב הסמ"ע סק"י וז"ל והוא הדין דבר שהלוקח יכול להבחינו לאלתר ולא הקפיד לעשות כן והמוכר מכר לו סתם אינו חוזר ע"כ א"כ איכא למימר קו"ח הוא לנדו"ד שהתנה עליו המוכר ואמ"ל הן חסר הן יתיר אני מוכר לך א"כ הו"ל למדוד אותו לאלתר ומדלא מדד אותו איכא למימר שמחל זה אינו שהרי אין דרך הקונים להוציא המים שרופים מהאלברמיל בבת אחת כי אם מעט מעט לעת הצורך מתרי טעמי חדא מפני שאין דרכי של הסוחר להיות לו כלים מרובים לערות בהם הכל. שנית שלא יפוג טעמם ויהיה נחלש כחם ע"י ערוי א"כ אין לך אונס יותר מזה וא"כ מה בידו לעשות וא"כ הואל וכבר נמכרו המים שרופים על המוכר לנכות לו דמי אונאתו כמ"ש מר"ן סרל"ב סי"ח ומה גם בנדו"ד אינו צריך הלוקח להחזיר המקח אפילו אי הוה עדיין בעיניה אלא הדין הוא שיהיה המקח קנוי וחייב המוכר להחזיר האונאה וכמי שאבאר לקמן בס"ד אלא ע"פ הדברים האמורים לעיל נקוט מיהא שעלה בידינו שדבר כזה איכא למימר בו שהמקח בטל הואל ומסתמא המוכר ידע והלוקח לא ידע וכמ"ש דלכ"ע לא נקנה המקח: אלא דבנדו"ד אפילו נימא שהמוכר עצמו לא ידע כמה יש בברמיל זה וממילא הוי דינו כדין משחק בקובייא והוי כמו מכירת האלכנא"ס והאלכוז"א שכתבו רבותינו דקנה ואינו מחזיר האונאה אפילו הכי בנדו"ד לית דין ולית דיין דצריך לנכות לו דמי אונאתו הואל ועדיין דמי המקח ביד הלוקח שהרי אפילו רבינו הטו"ר ומור"ם בס' ר"ז סי"ב דס"ל שהמשחק בקוביא קנה ואינו מחזיר הדמים הרי כתבו שם בס' ר"ז וז"ל