קרני רא"ם רצו

כ"ב דצריך לפרש לו האונאה בדקדוק או קרוב לה וכן פירשה הסמ"ע בסקט"ל כדין זה דסק"א וז"ל דהואל ואומר אינו שוה אלא מאה ידע ומחיל אבל אם אינו אומר לו האונאה בדקדוק לא סמכא דעתיה הלוקח וסבר הלוקח דלאשבוחי דעתיה מכווין ולא מחיל אבל נדו"ד דלא פירש לו האונאה בדקדוק ודאי דלא מהני תנאיה ממ"ש מר"ן סרכ"ז בתחילת סכ"א וז"ל דאומר לחבירו ע"מ שאין לך עלי אונאה יש לו עליו אונאה בד"א בסתם שאין יודע כמה אונאה יש בו כדי שימחול וא"כ פשוט הוא דתנאי זה שהתנה לא מעלה ולא מוריד הואל והוא בסתם וכן מפורש ג"כ בסרל"ב ס"ז דצריך לפרש האונאה בדקדוק: איך שיהיה מכל האמור נקטינן שמה שטען המוכר על הלוקח שכך התנה עמו שאין לו עליו דו"ד כלל דבריו מהבל ימעטו חדא דהא לא קאמר ליה האונאה בדקדוק ובודאי לא סמכא דעתיה דלוקח דאמרינן דלאשבוחי דעתיה מכווין שנית אפילו אי הוה אמרינן דהאומר לחבירו ע"מ שאין לך עלי אונאה בסתם מהני כאן בנדו"ד לא מהני הואל ולא אמר לו שהוא חסר בודאי כמו מי שאומר ע"מ שאין לך אונאה דהתם מיהא אפילו לא אמ"ל האונאה בדקדוק עכ"פ אמ"ל שיש ודאי אונאה אבל בנדו"ד לא אמר לו ודאי שיש חסרון אלא בדרך אפשר כמ"ש אפילו אם תמצא בו חסרון אין לך עלי אונאה וכו' דמשמע דכל דבריו הם בדרך אפשר ואפילו אם המוכר הזה אמר מעקרא אם תמצא בו כי אם מאה דוקא ולבסוף לא נמצא בו כי אם מאה אפילו הכי לא מקרי מפרש האונאה בדקדוק הואל ואמרה בדרך אפשר וכל שהוא בדרך אפשר אמרינן ביה דלאשבוחי דעתיה דלוקח קמכווין דהא מר"ן בס' רכ"ז סכ"א נקט בלישניה עד שיאמר ליה יודע אני שאינו שוה אלא מנה משמע עד שיהיה יודע בודאי כמה אונאה יש בו הלאו הכי אמרינן דלאשבוחי דעתיה מתכוין וכן מוכח מכמה סעיפים: ועל מה שטען המוכר שאפילו בלי תנאי אין לו עליו דו"ד כי מידיו של הלוקח היתה זאת שהרי בשעת המקח פירש ואמ"ל הרי האלברמיל לפניך ואתה תבחר ותקרב אשר תרצה ומזלו הגרוע של הלוקח גרם לו שיעלה בחלקו ברמיל גרוע: גם זה הבל ובטענה זו הוסיף המוכר לגרוע כחו דבטענה זו שאמר ללוקח תקח ברמיל אשר תרצה נמצא דיש בהאלברמיל מלאים ורקנים ונמצא זה הלוקח כאלו קנה דרך אסמכתא אולי יעלה בחלקו מי שהוא שלים או מי שהוא גרוע וקנין כזו איכא למ"ד דאפילו לגבי קנייה לא קנה מכ"ש להחזיר לי דמי אונאתו הואל ודמי המקח בידו של הלוקח בודאי דיכול לגבות לו דמי אונאתו אלבא דכ"ע דדבר זה דומה למ"ש מר"ן בס' ר"ט ס"ב וזל"ה דאומר לחבירו כל מה שיש בתיבה זו אני מוכר לך בכו"ך ורצה הלוקח ומשך לא קנה דלא סמכא דעתיה דלוקח שהרי אינו יודע מה שיש בו אם תבן או זהב ואין זה אלא כמשחק בקובייא וכן כל כיוצא בזה ע"כ וכתב הסמ"ע סק"ב דמר"ן אזיל לסברת הרמב"ם דסבר משחק בקובייא אינו אלא אסמכתא ויש בו משום גזל הרי שהסמ"ע ס"ל דמר"ן פסיק ותני דכל שהוא משחק בקובייא לא קנה ואם הוא דרך מו"מ אפילו רבינו הטור ומור"ם מודו דלא קנה וכמו שסיים שם הסמ"ע בסק"ב וא"כ בנדו"ד ג"כ הואל ואינו יודע זה הלוקח אם יעלה בחלקו ברמיל שלם או חסר ודאי דאינו אלא כמשחק בקובייא ומקח אסמכתא הוא דוגמת כל מה שיש בתיבה זו אני מוכר לך הגם דהתם לא היה יודע הלוקח מה שיש בתיבה אם תבן אם זהב לעד"ן דגם בנדו"ד הואל ואינו יודע כמה יש בברמיל זה וכמה יש בברמיל זה אפילו הוא יודע מהו המין שיש בהאלברמיל דהיינו מים שרופים אפילו הכי הואל והמוכר יודע כמה יש בהאלברמיל והלוקח לא ידע ודאי דדרך אסמכתא הוא ואפילו מאן דס"ל דמשחק בקובייא קנה אפילו הכי בכאן שהוא דרך מו"מ והמוכר ידע והלוקח לא ודאי דלא קנה דטעם אחר יש לנדו"ד כמו כל מה שיש בתיבה זו אני מוכר לך דהתם טעמו הוא משים שהמוכר ידע והלוקח לא ידע כך בנדו"ד שהמוכר ידע והלוקח לא ידע ודאי דלא קנה וכמ"ש חלוק זה רבינו הסמ"ע סר"ט סק"ב: ואל תשיבני מפירות אכסרה וממקנה לחבירו דבר שאינו ידוע שאע"פ שאין משקלו ידוע דהדין הוא שנקנה המקח ומחזיר אונאה וא"כ גם כאן בנדו"ד הואל ומינו ידוע אע"פ שמדתו אינה ידועה איכא למימר דקנה. אם מפני זה אין סתירה לדברינו ואיכא למימר דכ"ע סברי בנדו"ז דלא קנה דשאני התם בפירות אכסרה ומקנה לחבירו דבר שמינו ידוע דס' ר"ט משום שהמקח גלוי ומפורסם לפני הלוקח וכמו שסיים מר"ן בס' ר"ט ואמר כיצד ערימה של חטים אני מוכר לך שערימה מונחת לפניו וכן ההיא דפירות אכסרה משום שהפירות ג"כ מונחים וגלוים לפניו אבל כאן שהמקח בתוך האלברמיל נעלם ומכוסה מעיניו ודאי דדינו הוא כדין משחק בקובייא ממש ואיכא למימר דלא קנה הואל והוא דרך מקח והאי ידע והאי לא ידע. וחלוק זה שכתבתי דבדבר שמינו ידוע יש חלוק בין אם הוא גלוי לבין אם הוא נעלם ומכוסה למדתי אותו מדברי רבני פאס יע"א הראשונים שהובאו דבריהם בס' כר"ח ס' קפ"ז שכתבו שהמוכר סקלי ושרפו ולא הוציא ממנו לשליש ולרביע דאין בו אונאה וסמכו דבריהם על דברי הרדב"ז דסבר בכעין זה דאינו אלא כמשחק בקובייא וקנה כסברת הרבה פוסקים וסיימו דבריהם וזל"ה והרב מהרש"ך ח"ג סי' ס"ב כתב דהמוכר לכנא"ס ולכוז"א דיש בהם אונאה והביא ראיה לזה ממ"ש הרמב"ם פ"ג מהל' מכירה וז"ל הלוקח בדמים אכסרה והביאו מר"ן ג"כ בס' ר"ט ואחר המחילה אי לא מסתפינא ממעכ"ת אמינא דלא דמי נדו"ז כלל להנהו שכתב הרמב"ם דשאני התם כיון שהם דברים הנראים אל העין ויכול האדם לעמוד עליהם באומד הדעת לפי שהוא מעורב כסף ונחושת וכיוצא ואין אחד מהם יודע גמר ומקנה אהדדי היתרון והפחת שבו ודמייה ממש למשחק בקוביא דכיון דאין אחד מהם יודע גמר ומקנה אהדדי וכמ"ש הסמ"ע בס' ר"ט סק"ב וסיימו דבריהם וכתב וכ"ך מוהרר"י נהוץ זלה"ה שהוא שאל את האומנים ואמרו לו שאי אפשר לעמוד על שיעורה של האלכנא"ס והאלכוז"א וא"כ לא דמי להמוכר פירות וכו' וא"כ אדעתא דהכי מכר המוכר וקנה הקינה וידעי ומחלי זל"ז וסיימו בדבריהם ומעתה אין אנו צריכים למ"ש הטו"ז סרכ"ז סי"ט דלפי מ"ש אתי שפיר ע"כ