קרני רא"ם רצה

שיש בהם מאה וארבעים ליטרות והוא לא מצא כי אם מאה דוקא ולפ"ז אינו מחויב לפרוע לו כי אם שלשה עשר דורוס דוקא מ"מ תשלום המאה לערך שבעה עשר למאה וארבעים ע"כ והר' שמעון המוכר טוען שאינו חייב לו כלום שהרי בשעת המקח התנה עמו ואמ"ל הרי יש כמה בראמיל מונחים לפניך ואתה תבחר ותקרב מהם אשר תרצה ואם מחר או מחרתו תבוא לומר שמצאת אותו חסר מן השעור הראוי להיות בו הרני מתנה עליך שאין לך דו"ד עלי כלל: עוד טען שמעון המוכר שזה כמשלוש חדשים מזמן המכר וכבר חלף הלך זמן האונאה והבטול מקח. עוד טען שמעון שמה שאומר ראובן הלוקח שמצא מספר הברמיל חסר אפשר שקר ענה לפי שראובן הלוקח לא מדד האלברמיל בשעה שלקחו אלא הניח האלברמיל בביתו לפני אמו ואחיו ובכל יום מוציא ממנו מעט מעט ולא נודע החסרון אלא אחר עבור שלש חדשים ולפי זה טענה זו הבל ואין בה מועיל דיכול להיות אמו ואחיו גנבו ממנו ואין אני מאמינם אפילו בשבועה ע"כ: תשובה נראה שמה שטען ראובן הלוקח הדין עמו ואינו מחויב לשלם לו אלא לערך המאה שמצא מהא דכתב הטו"ר ופסקו מר"ן בסי' ר"ט ס"א וז"ל המקנה לחבירו דבר שאינו מסוים אם היה מינו ידוע אע"פ שאין מדתו ומשקלו ידוע הרי זה קנה כיצד ערימה של חטים אני מוכר לך בכו"ך אע"פ שאין מדת הערימה ידוע ה"ז ממכרו קיים אע"פ שנמצא חסר או יותר על האומד שהיה בדעתם ויש להם אונאה לפי שער שבשוק הרי מדברי מר"ן אלו מוכח דאפילו במקום שמצאו האומד שהיה בדעתם אעפ"כ יכול לחזור הלוקח על המוכר בדין אונאה מכ"ש היכא שנמצא פחות משעור האומד הרי אפילו אי חשבינן לזה הברמיל דבר שאינו מסוים חייב להחזיר האונאה: ודמי זה ג"כ למ"ש מר"ן בחומ"ש רכ"ז סי"ט ז"ל הלוקח פירות אכסרה בסלע או בשתים קנה ומחזיר אונאה ע"כ הרי גם מכאן מוכח דאפילו חשבינן לזה הברמיל כפירות אכסרה אעפ"כ יש ללוקח זה דין אונאה והגם שכתב מור"ם שם וי"ח ואומרים דספיקא הוי ואין מוציאין הרי כתב הסמ"ע שם סקל"ד דדברי מור"ם לא קאי אלא אאם חפן מעות דהוי דרך חליפין ולא אחפן פירות דהוי דרך מו"מ א"כ הרי אפילו מור"ם מודה בנדו"ז דיש ללוקח דין אונאה: ואדרבא נדו"ז עדיף מדבר שאינו מסוים דסר"ט ומפירות אכסרה דסי' רכ"ז דנדו"ד דבר מסויים יתקרי שהרי דברי המוכר ודברי הלוקח מוסכמים בין שניהם שהאלברמיל יש לו שעור ידוע אלא שטענת המוכר הוא מכח שהתנה בשעת המכר ואמר לו שהן ימצא האלברמיל חסר או יותר אין לו עליו דו"ד ועל ידי כן איכא למימר כאן דאפילו לא נתאנה אלא בפחות משתות אפילו הכי חייב לחזור לו אונאה דדין זה דמי ממש למ"ש מר"ן בחומ"ש סרי"ח ס"ח וז"ל האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך בין חסר בין יותר אם פחת מהמדה אחד מכ"ד שהוא רובע לכל סאה הגיעו יותר על כן יחשוב עמו על כל הרבעים שחסרו או הותירו וכל שפיחת מבית כור ינכה לו מהדמים ע"כ הרי בנדו"ד שאמר המוכר ללוקח שברמיל זה שאני מוכר לך בין אם תמצאהו חסר או יותר הוי ממש כדין בית כור וממילא אפילו אם לא היתה האונאה אלא בחלק מכ"ד שהוא פחות משתות יכול הלוקח לתבוע אונאתו ובנדו"ד אפילו חלק מכ"ד בעצמו יכול לתבוע אותו הלוקח הואל ומצא חסרון גדול יותר מחלק מכר ומצינו לרבינו הטו"ר בס' רי"ח ס"ח דאם נמצא החסרון יותר מחלק מכ"ד אפילו חלק כ"ד עצמו חייב לשלם המוכר ללוקח והביא דבריו הסמ"ע שם בס' רכ"ז סק"ל וז"ל אפילו הרבעים עצמם ינכה לי או ישלם לו דכיון שבא לכלל חזרה במה שהוא הפחות או היותר ביותר מהרבעים דודאי לא ניתן למחילה צריך לשלם אפילו הרבעים עצמם וכמ"ש בס' רכ"ט ע"כ א"כ הרי הדבר מפורש בדין זה שהוא לכ"ע דבר המדוד בין לדברי המוכר בין לדברי הלוקח דדינו הוא כמו מוכר דבר שבמדה ושבמשקל ר"ס רל"ב ס"א אלא דכאן הואל והתנה המוכר על הלוקח דאפילו ימצא בו חסרון ודאי הוי ממש דינו כדין בית כור עפר בין חסר בין יתר דכל שהוא חסר או יתר חלק מכ"ד הוא דאינו יכול לחזור והוי מחילה יתר על כן חייב להחזיר הכל אפילו חלק כ"ד עצמו. ואין לחלק ולומר דדוקא לענין מכירת בית כור הוא דנתנו חכמים שעור זה אבל לענין מכירת ד"א לא: זה אינו שהרי מצינו להרב הסמ"ע בס' רי"ח סק"ז שהקשה על ההיא דכתב מר"ן האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל אפילו פחות כל שהוא ינכה לו מהדמים ע"כ וכתב הוא ז"ל אבל אם אמ"ל בית כור עפר סתם ואינו עומד על גב המקח בטל אפילו פחת קב לכור וע"ז הוקשה לו מההיא דסרל"ב דהמוכר לחבירו דבר שבמדה ושבמשקל כגון מאה אגוזים ונמצא צ"ט וכו' דקנה ומשלם לו האונאה וא"כ הוק"ל למה בכאן אמרינן שהמקח בטל לגמרי והוצרך לתרץ דכאן הוי כמי שהטעהו וכו' והתם הוי כדין מדה בחבל יע"ש בדב"ק: א"כ הרי לפניך שהסמ"ע משוה דין בית כור לדין פירות דסי' רל"ב ש"מ דדין אחד להם ואף אני אביא דודאי גם לענין זה שוים נינהי והגם שיש לחלק בדינים אלו שכתבנו לנדו"ד דאיכא למימר דמ"ש מר"ן בס' ר"ט ס"א בדין דבר שאינו מסוים דוקא היכא דקנה ממנו בסתם ולא התנה עליו שאין לו עליו דין אונאה וכן ההיא דס' רי"ח ס"ב דבית כור עפר וכו' הגם שאמר לו בין חסר בין יתר הרי פירש דאמרינן כוונתו לומר בין חסר חלק מכ"ד בין יתר חלק מכ"ד אבל על יותר מחלק כ"ד לא התנה ולפיכך חוזרים זע"ז: אבל בנדו"ד שהתנה עליו בפירוש המוכר על הלוקח וא"ל שאין לו עליו דו"ד כלל וכוונתו היא שאין לו עליו אונאה כלל א"כ איכא למימר דמהני תנאיה ואפילו אם ימצא בו חסרון גדול א"ץ להחזיר לו דמי אונאתו כלל כמ"ש מר"ן בס' רכ"ז סכ"א דאם פירש המוכר ללוקח ואמר לו חפץ זה שאני נותן לך במאתים יודע אני שאינו שוה אלא מנה על מנת שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה ע"כ א"כ גם בנדו"ז שהתנה שמעון על ראובן שאין לו עליו דו"ד נימא דמהני: אבל כד דייקת שפיר תראה. שרב המרחק ביניהם דמ"ש מר"ן חפץ זה אני מוכר לך וכו' הוא מטעם דמראה לו האונאה בדקדוק וכמ"ש מר"ן אח"כ סימן