קרני רא"ם רצד

חדשים שקנה סוס זה ואחר עבור שמנה ימים נודע לו מום זה א"כ הרי גילה דעתו שידע במום זה ומחל בו שהרי נשתמש בו יותר משני חדשים אחר ידיעת המום והוי מחילה וכמ"ש הש"ע סרל"ב ס"ג יעו"ש ואין זה צריך לפנים. זהו הנלע"ד בסדר את האור כי טוב כאן שנה תרמ"ד לפ"ק וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן קנ"ד. עמדו לדח"ש אברהם אלקאיים תובע למאיר אצראף על אודות העורות שקנה ממנו זה כמו ארבעה ימים והיום כשבא אברהם למוכרם מצא שאינם שוים כי אם לערך שלשה חלקים במעות שנתן בהם ואברהם הנז' כבר פרע למאיר הנז' סך מה מהדמים ולא נשאר נושה בו כי אם מקצת מהדמים ובאותו שעה של הפירעון המחהו מאיר הנז' לאברהם הנז' לפרוע מה שנשאר בידי ביד עזוז אחיו של מאיר כדי לעשות לו בהם איזה חפץ זהו אופן המעשה והן היום תבע אברהם הנז' למאיר לנכות לו הסך שעדיין נושה בו כי עדיין לא פרע ביד אחיו וגם להחזיר תשלום מה שאנהו ע"כ: תשובה הנה ידוע דרבותינו נתנו שעור לתביעת האונאה הוא בכדי שיראם לתגר או לקרובו וכמ"ש בס' רכ"ז ס"ו וכתב בסק"ט דאין חלוק בין אונאה לבטול מקח דשעור אחד להם וא"כ מן הראוי גם כאן הואל ועברו מיום הקנייה עד התביעה זמן גדול ודאי דאין עליו אשמת דבר ופטור מאיר הנז' אלא דראיתי להש"ך שם סק"ו שדקדק מלשון מר"ן שכתב דאחר ששהה כדי שיראה לתגר או לקרובו שוב אינו יכול לתבוע אונאתו ודקדק הש"ך וז"ל משמע שכבר נתן המעות וכ"כ בהגהות אשר"י דאם לא נתן המעות עדיין מיגו דיכול לומר נתתי יכול לומר לא נתרציתי וצ"ע עכ"ל והגם שהש"ך הניח בצ"ע הרי מצאתי בהדייא להרב זכו"ל חח"מ ח"ב אות א' שכתב וז"ל ראיתי להש"ך שהניח דין זה שאמרנו בצ"ע אמנם הכנה"ג שם הגה"ט אות י"ג כתב דין זה בפשיטות משם הגהות אשר"י שהביא כן משם רבינו ברוך והביאו מהר"י רוקאנטי ס' שפ"ד יעו"ש וכיון שכן ממילא הלוקח שהמעות בידו פשיטא דנאמן לומר לא נתרציתי עכל"ה א"כ הרי לפניך דדין זה שהמעות עדיין ביד הלוקח הוא בר סמכא הוא וא"כ גם כאן נימא הואל ועדיין בידו הסך שעדיין נושה בו יכול לומר דלא נתרציתי למחול באונאתי נגד השעור שאתה עדיין נושה בי במיגו דפרעתי והגם דלמה שנתן כבר אינו יכול לישבע ולהוציא לגבי מה שעדיין בידו מיהא יכול הוא לעכב ולומר לא מחלתי באונאת הדמים שעדיין בידי והגם שכבר המחהו מאיר לאברהם הנז' לפרוע מה שנשאר בידו ביד עזוז אחיו במ"ג אפילו הכי אין לנו לומר דהוי כאלו פרעו הואל ונסתלק מאיר המוכר וחזר דינו לפרוע ביד עזוז: זה אינו דהמחאה זו הגם דהיתה במ"ג עכ"ז לא נשתעבד אברהם הנז' לעזוז לפרוע בידו בע"כ מתרי טעמי חדא דהא אברהם יכול לומר עיינתי בחשבוני ולא היה לו אצלי כלום וטעיתי במה שהודיתי וכמ"ש מר"ן בס' קכ"ו סי"ג וא"כ גם כאן הואל ומבורר הדבר דיש לו אונאה בעדים ודאי דלא נשתעבד ומה גם דנוסף עוד שהמחאה זו לא היתה בפני עדים וכמו שסיים מר"ן ואפילו לדעת יש מי שאומר דאינו יכול לומר טעיתי במיגו דפרעתי מכח חזקה כמ"ש שם בכאן יודה דהא עבדי אינשי דטעו וקונים שוה חמש בשש ובשבע וא"כ מטעם זה לא נשתעבד אברהם הנז' בהאי מ"ג והוי כאלו מעותיו בידו ויכול לעכבם. ועוד בה טעם אחר דמעקרא היה מעמד שלשתן לא נשתעבד אברהם הנז' דהא עזוז הנז' לא היה נושה במאיר הנז' שום חוב כלל אלא המחהו לקחת המעות מיד אברהם הנז' כדי לקנות לו בהם איזה דבר א"כ לא קנה עזוז הנז' וכמ"ש הש"ך בס' קכ"ו סק"ו בשם מהר"ם אלשקר זלה"ה דדוקא אם המחהו לתתם לפלוני בעד חובו שנושה בו אבל אם המחהו לחתם לו לקנות איזה דבר לא קנה במעמד שלשתן ויהיב טעמא שם יעו"ש וא"כ גם כאן הואל ואיתנהו להני טעמי חדא דבטעות המחהו ויכול לומר עיינתי בחשבוני כמ"ש. שנית דעזוז לא היה נושה במאיר יכול אברהם לעכב המעות בידו מצד אונאתו: אלא דראיתי להרב משח"א דרבות"א זלה"ה בנמוקיו סרכ"ז שכתב על האי דינא דכתב הש"ך שאם עדיין בידו יכול לעכבם כתב הוא ז"ל וז"ל כתב הש"ך בשם הג"א דאם עדיין לא נתן המעות וכו' ונראה פשוט דהיינו דוקא בשעור אונאה דהמקח קיים ומחזיר האונאה דהא מצי למימר לא נתרציתי אבל כשהיה בטול מקח לא מצי למימר לא נתרציתי דא"כ הו"ל להחזיר המקח בכללותו שהרי המקח בטל ויאמר לו המוכר לא אחזור לך ונתבטל המקח או יקבל המקח כמות שהוא ולאו כל כמיניה לקיים המקח ולפרוע דמי שוויו בלבד ולאו ברצונו תלייא מילתא וא"כ כיון ששתק וקיים המקח חייב הוא לפרוע דמיו בערך שלקחו ממנו וברור ע"כ א"כ הרי יש חלוק בדין זה בין שעור אונאה לבטול מקח וממנו יוצא לנדו"ד שנתאנה ביותר משתות דהוי בטול מקח ודאי דאינו יכול לחזור כלל ולגבות אפילו מה שעדיין בידו וקם דינא דחייב אברהם הנז' לפרוע למאיר הנז' ואין אומר ואין דברים וצוי"ם וימ"ן כ"ח אדר תרמ"ה לפ"ק:, הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן קנ"ה. ראובן קנה ברמיל של מים שרופים מאת שמעון בסך שבעה עשר דורוס בהקפה זה כמשלש חדשים והן היום תבע שמעון לראובן לפרוע לו הסך הנז' וראובן הלוקח טוען שלא יפרע לו כי אם שלשה עשר דורוס לפי שידוע לכל הסוחרים שהאלברמיל של מים שרופים כמו זה האלברמיל שקנה ממנו ידוע