קרני רא"ם רצג

אונאה בחליפין וא"כ גם אנן בדידן דרצינו לדמות דין מום בחליפין לדין אונאה בחליפין הרי גם נדו"ז נכנס במחלוקת מהרשד"ם ובנ"י חי"י דלדידהו אינו יכול לחזור בחליפין העשוין לסחורה באונאה וא"כ גם במום אינו חוזר אפילו חליפין העשוים לסחורה ולהחולקים יכול לחזור וכו' עכ"פ אנן כסברת בנ"י חי"י ומהרשד"ם נקטינן הואל והר' סעדייא תפוס יכול לומר קי"ל כל זה נראה לכאו' למאי דסליק אדעתין לדמות המום לאונאה: אלא דראיתי להר' זכו"ל חחמ"ש אות א' שהביא משם הרדב"ז ומשם הרב מח"א והר' לחם שלמה והר' המבי"ט והכנה"ג דכל הני חבל נביאים ס"ל דיש טענת מום וחזרה בחליפין דאפילו אין אונאה בחליפין יש דין החזרת מום בחליפין דמסתמא אדעתא דחפץ שלים החליף עמו וכן ראיתי להרב מהריב"ו זלה"ה בספרו ח"ב סקט"ו דפסק כן דבמום חוזר החליפין וכחו הוא מדברי כנה"ג שהביא מדברי הרדב"ז יע"ש וכ"כ הרב הנז' בלקוטיו דיש מום בחליפין והביא ראיה מקרקע וכמש"ל אני בעוניי וכן ראיתי למהר"ם גאלנטי זלה"ה הובאו דבריו בפסק אחד של מהריט"ץ סק"ה א"כ הואל ומצינו להני הרים הגבוהים הסכימה דעתם דעת עליון דמום בחליפין חוזר א"כ מצד דבר זה יש לחייב לסעדייא להחזיר דמי החליפין לאליהו הנז'. אלא יש לנו לפטור סעדייא הנז' מטעמים אחרים חדא דסעדייא טען מעולם לא ידע ממום זה בממכרו ועד היום לא נודע לו אם סוס זה מת או עדיין הוא חי וא"כ אין אליהו נאמן אפילו ע"י שבועה להוציא מאת סעדייא: ואפילו יביא עדים שמת הסוס שמא מת מחמת חולי אחר שנולד בו אחר שקנה אליהו אלא דלפ"ז נראה שחייב סעדייא לישבע שהיה בו מום זה הואל ואליהו טוען עליו שברור לי שחולי זה היה בסוס זה כמו ששה חדשים ומכחו מת וא"כ הו"ל כאומר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע אם יש לך בידי דפסק הש"ע בס' ע"ה דחייב הסת שאינו יודע והגם שיש להשיב על זה ולומר דשאני נדו"ד לההיא דהאומר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע דשאני התם הואל ואומר לו מנה לי בידך הוי כטוענו ובודאי שאתה יודע שאני נושה בך דהא אמר לו מנה לי בידך דהכוונה לויתי לך וידעת מההלואה ועל ידי זה הואל וטוענו ברי שהוא יודע שנושה בי לכך משביעו הסת אבל בנדו"ד שאין טוען שסעדייא יודע בברור שהיה בו מום א"כ הוי כטענת ספק דקי"ל כל טענת ספק אין משביעין עליה ובחלוק זה נסתלקה תמיהת הש"ך שתמה על הסמ"ע בס' רל"ב סקי"ג וכמ"ש אצלי במקומו וא"כ ע"פ חלוק זה נימא דאין על סעדייא חיוב שבועה: אלא דראיתי למור"ם בס' רכ"ד ס"א דכתב וז"ל ואם אינו מביא ראייה ישבע המוכר שלא ידע במום זה ופטור והגם שהוא ספק אם המוכר יודע והוי טענת ספק עכ"ז נשבע המוכר וראיתי להרב רמש"א שהקשה על דברי מור"ם אלו מה דקי"ל אין נשבעין על טענת ספק ותרץ דכיון דמת החמור שאני כיון שבעל הפרה יוצא נקי עכ"ל ואין לו כלום לא חמור ולא פרה עי"כ נשבע בעל החמור אפילו מספק א"כ בנדו"ד ג"כ אפילו הוא טוען עליו טענת ספק הואל ואליהו זה יוצא נקי מנכסיו א"כ צריך הר"ם לישבע ופשוט: גם מצינו להרב כנה"ג שהביא דברי הפוסקים שכתבו דמי שמצא מום במקח ובא להחזירו צריך לישבע שלא ידע במום זה והקשה דהא טענת המוכר על הלוקח דצריך לישבע במום זה היא ט"ס ואין נשבעים עליה ועל זה תרץ דהואל ולא הוה מוטל על המוכר לידע אם הלוקח ידע אם יש בו מום או לא ע"ז צריך הלוקח לישבע ע"כ תרוצו של הכנה"ג וכן ראיתי לרב אחרון כמוהריב"ו זלה"ה ח"ב סקט"ו שכך הסכימה דעתו דעת עליון וא"כ דון מינה ואוקי באתרין דהואל וגם אליהו זה לא הו"ל לידע אם סעדייה ידע במים זה או לא הגם שהיא ט"ס צריך סעדייא לישבע ונדו"ד היא ממש דינא דמור"ם סי' רכ"ד ס"א דוק הטוב: אלא דעכ"ז נ"ל ברור דפטור סעדייה אפילו משבועה דהא סעדייה הנז' לא נתברר לו אם בהמה זו מתה מחמת חילי זה או מחמת חולי אחר א"כ הדר דיניה דסעדייא למהוי פטור משבועה זאת דהא אפילו יודה שהיה בה מום זה איכא למימר דלא מתה מחמת זה אלא מתה מחמת מלאכה או חולי אחר וכדומה וא"כ שבועה זו מה טיבה דהא מצינו למר"ן ספ"ז סכ"ה פסק כל הטוען לחבירו טענה שאפילו אם הודה לא יתחייב ממון אע"פ שכפר אין מחייבין אותו הסת יעו"ש: ומה גם אפילו אם יודה שבהמה זו מחמת חולי זה מתה כבר כתבנו משם כנה"ג והביאו הרב זכו"ל ח"ב אית א' דכל הבא לחזור מדין מום צריך לישבע שלא ידע במום זה ומחל או שלא ידע באונאתו ומחל יע"ש וכתבנו שכן פסק הרב מוהריב"ו זלה"ה וא"כ יצא לנו הדין אפילו אם יודה סעדייא שבהמה זו מחמת חולי זה מתה אין מתחייב אלא אחר שישבע אליהו שלא ידע ומחל השתא דכפר סעדייא הנז' הדר דינו לפסק הש"ע דפסק כל תביעה שאין מתחייב עליה ממון בהודאתה אין מתחייב שבועה על כפירתה דהא אפילו יודה אינו מתחייב ממון ע"פ הודאתו לבד אלא לאחר שישבע אליהו הנז' שלא ידע במום ומחל דהא כעין זה ממש נחלקו בו הסמ"ע והש"ך בריש ס' צ"א דלהסמ"ע ס"ל דאין זה בכלל כל שבועה שאין מתחייב עליה ממון בהודאתה הואל ואם יודה בעה"ב מתחייב ממון אחר שבועת החנוני והש"ך ס"ל דגם זה בכלל שבועה שאין מתחייב ממון בהודאתה הואל ואינו מתחייב בהודאתו תכף אלא אחר שבועת החנוני יע"ש בסמ"ע סק"ב ובש"ך סק"ב ומה שפירשו שם בדינא דמר"ן ס"ז יע"ש א"כ הואל ודין זה נכנס במחלוקת הסמ"ע והש"ך סעדייה יכול לומר קי"ל כהש"ך ואפילו לא טען איהו אנן טענינן ליה הואל והוא מוחזק וכמ"ש הרב מוהריב"ו בלקוטיו אות ק' וז"ל פשטה הוראה בכל בתי דינין לדון למוחזק בטענת קי"ל אפילו היכא דלא טען איהו יע"ש שהביא דבר זה משם מהר"י מאיו זלה"ה בעל שפ"ת הי"ם משם כמה פוסקים: ומה גם דעדיפא מכל הני הרי מצינו בכאן דמעיקרא הגריע כחו בטענתו שטען שמעון דזה שלשה