קרני רא"ם רצב

בני אדם אינם באים בטענה זו על כן אמרתי לבטל טענת הלוקח זה מצד הדין ולא מצד המנהג: על כן אענה ואומר דהדין דין אמת שתנאי מוכר זה מועיל מן הדין הגם דכתב מר"ן בס' רל"ב ס"ו וזל"ה שכל הנושא וניתן סתם דאם אמר לו שאיני חוזר עליו במום סתם הרי זה חוזר עד שיפרש לו מום שיש בממכרו וכו' ובכאן לא אמ"ל שיש בו מום פלוני עכ"ז בכאן מהני דהא חמור זה היה מעקרא של לוי וכשלקחו שמעון מוכר זה הוצרך להודות ללוי שחמור זה קבלו עליו עד שיפחת במומו כו"ך באופן המועיל דכתב מר"ן בסרל"ב ס"ז ואח"כ כשבא הלוקח הזה לקנות מידו הפנה עליו ואמ"ל כמו שנתחייבתי אני ללוי כך אתה צריך להתחייב לי דאדעתא דהכי אני מוכר לך וא"כ הוי בפירוש התנו תנאי זה המועיל ואדעתא דהכי נחית וראיה לזה שהרי הלכו אצל הסופר ולא מצאו אותו וא"כ הגם דלא הודה ע"ז בפני עדים אין זה מעכב לבטל התנאי דלא איברו סהדי אלא לשקרי והואל ולוקח זה מודה א"כ תביעתו ודבריו מהבל ימעטו: ומה גם דבנדו"ד יכול לומר דאפילו לא היה אומר לו כמי שלקחתי כך אני מוכר לך וכו' אלא אפילו אם במציאות אמ"ל ע"מ שתקבל עליך כל מומין סתם דלא מהני תנאי זה עכ"ז בנדו"ד דהחמור מעקר היה של אדם אחר ולקחו ואחר הלוקחין דידיה סמוך ונראה בא זה וקנאו ממנו והתנה עליו הרי אני מתנה עליך כל מום אפילו בסתם מהני דהא הטעם הוא דלא מהני תנאי זה בסתם כתבו הסמ"ע סקט"ו דיכול לומר הלוקח למוכר אפילו התנית עמי לא היה דעתך אלא לאשבוחי דעתי אמרת לי ע"כ וא"כ בנדו"ד שהמוכר האחרון הזה לא ידע בחמור זה כלל דלא שייך טעם זה דהא הלוקח הזה ידע בשמעון זה המוכר דלא ידע בבהמה זו הטובה היא אם רעה ומה שייך השבחה בדבריו אלא ודאי דכוונתו היתה להתנות תנאי גמיר ואינו יכול לחזור זה נלקוצ"ד פשוט: אחרי כותבי ראיתי להרב גו"ר ארי"ה בסרכ"ז סקי"א ז"ל ומהר"י לבית לוי ספ"ד כתב שאם אמ"ל כמו שקניתיה אני כך אני מוכר לך אין לו אונאה אפילו במום עכ"ל וא"כ כ"ש נדו"ד דבשעת מכר פירש ואמ"ל כמו שקניתי אני מוכר לך דהיינו תנאי שאתה נותן לי בדמיה כו"ך עד שתפחת כו"ך וכו' כמ"ש בס' רל"ב בודאי דאפילו בלי נו"ן באמונה אינו יכול לחזור בו. זהו הנלע"ד בסדר את הדבר הזה תעשה דהאי שהא תרמ"ד לפ"ק פה סאלי יע"ה וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן קנ"ב. שאלה במאי דכתב מר"ן בס' רל"א דבדברים שיש בהם חיי נפש אין משתכרים בהם אלא השתות בלבד מהו הדין אם שתית זה מלגיו אי מלבר דאם יהיה מלבר א"כ אם קנה בחמש ימכור בשש ואם מלגיו בעינן שוה שש ימכור בשבע אבל מה שקנה בחמש לא יוכל למוכרו בשש אלא בשש חסר שש מן השש. ונתברר לי הספק דודאי שש מלבר מהא דכתב מר"ן שם סט"ו וז"ל בני מדינה שרצו להוסיף על המדות לא יוסיפו יתר על שתות שאם הקב משל חמש ועשאוהו שש הרשות בידם יותר על שש לא יעשו וכתב הסמ"ע ס"ק כ"ח דיתר על שתות אינם יכולים להוסיף משום פסידא דמוכרים אבל בשש לא חשו הואל ומצינו שהוסיפו שתות בסלע שהיה בעשרים והוסיפו ארבע. ועוד דחמש בשש אין כאן פסידא שהרי נתנו חכמים שעור למוכר להשתכר שתות ואין כאן שום הפסד מן הקרן אלא מן הריוח ע"כ א"כ הרי עדיין יש למוכר הפסד מאי דביני ביני שהרי הוא לא הרויח כי אם שתות מלבר אלא ודאי דשיעור הריוח הוא שתות מלבר וק"ל. ע"ה הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן קנ"ג. עמדו לפני לדין תורה אליהו עאטייא תובע לסעדייא אדהאן באמור לו שהחליף לו סוס אחד עם סוס אחר ואחר שלקח הסוס הר' אליהו הנז' ונשתמש בו כמו ח"י נודע לו שהיה בו מום דהיינו חילי הנקרא אדבא"ב ועל זה טען הרא"ל הנז' שהחולי הזה ידוע לכל שמתים בו הבהמות לאחר שנכנס בגופם שש חדשים ועל זה טען כי זה הבהמה שהחליף זה כמו שלשה חדשים מתה מחולי זה ובודאי שהחולי הזה היה בבהמה זו בזמן שהיתה ברשות סעדייא והוי חליפין בטעות וסעדייא הנז' טוען שהוא אינו יודע אם היה חולי זו בבהמה זו מעולם או לא וכל מה שטען עליו אפשר שקר טען ע"כ: תשובה תחילה וראש צריך אני לברר אם יכול אליהו הנז' לחזור מכח מום זה הואל ובהמה זו לא באת לידו בתורת מקח אלא בתורת חליפין הנה מצינו למר"ן הקדוש בש"ע ס' רכ"ז ס"כ כתב דחליפין אין בו אונאה וטעמא הוא דכי תמכרו ממכר כתיב ואין החליפין נקרא ממכר וכמ"ש הרב"י בשם תלמידי הרשב"א וע"ז סיים מר"ן בסיום דבריו דהחליפין אין להם אונאה דאיכא למימר זה רוצה במחט יותר מהשריון וא"כ לכאורה נראה דכמו שאין בחליפין אונאה כך אין דין מקח טעות דטעם זה דכתב מר"ן דזה ניחא ליה במחט יותר משריון יוצדק גם במום דאיכא למימר דאסיק אדעתיה אפילו אם יהיה בו מום עכ"ז ניחא ליה בחליפין: והגם דאיכא למימר דבנדו"ד לא יוצדק טעם זה דזה חפץ במחט יותר מהשריון דהואל וחליפין זו נעשה לסחורה ולא לתשמיש לזה הרי מצינו להרב בנ"י חי"י שכתב בס' רכ"ז הגה"ט אות ה' וז"ל זה מדת ימים שנסתפקתי אם דין זה דאין אונאה בחליפין נאמר דוקא בכלים דהוי לתשמיש או אפילו היו רוצים לסחורה והכרעתי דמיירי אפילו היו רוצים לסחורה דהטעם שהביא מר"ן בשם תלמידי הרשב"א שאין אונאה לחליפין אלא במכר דממכר כתיב ואח"כ מצאתי למוהרשד"ם חלק חומ"ש ספ"ג שעמד על זה והכריע כמ"ש ועיין במהרש"ך ח"ב סרי"ח ובס' בני שמואל סכ"ב והרדב"ז רס"ט שחולקים עם מהרשד"ם עכ"ל א"כ ספק דידן הרי הוא מחלוקת הפוסקים דדין