קרני רא"ם רצא

וראיה לזה הוא מדין הקרקעות דקימ"ל דלית בהו אונאה וכמ"ש מר"ן סעיף כ"ט ואפ"ה שייך דינה דמקח טעות כמ"ש בסי' רל"ב ס"ג א"כ גם אני אביא נושא ונותן באמונה הגם דאיתמעט מדין אונאה מדין מים לא איתמעט וחוזר: גם יש ראיה לזה מהא דכתב הש"ך בסי' רכ"ז ס"ק ט"ז וז"ל ונ"ל לדקדק מהש"ס דפרק הזהב דהנושא ונותן באמונה כשם שאין לו אונאה כך דין ביטול מקח אין בהם מטעם זה דהא בברייתא בש"ס בחדא מחתא מחתינהו נושא ונותן באמונה עם האומר על מנת שאין לך עלי אונאה ועל שניהם תני אין להם אונאה ובעל מנת שאין לך עלי אונאה אפי' שוה מנה במאתים וכו' למאי דמסיק רבא במפרש גבי מקח אין לו אונאה וכמ"ש בש"ס ובש"ע סכ"א א"כ גם נושא ונותן באמונה כן הוא דעל שניהם יחד אמר בש"ס אין לו דין אונאה כנ"ל עכל"ה וא"כ הואל והש"ך השוה דינים אלו דנו"ן באמונה לדין האומר על מנת שאין לך עלי אונאה לענין שוה מנה במאתים גם אני אביא דודאי גם לענין זה הושוואו וכשם דבאומר על מנת שאין לך עלי אונאה יכול לחזור במום דבאותו דין ליכא לספוקי כלל דהגם דקבל עליו שאינו חוזר באונאה במום לא קבל עליו ובמקח שלם ודאי חפץ דהגע עצמך מי שקנה חפץ שאין בו אונאה כלל האם נאמר הואל ואין בו אונאה אין בו דין דחזרה במום זה לא יתכן דבודאי אפילו במקום שאין אונאה יכול לחזור במום וכמ"ש בס' רל"ב וזה פשוט וא"כ זכינו לדין דכמו באומר ע"מ שאין לך עלי אונאה דאינו חוזר באונאה וחוזר במום גם נושא ונותן באמונה הגם שאינו חוזר באונאה דטעמו בצדו כמ"ש משם הרב המגיד אפ"ה במום חוזר דמסתמא אדעתא דחפץ שלם נחית ורא"ה לזה דהא במחתא אחת מחתינהו תנא דברייתא נושא ונותן עם האומר ע"מ וכשם דבאומר מ"מ חוזר במום גם נושא ונותן חוזר: גם יש ראיה מדין חליפין דכתב מר"ן ס"ך דאין בו אונאה אפילו מחט בשריון גדול וכו' דחליפין אתמעט מתורת מקח ואפילו הכי כבר ברור אצלינו דחוזר במום כמ"ש אצלי דכן היא סברת הרדב"ז והרב מח"א ומור"ם גלאנטי והמבי"ט וכנה"ג וכן ראיתי לרב אחרון בספרו וי"ץ ח"ב סקט"ו דפסק כן א"כ מינה יש לדון קו"ח לנדון דידן דנו"ן באמונה דודאי חוזר דבאומרך אפילו בדין חליפין דלא מקרי כלל שם מקח עליה וכמו שמפורש הדבר בב"י בשם תלמידי הרשב"א זלה"ה והביא ג"כ הסמ"ע טעם זה סקל"ה ועכ"ז הרבנים הנז' ס"ל דבמום חוזר מכח דאמידת הדעת היא דהגם דרצונו לקבל שוה מנה במאתים בחליפין עכ"ז לענין מום ודאי רצוני הוא בדבר השלם מן המום וא"כ כ"ש נושא ונותן באמונה דשם מקח עליה ומן הראוי להיות גם דין אונאה בו אלא משום דלא היה מעקרא הקנין על שווי המקח אלא על הדמים שנתן הלוקח בשביל זה אין לו דין אונאה א"כ פשוט וברור הוא דבמום חוזר דשם מקח עליה: וכן ראיתי להגו"א בס' רכ"ז סקי"א דכתב בפשיטות וז"ל הנו"ן באמונה אין בו אונאה אפילו חסר מהמדה או מהמשקל שלא הזכיר מדה ומשקל בשכירותו רש"ך ח"א קל"ח ודוקא באונאה דמים אבל במים חוזר כ"ך רש"ך עכל"ה וכן ראיתי להרב בני חיי סרכ"ז בהגהות הטור אות ו' שכתב וז"ל הנו"ן באמונה אין לו דין אונאה כתב הרש"ך ח"א סקנ"ו והנכון דזה אינו אלא דוקא באונאת דמים אבל באונאת מדה ומשקל ומניין וכדומה לעולם יש לי אונאה מהרש"ך ח"א סקל"ח עכ"ל הרי לפניך דגם הרב בני חיי הביא סברת מהרש"ך וכך הסכימה דעתו דעת עליון דנושא ונותן באמונה יש בו דבמום חוזר: ובדרך אגב שהבאתי דברי הרב גוא"ל ז"ל שהביא דברי מהרש"ך והבאתי דברי הרב בני חיי שהביא גם הוא דברי מהרש"ך קשו בעיני דבשניהם הביאו דברי מהרש"ך סקל"ח ודבריהם מחזו סתראי דהרב גוא"ל הביא דמהרש"ך כתב דנו"ן באמונה אין בו אונאה אפילו חסר מהמדה או מהמשקל שלא הזכיר מדה ומשקל במכירתו וכו' והרב בני חיי כתב בוה"ל והנכון דזה אינו אלא באונאת דמים אבל באונאת מדה ומשקל יש לו אונאה וכו' על זה קשה בעיני היאך שני נביאים אלו הביאו דברי מהרש"ך בסימן אחד שהוא סקל"ח ודבריהם מכחישין זל"ז ואולי אפשר דהרב שם בס' קל"ח פירש דבריו דאם הזכיר מדה ומשקל יש לו אונאה ואם לא הזכיר אין לו אונאה והרב גוא"ל בא והשמיענו דין דאם לא הזכיר שכתב מהרש"ך דאין לו אונאה והרב ב"ח בא והשמיענו בבא דאם הזכיר דכתב מהרש"ך דיש לו אונאה ואלו ואלו דברי אלהים חיים זהו מה שנראה ליישב הואל ואין ספריהם בידי: תבנא למאי דאתן עלה בנדו"ד שהוא מום גמור שאינו תלוי לא במדה ולא במשקל הרי לפניך דברי הרב גוא"ל ובני חיי כלם שוים לטובה דלדעת מהרש"ך חוזר וכן ראיתי למהריט"ץ ז"ל בסק"ה שכתב כן דנו"ן באמונה דחוזר אפילו אם קנה כסף צרוף ונמצא כסף סיגים א"כ כ"ש מום דלא סליק אדעתא דלוקח ודאי חוזר וא"כ פס גבן לברורי הלוקח זה דגם דנו"ן חוזר: אלא דכאן בנדו"ד הרי שוברו של הלוקח בצדו שהרי המוכר טוען עליו כי בשעת הקנייה התנה עליו דכמו שקנה הוא מהבעלים כך הוא מוכר לו והלכו אצל הסופר וכו' וכמ"ש בשאילה וא"כ אומר אני דבזה בטלה טענת הלוקח הנז' ואי לא מסתפינא הייתי אומר דאפילו לא התנה שום לוקח על חבירו בקניית החמור עכ"ז אין שום לוקח יכול לחזור על המוכר וחילי הוא משום דזה מנהג ידוע דאין שום אחד מוכר איזה בהמה לחבירו ואינו מוליכו אצל הסופר ומחייבו לקונה דלא ליהדר עליה באופן המועיל ואפילו אינם מתנים בשעת הקניין לאחר הקניין מחזיר המוכר אחר הלוקח ומוליכו אצל הסופר ומחייבו ואין הלוקח פוצה פה ומצפצף ואומר דלא קניתי ממך אדעתא דהכי אלא כופף ראשו והולך עמו ובדעתם של לוקחים דהוי כאלו התנו הואל ומנהג המדינה כך הוא ואינם הולכים אצל הסופר אלא משום הכחשה כדי שלא יאמר הלוקח קניתי ממך אדרבא בתנאי שלא היה בו מום וא"כ הואל ומנהג זה ידוע דכך הוא ואינם הולכים אצל הסופר אלא משום הכחשה על זה יש לומר דאפילו לא התנה המוכר על הלוקח תנאי זה היה מועיל משום דהוי דבר הנהוג אפילו לא נכתב כאלו נכתב דמי ודין זה הוא מ"ש מר"ן בס' רל"ב ס"ו וזל"ה שכל הנושא ונותן סתם על מנהג המדינה הוא סומך ע"כ אלא דהואל וראיתי