קרני רא"ם רצ

עם המוכר כו"ע מודו דזכה המצרן הנה הגם דספרי הפוסקים האלו אינם מצוים בידי לא ספר מהרלב"ח ולא ספר המבי"ט ולא ספרי הפוסקים החולקים עליהם ולא ספר הרב החביב כנה"ג לדעת יסוד ושורש מחלוקתן ומה טעם של כל אחד על בוריו אבל עכ"ף מה שנראה מספרי הקודש המביאים דבריהם בקיצור נראה דטעמם של הפוסקים דס"ל אם היו המוכר והלוקח בעיר אחרת והמצרן בעיר שיש בה הקרקע לית בה דדב"מ נראה דטעמם הוא משום דהואל והמוכר והלוקח בעיר אחת והמצרן אינו מזומן לפניהם אינו בדין שיהיה נטפל למצרן ותהיה לו עכבה על מעותיו וגם שמא המצרן לא ירצה לקנות והוא הטעם שממנו דימה הרב בד"ה דאם היה המוכר בעיר אחרת לדינא דאם היה המצרן בעיר אחרת דאין זה מן הסברא ומן הגמרא שיפסיד זה מקחו על סמך שירצה המצרן ליקח דשמא לא יקח: וע"ז כתב הרב כנה"ג דדוקא אם היה גם הלוקח עם המוכר דוקא אבל אם לא היה עמו בעיר זכה המצרן וסברא נכונה וישרה היא דהא זיל בתר טעמא למה הני פוסקים ס"ל דאם היו בעיר אחרת המוכר והלוקח זכה הלוקח משום פסידא דמוכר דאינו בדין שיניח הלוקח שלפניו וילך לחזר אחר לוקח אחר וא"כ מטעם זה יצא לו להרב דאם היו יהיה הלוקח בעיר אחרת פשוט דזכה המצרן דהא הואל ומוכר זה אין הלוקח לפניו א"כ צריך הוא לשלוח לעיר אחרת לחזר על פתחם זה שקנה ממנו ומתרצה עמו באגרות ומוכר וע"ז בודאי אדרבא אין סברא שיזכה בו הלוקח ולא המצרן דמ"ל ימכור לזה או לזה סוף סוף צריך הוא לענות נפשו בכתיבת האיגרות ובהמתנת המעות עד שיבואו לו מעיר אחרת מאת הלוקח וא"כ אזדו ליהו הנהו טעמים הנז' וזכה המצרן: אבל בנדו"ד כל הנהו טעמים שייכי הכא דהגם שהלוקח הוא בעיר שהקרקע בה ואינו עם המוכר בעיר ירושלם תוב"ב עכ"ז הרי נמצא שם עטרות נר"ו והוא השכירה לשוכר הזה וכתב עליו שט"ח של השכירות והוא הפורע בעד השוכר היושב פה וא"כ הוי כאלו הלוקח והמוכר ממש בעיר אחרת ואין זה מחוקי תורתינו הקדושה שיניח כהר"י הנז' מי שמשלם לו בתשלום הנז' והוא יושב עמו בתוך העיר וישכירה למי שאינו בעיר וישב בכל תשלום שנה בשנה רועה רוח ורודף קדים מתי יביאו לו המעות דרכיה דרכי נועם כתיב וזה אינה תורה ח"ו: ועדיפא מזה אמינא ולא מסתפינא דלא נחלקו הפוסקים הנז' אלא אם המוכר הוא מתושבי העיר הזאת שהקרקע הנמכר בה דבזה נחלקו וס"ל דאפילו היו יהיה ששניהם יחד בעיר אחרת ס"ל למהרלב"ח דזכה המצרן וטעמא דמילתא דהואל ועתיד הוא לחזור לכאן יבוא לכאן וימכור למצרן והפוסקים האחרים ס"ל אפי"ה לא זכה המצרן אבל אם המוכר הזה הוא תושב עיר אחרת כתב הרב בנ"י חי"י סי' רע"ה בהגהב"י אות גימל דאפילו מהרלב"ח יודה דהואל והוא אינו עתיד לבוא לכאן יכול למכור למי שירצה: וא"כ ממנו יוצא לחלוקי של הרב כנה"ג זלה"ה שכתב דאם הלוקח אינו בעיר עם המוכר כו"ע מודו דזכה המצרן היינו דוקא באותו נדין שהיה המוכר מתושבי העיר שהקרקע נמכר בה דהואל ומוכר על פי אגרותיו מה לי ימכור לשמעון הלוקח אי לראובן המצרן א כדכתבנו אבל אם הוא מתישבי עיר אחרת ואינו עתיד יותר לבוא לכאן וגם איני יודע שירצה לקנות מי הוא העשיר ומי הוא העני פשוט הוא דאפילו יהיה הלוקח בעיר הזאת והמוכר מכר לו ע"פ אגרותיו דזכה הלוקח דכל מה שאדם תופש ממעותיו שיש לו בעיר אחרת הוא כמציאה וכל הבא בידו מן הקרב הקרב קודם הויא ליה שמחה והנאה כי לא ידע הוא אם המצא ימצא לידו מי שיקח ממנו ובזה לא תיקנו הישר והטיב דאדרבא טוב וישר הוא לבעל המצר מפני תקנת המוכר. וא"כ ממנו יוצא לנדו"ד דהמוכר הזה הוא תושב ירושלם תוב"ב פשוט הוא דזכה הלוקח. זהו משנלע"ד וצויי"מ וימ"ן הלכ"ד הצב"י הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט הל' מק"ט ואונאה סימן קנ"א. שאלה ראובן תבע לשמעון ואומר ששמעון מכר לו חמור אחד והן היום נמצא בו מום החוזר ישמעון השיב ואמר שזה החמור לא היה שלו מעולם. ק אלא קנה אותו מאת לוי ונתחיב לו לפני העדים בקניית החמיר דאינו חוזר עליו במום כאופן המועיל. מן הדין ואחר עבור שתי שעות מ"מ לקניית החמור בא ראובן ואמ"ל אתן לך חצי דורו ריוח ותמכור לי אותו החמור ונתרצה לו ובשעת הרצוי אמ"ל דע לך שכמו שנתחייבתי אני למוכר הראשון שאין אני חוזר בי בשום מום כאופן המועיל כך אני מוכר לך והלכו שניהם אצל הסופר ולא מצאו אותו ואמ"ל ראובן א לשמעון מה איכפת. לעת אחר כשיזדמן הסופר מוכן אני להודות לך וכו' ואיידי דביני ביני אחר עבור שלשה ימים נודע המום וע"ז טען שמעון דכבר על תנאי זה מכר לו עכ"ד: תשובה תחילה וראש צריכין אנו לברר בנדון זה שהוא נושא וניתן באמונה אם שייך בו דינא דמקח טעות אי לא דהנה מצינו סברת הרמב"ם ופסקה מר"ן בחומ"ש סי' רכ"ז סעיף ז"ך דהנושא ונותן באמונה אין בו אונאה וע"ז איכא לספוקי ולומר דכמו דאין לו עליו אונאה כך נמי אינו חוזר במום: אלא דכד דייקת שפיר תראה דרב המרחק ביניהם דבשלמא גבי אונאה דעתיה דלוקח הוא אפי' תהיה האונאה דעתיה למחול דהא הוא לא קפד על שיווי המקח ודעתו הוא ליתן ריוח בין אם יהיה המקח בזול או ביוקר ולא סמך כי אם אדמים שנתן זה וטעם זה מפורש בדברי הרב המגי"ד פרק י"ג מהלכות מכירה הלכה כ"ד לפיכך אין בו אונאה אבל במום בודאי' חוזר שמסתמא דעתו היה לקנות מקח שלם בלי מום כלל וכמ"ש מר"ן בסימן רל"ב סעיף ז' דכל הלוקח סתם אינו לוקח אלא דבר השלם מכל מום יעו"ש וא"כ בודאי דמום לא נכלל בכלל מחילה וחוזר המקח: