קרני רא"ם רפט

גם מה שרצה כת"ר לבטל מכאן דינא דב"מ מכח התנאי שהתנה על השוכר האחרון לסוד אותה בסיד ואינו מאמין לשוכר הראשון וכו' גם בזה אחר נשיקות כפות רגליו דגם בזה איכא למישדי בה נרגא דלא איתמר דין זה אלא בבא למכור או לשכור ורצה לזכות בה המצרן שלא היתה בידו אלא מצרן הסמוך לה אבל בנדו"ד שכבר היתה שכורה בידו וההוא אמר שגם הוא על תנאי זה היתה מושכרת בידו לסוד אותה פנים ואחור שלעולם הוא בדיבוריה קאי וקיים תנאי גם בזה אינו יכול כה"ר יצחק הנז' לומר דאינו מאמינו שוב לומר שמא לא יקיים תנאו ודומייא הא לטעמא דכתב הרב מהריב"ו משם מהרש"א על ההיא דשכירות שאינו יכול לטעון ז"נ וז"ק אלא אמרינן ליה כמו שהיה נוח לך מקודם לזה כך מכאן ולהבא וא"כ לדבר הזה נימא הואל והאמינו מקודם לתנאי זה כך מכאן ולהבא אינו יכול לומר איני מאמינו: וגם מה שרצה כת"ר לבטל מנדו"ד דינא דבר מצרא הואל והמשכיר הוא דר בעיר אחרת וחיליה לאורייתה מההיא דסיל"ד דפסק מר"ן דהיה בן המצר בעיר אחרת וכו' ומההיקש שהקיש הרב מר"ן בבדק הבית דינא דהיה המוכר בעיר אחרת להאי דינא דפסק מר"ן בסיל"ד יכו' לכאורה נראה דהגם דכפי האמת דין זה דהרב בדק הבית מצאנו דבמחלוקת הוא שנוי דעל מבוכה זו עמדו אבות העולם והביאם הרב בנ"י חי"י סיקע"ה בהגהות הטור ס"כ ובספר הע"ר בהגהט"ו יעו"ש וז"ל היה המוכר והקונה במקום אחד והמצרן היה במקום שהבית היה שם השיב מהר"א בן ששון הובאה תשובתו בס' מהרלב"ח דזכה הלוקח והסכים עמו הרדב"ז ומהרל"ח שם כתב שלא אמרה הרמב"ם אלא כשבן המצר אינו בעיר במקום שהקרקע נמכר ע"כ והרב המבי"ט סינ"ו הוא מדעת זה ועיין בס' בני אהרן סיז"ך ועיין במהר"ם אלשקר סיקי"ח עכל"ה בסיקע"ה. וא"כ הרי הדבר במחלוקת שנוי דלדעת הרב מהרלב"ח והרב המבי"ט דאפילו יהיה המוכר והלוקח במדינה אחרת עכ"ז הואל והמצרן הוא בעיר שהקרקע נמכר שם לא זכה הלוקח ומוציאו ממנו המצרן עכ"ז אנן בדידן הואל והדבר במחלוקת שנוי כבר מלתינו אמורה דזכה הלוקח כמ"ש מור"ם בסיקע"ה סמ"ה יעו"ש וכן בא הדבר מפורש ג"כ בפירוש על מילתא דנא בהרב בני חיי וז"ל בספר הע"ר אחר שהביא סברת החולקים שכתבתי משמו בסיקע"ה סיים שם בסימן רע"ה וכתב וז"ל מעתה משפט נבחרה לנו כיון שדעת כל הפוסקים הלוקח הוא המוחזק א"כ יאמר הלוקח קי"ל ככל הני רבוואתה דאית ליהו דכיון שבן המצר לא היה במקום המכר זכה הלוקח עכל"ה וא"כ לכאורה נראה דהדין דין אמת כמ"ש: אלא דכ"ז איננו שוה לי דראה זה מצאנו ג"כ לרב ב אחרון חביב כמהר"י ן' וואליד זלה"ה שהביא משם כנה"ג וז"ל כתב כנה"ג אות נ"ו וז"ל עוד נראה פשוט דלא אמרי הני רבוואתה דכשהמוכר מכר בעיר אחרת אע"פ שהמצרן עומד במקום הקרקע לית ביה דינא דב"מ אלא דוקא כשהיה ג"כ הקונה עם המוכר בעיר המכירה אבל אם המוכר מכר לאיש זר שאינו מצרן העומד במקום שהקרקע שם או עומד במקום אחר כל שאינו עומד במקום המכר ודאי שהמצרן מוציא מיד הקונה עכ"ל א"כ הרי עיניך הרואות דאפילו להפוסקים דס"ל דאפילו המצרן בעיר זכה הלוקח היינו דוקא אם יהיה גם הלוקח בעיר עם המוכר וא"כ בנדו"ד שיוסף הלוקח אינו עם המוכר בעיר ירושלים תוב"ב כו"ע מודו דזכה כהר"ם המצרן ואין אומר ואין דברים: וגם מה שרצה עט"ר לפרש דברי הטו"ז אשר מהם תורה יוצאת בהינומא לענין השוכר הראשון דדב"מ דוקא אם שכרה השוכר השני תוך יומי שכירות הראשון וכו' וכתב שכ"ך הרב"י ע"כ הגיעו דברות קודשו בזה אני מבקש מדבית רבי ילמדני מהיכן דין זה מדברי הרב"י כי לדעתי קלה כמות שהיא דרך העברה עברתי ביתה יוסף ולא נראה לי מזה ואדרבא לדעת הדיוט כמוני נראה להיפך מההיא תשובה שהביא הרב"י במחוס"ל משם הרב כמוהר"י בן שושאן זלה"ה שעסוק בה וכתב ואם השלים ראובן זמן שכירותו והוא חפץ והמצרן חפץ בו אם כבר הסכים בעל הבית לתתם לו והמצרן בא להוציא מידו היינו דין הראשון אמנם כל זמן שעדיין לא הסכים בעל הבית להשכירו לו ובאין שניהם כאחת נראה שהכל תלוי בדעת בעל הבית ולא נאמר כמו במשכונה דשכונה גביה, אלא יכול להוציאו כיון שהשלים הזמן ולהשכירו למי שירצה עכל"ה והאי למי שירצה הנאמר כאן היינו למי שכנגדו שהוא המצרן אבל לפרשה למי שירצה היינו לאדם אחר זה לא יתכן דהא בבא זה נקטה בין להרמב"ם בין להרא"ש וא"כ התינח להרמב"ם דלית ליה דדב"מ בשכירות אכן להרא"ש דס"ל דיש דדב"מ בשכירות היאך יכול להשכירה למי שירצה אלא לגלויי דלא נימא דיכול לעכבה בידו השוכר ולימא ליה כמו במשכנתה דסורייא גביה ע"ז בא לומר דיכול להוציאה מידו וישכרה למצרן אבל לאדם אחר בודאי דלא וזהו דינו דהטו"ז וא"כ נמצא דדברי הרב מהר"י בן ששון שכתב שאחר שכלה זמן השכירות יכול להוציאה היינו לתתה למצרן אבל לאיש אחר אינו יכול אפילו בשכרה השוכר השני אפילו אחר שכלה זמן השכירות וזהו דינו דהטו"ז: וגם מדקדוק דברי הטו"ז אין לדקדק מדבריו חלוק זה דהן אמת שכתר"י ועט"ר כתב וז"ל והגם דהטו"ז פסק מי שהשכיר ביתו לאחר ובתוך הזמן השכיר לשני בכלות זמן השכירות וכו' ובטו"ז אשר לפנינו לא נמצאו מלות אלי אלא ז"ל ולענין שכירות אותו הבית עצמו ודאי השוכר הראשון מסלק את השוכר שישכיר אחריו הבא לדחותו אחר שכלה זמן שכירות הראשון ונראה דגם הרמב"ם מודה בזה עכ"ל ודברי הטו"ז אלו יכולים אנו לפרשם בכל אופן בין בשכר תוך ימי השכירות או אח"כ: וכן בא הדבר מפורש ג"כ בס' מהר"י בן וואליד זלה"ה שכתבנו וז"ל מי שהיה קרקע של חבירו שכורה בידו לזמן ואחר כלות הזמן השכירות השכירו בעליו לאחר יכול השוכר הראשון לסלק השני עי' בטו"ז סי' קע"ה סנ"ט עכל"ה הרי לפניך דמפרש לדברי הטו"ז דאפילו בשוכר בכלות הזמן השכירות קמיירי: אכן לענד"ן דבנדו"ד השוכר הזה מצאנו לו ארוכה ומרפא וזכה וליכא טענת דדב"מ דהגם דכתב הרב כנה"ג דהיכא שאין הלוקח בעיר