קרני רא"ם כח

בענין ההכחשה וכתב ז"ל ואת"ל דדין מרומה הוא כסברת מהרח"ש לפי שהיה המעשה בחשאי שלא בפני עשרה אפע"ך במה שאומר העד השני איני זוכר אינו מכחישו חבירו המעיד שאמר הרי את מקודשת לי וא"ך לא בטלה העדות גם אין לומר בין לי ולך הויא הכחשה אחרי שגלוי וידוע בעיני כל משכיל שכל מה שאנו יכולים לתקן לשון העדים שלא יהיו מוכחשין מתקנין ובנדו"ד שאחד אמר ששמע הרי את מקודשת ואחד שמע לך מאן לימא לן שלא אמר הרי את מקודשת לי בטבעת זו שאני נותן לך ונמצאו דברי שניהם קיימים ומה ששמע זה לא שמע זה יעו"ש הרי לך מבורר יוצא לנדו"ד דאין כאן שום חשש הכחשה והמדקדק יראה דנדו"ד אתי במכ"ש מנדונו של הרב שמש צדקה ופשוט: ומעתה הבוא נבוא לעקר הדין אם ע"פ עדים אלו מחזקין להבת הנז' מקודשת או לא הנה פשוט דעדות שלמה הרוס הנז' הואל ולא ידע מה היה אומר או לשון מתנה או לשון מקח וממכר או לשון שליחות ודאי עדותו כמאן דליתא דמי דאין כאן עדות קדושין כלל להכניסו בסוג עדות והגם שהעד השני ההוא שמע שאמר לה לשון הרי את מקודשת לא נימא הואל ואחד שמע נימא דשמיעתו של מכלוף תהני לראייתו של שלמה ונימא הואל ושניהם ראו הגם שלא שמע אלא אחד תהני אותה שמיעה של אחד להחשיבה מקודשת הואל ויש כאן שני עדי ראייה ונחשבה מקודשת בשני עדים זה אינו. האמת הוא דראייתו דשלמה הגם שהיה מצורף עמו מכלוף ומכלוף ראה ושמע עכ"ז ראיית שלמה בלי שמיעה מגן שויא דכעין זה ראיתי להרב ער"ך השולח"ן בס' מ"ב ס"ו בכעין זה באחד שקדש אשה בעדים ועד"א העיד שראה שנתן לה מטביע ואמר לה הרי את מקודשת לי והאחר אומר שראה הנתינה שנתן לה ולא שמע כלום מהקדושין והאשה מכחשת ואומרת שלא שמעה הקדושין אלא אמר לה קח וכתב הרב הנז' דאין לחוש לאותם קדושין והביא ראיה מדברי מהרימ"ט ואחר שהביא דברי מהרימ"ט מסיק וכתב זל"ה א"ך הכי נמי שעד"א אומר שמע הקדושין ועד"א אומר לא שמע הקדושין אלא ראה הנתינה והיא מכחשת אע"ג דאין הכחשתה כלום דשני עדים ראו הנתינה מ"מ כיון דליכא הודאה אין עד"א נאמן עליה מיהו אם העד האחד העיד שנתן לה המטביע אלא שלא שמע בטבעת זו ולא הרי את מקודשת לי הרי הוחזקה כפרנית נגד שני עדים וא"ך אע"פ שהעד שלא שמע הקדושין אין עדותו כלום כיון דעד"א ראה ושמע הקדושין חוששין לקדושין והוסיף עוד להביא ראיה מדברי מהר"ם פדאוו"ה זלה"ה דמסיק על זה וכתב ז"ל הכא נמי כיון שיש עדים שהיו כלם במעמד אחד ואחד מהם ראה שנתן לה המטביע אלא שלא שמע לשון הקדושין רק בטבעת זו והיא מכחשת כל העדים שלהד"מ כלל א"ך אין הכחשתו כלום וחוששין לעדות ע"א שראה ושמע הקדושין עכ"ל הרי לך מפורש דאפילו העד ששמע בטבעת זו הואל ולא שמע הרי את מקודשת חשבינן לעדותו לענין קדושין כמאן דליתא כלל אפילו היה במעמד חבירו ששמע כל הקדושין מראש וע"ס חשבינן לזה שלא שמט כי אם בטבעת כמאן דליתיה לענין קדושין ולא אהני אלא לענין הכחשה להחשיבה נתקדשה בעד"א ששמע וא"ך מכ"ש בכאן שלא ידע אפילו אות אחת ממה שהיה אומר ראובן המקדש להבתולה ודאי דעדותו כמאן דליתא ולא נשאר בידינו כי אם עד"א שהוא מכלוף דוקא: וכן ראיתי להרב משחד"ר סמ"ב שנשאל באחד שראה ושמע הקידושין ואחד שמע ולא ראה ממש הנתינה וכתב הרב שם ז"ל ברם לענין העד השני ששמע שאמר מקודשת לי בטבעת זו אבל לא ראה הנתינה כלל וכששמע דברים אלו מפיו אז החזיר פניו לאחוריו וראה אותו קם ממה שהיה נוטה עליה בזה אתאן לפלוגתא דהרשב"א והמרדכ"י בפרק האומר בשם הרא"ש והרשב"א כתב באחד שאמר לה התקדשי לי באתרוג ולא ראו העדים הנתינה אע"פ שאח"ך ראו האתרוג יוצא מתחת ידה אינה מקודשת דעדי ראיה וידיעה בעינן וא"ך הכא אינה מקודשת ואין לחלק בזה בין עד"א שלא ראה לשני עדים שלא ראו עכל"ה הרי לך מדבריו ג"ך דבמקום עד"א ראה ועד"א לא ראה אותו העד שלא ראה עדותו כמאן דליתא וכאלו אינו לענין קדושין: וכן אחר כן ראיתי ג"ך להכנה"ג סמ"ב הגב"י סק"ח שכתב ז"ל אפילו למ"ד הכחשת האשה בעד"א מהנייא ה"מ כשלא היה אלא עד"א אבל אם היו שנים ולא היתה האשה רואה כי אם לאחד אפע"פ שאינו מועיל לענין קדושין ומועיל לענין הכחשתה אינו כלום לגבי שנים שקדשה ולמאן דחיים לקדושי עד"א יש להחמיר מהר"ם פאדווא ומהר"י ח"ן הובאו דבריו בתשובת ה"ה וכו' עכ"ל הרי לך גם מזה תקח דעדות שלמה הרום לענין קדושין כמאן דליתא אפילו היה מצורף שם מכלוף ומכלוף שמע הואל ושלמה לא שמע כדאבעי ליה עדותו לענין קדושין כאלו אינו כלל וא"ך לא נשאר בידינו כי אם עדות מכלוף דוקא: ומהשתא נחזי אנן דהואל ואין כאן כי אם עד"א בקדושין אלו אי חיישינן לקדושין אלו או לא הנה דין זה דקדושי עד"א הוא מחלוקית הגדולים שמצינו לרבינו הטור בס' מ"ב כתב ז"ל המקדש שלא בעדים ואפילו בפני עד"א אינם קדושין ואפילו שניהם מודים בדבר ובספר המצות כתב שחוששין להקדושין להצריכה גט עכ"ל וכתב הרב"י דכן פסק הרי"פ והרא"ש והרמב"ם אבל הסמ"ג הוא דפליג וכתב הרשב"ץ דאפילו הסמ"ג דחייש לעדות ע"א לא חשש אלא דוקא כששניהם מודים אבל אם יש הכחשה ביניהם לא וכתב עוד שאין דברי הסמ"ג נכונים בזה וכ"ך הרשב"א לאחד מן התלמידים שהיה רוצה לסמוך על הסמ"ג בזה מי סאנו הגאונים והרי"פ והרמב"ם וכל הגאונים וכל האחרונים שאתה מחמיר על עצמך מכל אלו עכ"ל והוסיף עוד הרב"י וכתב דמהרי"ק כתב ששוו כל הפוסקים בזה זולת הסמ"ג וכו' יעו"ש וכן מצינו למר"ן בקצר סמ"ב ס"ב שפסק כדעת הני חבל נביאים דקדושי ע"א אינם קדושין אך ראינו למור"ם שחשש לדברי הסמ"ג וכתב ז"ל ויש מחמרים אם מקדש לפני ע"א אם שניהם מודים ע"ך ואנן בדידן הגם דלכאורה נראה דאין לנו אלא דברי כל הני חבל נביאים גדולי עולם קמאי ובתראי כלהו סבר"י מרנ"ן דקדושי עד"א לית בהו ממשא זולת הסמ"ג דיחידאה הוא וראוי לנו לפסוק כוותיהו ומה גם דמר"ן דקי"ל כוותיה הכי פסיקא ליה לכאורא מדבריו לא נזוז ועדיפא מזה