קרני רא"ם רפח

אך בראותי זה דהרב זכו"ל מפרש דהרא"ש מכח אותה תשובה נראה ממנו דלא ס"ל דיכול לטעון המשכיר ז"ן וז"ק וכו' על כן אמרתי עת לחשות מלדבר ולומר דהרא"ש שם בסי' שט"ז בדלא קפיד מיירי איך שיהיה נקטינן מכל האמור דהרב בעל זכו"ל הוכיח במישור מתשובת הרא"ש דלית ליה להרא"ש טענת ז"ן וז"ק וכו' במשכיר והגם דהרב הנז' ראה וידע מדברי הרב בדק הבית המדברים במוכר בהמתנה ופסקה מור"ם בס"ח עכ"ז לא הוקשה לו עליהם מתשובת הנז' שממנה מוכח שהרא"ש לית ליה ז"ן וז"ק וכו' אלא בודאי דאיכא למימר שיש לחלק מה שחלקתי אני עני: ואל תשיבני על זה דמאי הוי אפילו נימא דהרא"ש לא ס"ל טענת ז"ן לי במשכיר עכ"ז הרי הרב יד אהרן משם הדרישה כתב דכל הפוסקים ס"ל הכי והוסיף דגם הרא"ש וסיעת מרחמוהי דס"ל דיש מצרנות בשכירות ואם כן אפילו נימא דהרב זכו"ל תמה על דבריו שכתב דגם הרא"ש מודה והביא תשו' של הרא"ש המנגדת ואומרת דהרא"ש לית ליה טענת ז"ן וז"ק וכו' במשכיר עכ"ז לשאר פוסקים מיהא אית ליהו האי טעמא במשכיר וא"כ הואל והדבר הוא במחלוקת שנוי הרי קי"ל דלכל הפוסקים זולת הרמ"ה כולהו ס"ל דהלוקח הוא המחזיק הואל והקנין דידיה הוי קנין מדאורייתה והמצרנות היא מדרבנן דהקרא אסמכתא היא וכוותייהו דהפוסקים פסק מור"ם בסי' קע"ה יעו"ש דהלוקח הוי מוחזק וא"כ גם כאן אפילו נימא דהרא"ש יסבור דליכא טענת נוח לי במצרנות עכ"ז כשאר פוסקים נקטינן דס"ל דיכול המשכיר לטעון זה נוח לי דזה אינו דהא תשובת הרא"ש זאת דסי' שט"ז שממנה מוכיח הרב זכו"ל והרא"ש דס"ל דהמשכיר אינו יכול לטעון ז"ן וז"ק מצאנו למר"ן שערכה בשלחנו הטהור בסי' קע"ה סס"א יעו"ש וא"כ אנן דגרירי אחר הוראותיו כוותיה נקטינן ואין המשכיר יכול לטעון ז"ן וז"ק: אלא דכד דייקינן שפיר נראה דהרב הפרישה ידע וראה מתשובת הרא"ש שממנה הוכיח הרב זכו"ל והגם שאין ספר הדרישה כעת לפני לראות יסוד הדברים עכ"ז מלשון הרב זכו"ל עצמו ממנו מוכח דבעל הדרישה ראה וידע מתשובה זאת כמו שמשמע מדבריו שכתב וז"ל איברא דעדיין קשה מתשובת הרא"ש שציין שהביא הטור וכו' הרי מדכתב מתשובת הרא"ש שציין וכו' הרי מורה באצבע דמאן דס"ל דהרא"ש מודה דיכול לטעון ז"ן וז"ק ידע וראה מתשובת הרא"ש ועכ"ז פסיק ותני דגם הרא"ש מודה דס"ל דיכול המשכיר לטעון ז"ן לי וכו' וא"כ הדר דינא ג"כ דיש מחלוקת בדברי הרא"ש דלדברי הרב יד אהרן משם הדרישה ס"ל דלדעת הרא"ש דכוותיה פסק מר"ן ס"ל דיכול המשכיר לטעון ז"ן וז"ק ולדעת הרב זכו"ל ס"ל דלדעת הרא"ש אינו יכול לטעון וא"כ הדרן ג"כ לפסק מור"ם ג"כ דבסי' ע"ה דבכל מחלוקת הפוסקים הוי הלוקח מוחזק ויכול המשכיר לומ' ז"ן וז"ק וזכה השוכר: אכן נשאר לנו לדעת מה יענה הרב הדרישה בקושיית הרב זכו"ל דמאותה תשובה נראה דאין המשכיר יכול לעכב בטענת ז"ן וז"ק: לכאורה אמרתי אני ללבי לתרץ דאותה תשובה דהרא"ש איירי בשותפים בחצר שהרי מכוח דהוו שותפים פסק מר"ן בסיס"א כאותה תשובה הגם דס"ל כהרמב"ם דבשכירות ליכא דינא דב"מ עכ"ז בשותפים פסק כהרא"ש דיש בשכירות דינא דב"מ וכמו שסיים מר"ן שם בסיס"א בדבריו וכתב וז"ל הדין עמו כיון שהוא שותף יעו"ש וא"כ מאותו טעם הייתי ג"כ רוצה לומר דבשותף אין המשכיר יכול לטעון ז"ן וז"ק וכמ"ש הרב בע"י חי"י בהגהות ב"י ס"ט מצאתי תשובת מהרי"ל בתשובות השייכים לס' קנין וז"ל דהא דאמרינן לאשה וליתמי לית ביהו דינא דב"מ הני מילי לגבי מצרן אבל שותף עדיף ואם זבין לאשה וליתמי אזי שותף עדיף ומסיק וכן אני אומר בכל הני דאמרן לית ביהו דינא דב"מ דוקא ולא שותף עכל"ה: ודין זה הובא בכל ספרי האחרונים דשותף עדיף וכראותי זאת הייתי רוצה לחלק בזה כמ"ש: אלא דראיתי וידעתי מפסק הרב תוש"י אלמאליח זלה"ה ס"ב סי"א שכתב שבמקום שיש פסידא למוכר לא אמרינן שותף עדיף ממצרן ולא נכלל בכללי האי כללא דשותף עדיף ממצרן במקום שיש פסידא למוכר וכן ראיתי להרב מוהרי"ע בספרו בני יהודה במנהגי ארג"יל בדיני המצרנות וכן ראיתי לרב אחרון בספרו הנק' ויאמר יצחק סיקפ"ו יעו"ש עליו גם כאן שהוא פסידא למוכר וצורך המוכר סברא הוא דדין השותף והמצרן שוין ועדיין הקושייה במקומה עומדת: אלא דמוכרחים אנו לתרץ כמש"ל אני עני דהרב בעל הדרישה מפרש תשובת הרא"ש דבלא קפיד המשכיר דבר הפך דברי הרב זכו"ל דמדקדק פשט דברי הרא"ש וק"ל: איך שיהיה הדרן למאי דאתן עלה דכל אלה הדברים לא נצרכו אלא ללבן ולברר מוצא הדין דבלאו הכי נדו"ד שהיה שכירות לזמן מרובה ובסוף השנה צריך לשלם ממון רב בודאי דהוייא כמכר אפילו למי שירצה לומר דבשכירות לית בה טענת ז"ן וז"ק דדוקא בשכירות שהזיקה מועט אבל בכגון דא הוייא כמכר ומהטעמים הנז': איך שיהיה נראה שהדין ד"א כמ"ש עטרות לי הוא אמת ותורתו אמת אכן ומה אעשה להא דמצאנו ראינו לרב אחרון חביב כמוהריב"ו זלה"ה בס' וי"ץ בליקוטיו אות שי"ן שכתב וז"ל מי שהיתה קרקע חבירו שכורה בידו והלך אחר ושכרה יכול השוכר הראשון לסלק השני וכן מנהג פשוט בעיר טיטואן לומר קרא בקרא פייא יולא ועי' בטו"ז סיקע"ה ומצאתי כתוב בכת"י מהרש"א זלה"ה דיהיב טעמא דאינו יכול לטעון ז"ן וז"ק דאמרינן ביה כי היכי דהוה נוח לך כל ימי השכירות שעברו שהיה השוכר דר יהיה נוח לך ג"כ מכאן ולהבא וא"כ נפל פיתא בבירא דלא איתאמר דין ז"נ וז"ק אלא במי שלא היתה בידי מעולם ובא לזכות בה מחדש מדין מצרנות אבל בכגון דא שהיה דר בה ליכא דינא דז"ן לי וזק"ל: גם נוסף ע"ז שכהר"ם נחית ליתן ערב אמוד כמו הלוקח ומצינו להרב מאמר קדישין סיקע"ה סק"י שכתב וז"ל אם יעמיד המצרן ערב בטוח כמו הלוקח יכול לטעון בר מצרא וא"כ גם כאן שכהר"ם יש לו ערב בטוח כמו השוכר הזה בודאי דיש בו דינא דב"מ: