קרני רא"ם רפז

עלא סתין סהר ועמלת מעאה כל תנאס לסהר נסבקלו ארבעא ועשרין דורו דייאלהא יעיין בדברי מר"ן בסיקע"ה ס"ח ובסמ"ע שם ואפילו אם רוצה לפרוע סך מאה ועסרין דורוס מיד עכ"ז אין לו דינא דב"מ מטעם דבשכירות יש בהם תנאי לסיד אותה בכל שנה פנים ואחור והמשכיר אינו מאמינו לקיים התנאי יעו"ש בס' הנז' ס"י עוד טעם אחר כיון שהמשכיר במדינה אחרת לית בה דינא דב"מ כמו שאם היה בן המצר במדינה אחרת שכתב מר"ן בסי' הנז' סל"ד וכ"כ מר"ן בבדק הבית בסי' ה' שדין אחד יש להם ע"ש. ועוד טעם אחר דמר"ן פסק דבשכירות לית בה דינא דב"מ והגם דהטו"ז פסק מי שהשכיר ביתו לאחר ובתוך זמן השכירות השכיר לשני בכלות זמן השכירות הראשון שאפילו הרמב"ם יודה לזה שיש בו דינא דב"מ היינו דוקא שהשכיר לו בתוך זמן השכירות של הראשון אבל אם בכלות הזמן השכיר לשני לא מצי להיות מצרן כמ"ש מר"ן בב"י ע"ש והרי רבי רפאל חתני ישא ויתן עמו בהלכה ולפי שאין הפנאי מוסכם לא ראיתי לכתוב לכמוהר"ר יוסף בירדוגו נר"ו: והן היום הפציר בי יוסף עד בוש להשיב על דברי מור"י נר"ו האמורים לעיל והגם שידעתי ביני דלא ידענא לכווני אימרה ולאגמורי סברא עכ"ז ידעתי בעט"ר שאל יאשימני על זה ובפרט דתורה היא ולמודע"י אני צריך שע"י רבי בעה"ו רווח שמעתתא ומסקה אליבא דהלכתה: ראיתי מ"ש עטרו"ת לי ברישא דליכא דינא דב"מ מההיא דמר"ן סיקע"ה ס"ח ומהסמ"ע שם ע"כ הנה נראה דמור"י נתכוון לומר דכמו דבמוכר יכול לומר בלוקח זה ניחא לי למכור בהמתנה ולא ללוקח אחר כי הוא קשה לי וגם כאן כההר"י נר"ו יכול לטעון שזה קשה לו: תחלה וראש צריכין אנו לדעת אם יש לדמות משכיר זה למוכר בהמתנה ולומר דהמוכר יכול לטעון זה נוח לי וז"ק לי גם המשכיר כן או דילמא דלא אמרו יכול לטעון זה ז"ן וז"ק אלא במוכר בהמתנה ונשאר נושה בו כל דמי הקרקע בזה יש חשש ז"ן וז"ק אבל לגבי השכירות הגם דקי"ל שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף עכ"ף סוף כל שלשים יום זימניה הוא ומצינו לאבי התעודה הוא הרב מהרימ"ט זלה"ה בח"א שפסק דאם אינו פורע השכירות כפי תנאו נראה פשוט דיכול להוציאו תוך זמנו וכן בימות הגשמים יעו"ש ועי' בס' זכו"ל בח"א אות שי"ן ג"כ משם הרב פרמ"א זלה"ה יעו"ש וא"כ הואל ויכול למכור למצרן ואם יהיה קשה לו משתלום החודש הראשון יכול להוציאו מביתו א"כ נימא דאינו יכול לטעון זה קשה לי כי אין פסידא כ"ך הואל ומסוף החודש הראשון יהיה נתקן הפסידה דידיה בדבר קל אין לנו מצות ועשית הישר והטוב בשביל זאת הן אמת דחלוק זה דחיק ואתי מרחיק דמה לו ולצרה הזאת להכניס עצמו בעובי הקורה המשכיר הזה ונימא דתשלום החודש יכול לסלוקי ההיזק וכו' דאדרבא הסברא נותנת להיפך דלא יצריכוהו חכמים לקיים ועשית וכו' מחשש שמא לתשלום החודש כשיוציאו מהבית לא ימצא מי שישכירהו ממנו נוסף ע"ז דשמא לתשלום החודש כשיתעקש על התשלומין לא ירצה לצאת לו מן הבית ויצטרך לירד עמו בדינא ודיינא וכעין זה פסק מר"ן בסי' קנ"ה בדין הרחקת הנזק דצריך להרחיק את נזקו וסיים שם ואע"פ שהרחיק כשיעור אם יצא אש והזיקה משלם מה שהזיקה וכתב הסמ"ע סק"ג משלם מה שהזיקה ומ"מ צריך להרחיק לכתחילה שיעור הנז"ל שאולי ידלוק בתי השכנים ולא יהיה ממה לשלם וגם מפני שלא ירצה לירד עמו בדיני ודיינא עכל"ה הרי מטעם זה השני לחוד הוה דיי ליה להסמ"ע וא"כ גם כאן מטעם זה לחוד דיי והותר דלא ליהוי המצרן זוכה בשכירות הבית מכ"ש בצירוף טעמא קמא דשמא כשיוציאו מהבית לא ימצא מי שישכירה ממנו וטעם זה הוא דאהני לן לההוא דקי"ל ופסקו מר"ן בסי' ל"ד דאם המצרן בעיר אחרת אין להשהות המקח דשמא לא ירצה המצרן לקנות ונמצא זה מפסיד מקחו ועי' בס' משכנות הרועים מ"מ טעם זה וא"כ מהיכן הרגלים להסתפק ספק זה ולבטל טענת ז"ן לי וז"ק לי במשכיר: ע"ז אשיחה ואומר דלכאורה מי הביאנו לבית הספק ולחלק חלוק זה משום דא"כ לסברת רבינו הרא"ש דס"ל דיש מצרנות בשכירות היאך מתקימה הרי כל משכיר יאמר ז"ן לי וז"ק לי ואין לומ' דלא אמר הרא"ש דיש מצרנות בשכירות אלא היכא דלא קפיד המשכיר וכמ"ש הד"מ בסי' זה לסברת הרא"ש ופסקו מור"ם בס"ח בההיא דמוכר בהמתנה אבל היכא דקפיד המשכיר אין הכי נמי יכול לטעון זה נו"ל וזה קשה לי דהא מצינו ראינו לרבינו הטור בסי' שט"ו ס"ב שכתב משם אביו הרא"ש שנשאל על ראובן ושמעון שהיה ביניהם שדה מושכרת בשותפות ורצה אח"כ ראובן לשכור חלקו ללוי ושמעון מעכב עליו ופסק שם דהדין עם שמעון ואין ראובן יכול לעכב ולגלגל עליו הרבה שכירות וכו' יעו"ש ואם האמת הוא דהרא"ש ס"ל דאם המשכיר יכול לטעון ז"ן וז"ק וכו' א"כ היאך פסק שם הרא"ש דאין ראובן יכול לעכב על שמעון וכו' הרי ראובן יכול לעכב עליו מכח ז"ן וז"ק וכו' אלא בודאי דאיכא למימר דהרא"ש לא ס"ל דאיכא טעם ז"ן וז"ק בשכירות הואל ואין כאן פסידא כ"ך כמש"ל דהואל ולתשלום החודש יכול להוציאו לא חששו לצער מועט לבטל בשבילו מצוה דמצרנות: והן אמת שעלה בדעתי לפרש דברי הרא"ש שהביא הטור בסי' שט"ז איירי שמשכיר עצמו לא קפיד על טענת א"ן וז"ק וכו' ולא קפיד אלא מכת טענה אחרת כמ"ש שם יעו"ש אבל אין הכי נמי אי הוה טעין ז"ן וז"ק וכו' אפשר שומעין לו: אלא דראיתי להרב זכו"ל אות שי"ן ח"ב שכתב משם הרב יד אהרן משם הדרישה דאם המשכיר חפץ באחר ולא במצרן דאימר ז"ן וז"ק וכו' כו"ע מודו דהרשות בידו ואין המצרן יכול לסלקו ואפילו להרא"ש ודעמיה דס"ל דשכירות אית בה דינא דב"מ היינו כשלא איכפת ליה למשכיר אבל בלאו הכי יכול למחות והיינו טעמא דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף זהו תכלית הדברים שכתב הרב זכו"ל משם הרב יד אהרן משם הדרישה וכו' ועל דברים האלו סיים הרב זכו"ל וכתב וז"ל איברא קשה דמתשובת הרא"ש שהביא הטור בסי' שט"ז מפשט לשונו נראה דאפילו אם מעכב המשכיר אית ביה דינא דב"מ ואיך קאמר דכו"ע מודו הרי הרא"ש לא ס"ל הכי יעו"ש: