קרני רא"ם רפה

מדברי הש"ך דליכא מצרנות בשום חזקה: אלא דראיתי להרב יוא"ל זלה"ה בח"ב סי"א שכתב וז"ל ומה גם בענין החזקה כתב הש"ך בס' קס"ה בשם כמה גדולים שאין דין מצרנות בשום חזקה וגם חזקה דידן שקורים לה חזקת קרקע לא יצאה מכללה שאינה אלא מדין התקנה וגם בשותף כתב הרב כנה"ג בס' קע"ה בהגהות הטור אות קל"א בפלוגתא דרבוותא אם יש לו דין קרקע והלוקח יכול לומר קי"ל אלא דראיתי פסק הקדמונים מוהריב'"ע ומוהריב"ץ זלה"ה שכתבו שקבלו מרבותיהם מוהר"ר וידאל הצרפתי ומוהרר"מ סרירו זלה"ה שחזקה זו שבאה מחמת קרקע דין קרקע יש לה לכל פרטיה ואפילו לגבי מצרנות ולא נחלקו בה האחרונים אלא מתקני תקנות החזקות מוהריב"ל ל ושאר האחרונים שדינם כקרקע לכל צדדיה ודבריהם צריכים עיון לפי מה שראיתי בדברי האחרונים שמדברים בחזקה זו שבאה מחמת קרקע והביאו מחלוקת עליה אי דינה כקרקע או כמטלטלין והכריעו רובם שאינם כמטלט' וכמ"ש בדברי הש"ך והכנה"ג והוסיף כנה"ג שגם לגבי שיתף אין בו דדב"מ וכנדו"ד עכ"פ בצירוף כל העדים לא יצאתה מכלל ספק וכו' עכל"ה א"כ מדברי הרב הנז' הגם שהביא מתחילה דברי הש"ך חזר וסתם דבריו מפסק הרב מוהריב"ע ומוהריב"ץ זלה"ה א"כ פשוט דכוותיהו נקטינן בחזקת קרקע יש בה דדב"מ והגם דהרב הנז' תמה והצריך עיון לדבריהם מכ"ז לא מלאו לבו לחלוק עליהם בפשיטות מכח דברי הש"ך אלא הואל ובאותו נדון דידיה הי"ל צרוף טעמים אחרים לאותו דין העמידו בספק אבל במקום דליכא טעמים אחרים לבטל מכחם דידב"ם אין לנו אלא דברי קדמונינו מוהריב"ע ורבינו יעב"ץ ז"ל אשר אנן שותים בצמא את דבריהם ומי ירים ראש נגדם: וראה זה חדש ראיתי להרב אחרון בספרו וי"ץ זלה"ה קפ"ד שכתב ז"ל על מ"ש הש"ך דבחזקת חנות או בתים אין בו משום דדב"מ ומטי בה משם כמה גדולים היינו משום דס"ל דבחזקת ישוב דינה כטלטול וזה מחלוקת ישנה בין הראשונים אם דינה כקרקע או כטלטול והרב מהרי"ע ז"ל שכתב דיש לו דין מצרנות אפשר דם דס"ל כמ"ד דדינה כקרקע או אפשר דמיירי בחזקת קרקע דהיינו שהיתה החנות של ישראל ומכרה לגוי שנשארה לו רביע בעד החזקה דבזה כ"ע מודו דחזקה זו דין קרקע יש לה עכל"ה הרי דדעת הרב מהריב"ו זלה"ה לו' דבחזקת קרקע יש בה דדב"מ ולא דבר הש"ך בס' קע"ה אלא בחזקת ישיב והגם דגם עליו יערו כוס קושיית הרב יוא"ל זלה"ה שהקשה על הרבנים הנז' דכתבו דבחזקת ישוב מיירי האחרונים הרי מדברי הראשונים שהביא הש"ך מוכח מדבריהם דבחזקת קרקע מיירי וגם על הרב וי"ץ זלה"ה שפירש כן תקשי קושייא הנז' עכ"פ הואל והרב הנז' פסיק ותני הכי ודאי בעקבותייהו דמוהריב"ע והרב יעב"ץ אזיל ובודאי כוותיה נקטינן ואחרון אחרון חביב וא"כ יש לצו לפסוק בנדו"ד דיזכה ראובן בחזקה זאת מכח המצרנות: אלא דמטעמא אחרינה נפלה כן טענת דדב"מ דהא לוי זה שקנה חזקה זאת משמעון הוה שותף בחצר שיש בה אותו בית שקנה ראובן מגוי ומצינו לרבותינו האחרונים אשר בעקבותיהם אנחנו הולכים דכתבו דשותף חצר אפילו זה יש לו בית מיוחד וזה יש לו בית מיוחד הואל ושותפים הם באמצע החצר וכו' כשותפים חשיבי מכח זה דנין ביניהם דינא דגוא"א ודינא דמצרנות ודינא דשותפים יעויין דב"ז בס' כר"ח ח"א משם הרבנים הרב יעב"ץ והמשבי"ר זלה"ה יע"ש בדבריהם וא"כ גם כאן הואל וגם לוקח זה יש לו שותף בחצר זה שיש בה חזקה זאת בבית של ראובן הדרינן לדינא דכתב מר"ן בחומ"ש סקע"ה סי"א דמי שקדם וקנאם אפילו הקינה אין לו אלא חלק קטן אפילו הכי הקודם זכה וגם כאן הואל וקדם לוי וקנאה לחזקה זו קנה: ואין להשיב ע"ז ולומר דהואל וראובן זו הבית היא שלו וללוי זה הקונה הגם שהוא שותף בחצר עכ"ז בבית אין לי שותפות אלא שותף בשמושי החצר דוקא וא"כ נימא דיזכה ראובן זה. זה אינו דכבר סתם לן מר"ן סתימי וז"ל ואפילו היו המצרנים הרבה והיה בהם מי שאיני מצרן אלא בחלק קטן מאוד אם קדם היא וסלק ללוקח או קדם וקנאה מהמוכר זכה בה עכ"ל וא"כ גם כאן הכי הוא. והרוצה להתעקש ולומר דכאן הואל והבית עצמו אין לו בה והא של ראובן יזכה ראובן. עליו להביא ראיה מפורסמת לדבריו כדי לגרוע מקח הלוקח שבחזקתו קיימה אלא דגם נדו"ד לדעתי לא יגרע מדין המצרנות דבעל חלק גדול וקטן שוים גם כאן בדינא דשותפי הגם דבעל הבית שהוא ראובן שותף עם בעל החזקה בין בתשמיש הבית ובין בתשמיש החצר והוי שותף בדבר גדול ולוי אין לו שותפות עם בעל החזקה זאת אלא באמצע החצר ולא בשותפ' הבית עכ"ז כקטן כגדול תשמעון ודינן שוה וכל הקודם זכה. זהו משנלע"ד כ"ה לתשרי ע"ש זמר"ה בארץ לפ"ק וצויי"מ וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן קמ"ט. ראובן מעיר סאלי קנה בית מעכו"ם אחד מעיר רבאט אשר יש לו בעיר סאלי ובא שמעון המצרן לו' לראובן שהוא יזכה באותו הבית מדינא דבר מצרא הדין דין אמת דיכול לזכות מדינא דב"מ והגם דכתב מר"ן בס' קע"ה סל"ח הקונה מן הכותי אין המצרן מסלקו עכ"ל הרי מצינו הטעם מפורש בפר' המקבל והביאו הרב"י בסיקע"ה סנ"ז דהטעם הוא משום דיכול הלוקח לומר למצרן ארי אברחית לך ממצרך יעו"ש וא"כ בנדו"ד דלא יוצדק האי טעמא דארי אברחית לך דהא קרקע זה שמכר העכו"ם לראובן לעולם אין העכו"ם דר בו ומקום מיוחד לישראל הוא אך בודאי פשוט דאין כאן טעם ארי אברחית לך וכו' וזכה שמעון מדינא דבר מצרא ואין לו' דאפילו בנדו"ד יכול לו' הלוקח לקונה ארי אברחית לך והכוונה היא דיכול לומר לו דמקודם לזה היית שותף עם העכו"ם ובשעה שהיית רוצה להוציא הוצאות על הקרקע שבינך לבינו היית צריך טורח להוציא מן העכו"ם ואני נוח