קרני רא"ם רפב

דאין לו כח להוציאה מיד הלוקח חדא דהא מצינו להרב"י בס' קע"ה משם תלמידי הרשב"א דהלוקח מאשה לית בה דדב"מ משום דאין לה מי שיפקח בעסקיה ראו חכמים שיהיה ממכרה קיים יעו"ש והגם שהד"מ שם בסק"ט כתב משם מהרי"ו ז"ל דגם בלוקח מן האשה שייך בו דדב"מ יע"ש עכ"ז אין לנו לפסוק אלא כסברת תלמידי הרשב"א דס"ל דלא שייך דדב"מ מכמה טעמי חדא דהא מר"ן הב"י לא תני אלא דהא דתלמידי הרשב"א ש"מ דדעתו לפסוק כוותיהו וכבר קי"ל דהלכה כמר"ן אפילו בביתו הנאמן כמ"ש אצלינו שנוי ומשולש משמיה דהרב שד"ה האר"ץ ורבנן רבני מערבה הקדמונים דפסקינן כותיה דמר"ן אפילו בב"י ועוד דהא סברת תלמידי רשב"א פסקה מור"ם ז"ל בקציר בסקע"ה סמ"ו והגם שכתבה בשם י"א ודאי כוונתו לפסוק כוותיהו דלא שייך דדב"מ הואל ולא הביא סברת מהרי"ו החולק ולא כתבה בשם י"א אלא לרמוז דסברא זו במחלוקת היא שנויה אכן איהו כהאי סברא ס"ל וא"כ הואל ומור"ם הכי קי"ל ודאי כוותיה נקטינן הואל ומר"ן לא גילה ועוד אפילו אם ואולי לא גילה מר"ן דין זה בב"י וגם אם מור"ם לא היה כותבו והיה הדבר נשאר למחלוקת בין תלמידי רשב"א ומהרי"י זלה"ה עכ"ז ודאי דאין לדון אלא כסברת תלמידי רשב"א וכס' הפוסקים דסברי מרנן דהלוקח הוא קרוי מוחזק דעקר דינא דב"מ איני אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא וכמו שפסק מר"ן ומור"ם בס' קע"ה סמ"ה יעו"ש ובכל ספרי האחרונים דלא מצינו דס"ל דהמצרן מיקרי מוחזק זולת סברת הרמ"ה ז"ל וכתב הרב זכו"ל דגם הריא"ז הכי ס"ל וזולת זה רוב מנין וריב בנין כלהו סברי דהלוקח הוא המוחזק וכן ראיתי בס' אחר בס' התקנות כת"י דפסקו הרבנים כמוהריב"ץ והמשבי"ר והרב כמוהר"ר מימון אפלאלו זלה"ה דהקונה מן האשה לית בה דדב"מ יע"ש בס' הנז' דל"ח ע"ב וא"כ מטעם זה לחוד הוה דיי והותר לבטל הדב"מ: זאת ועוד אחרת מצינו בנדו"ד לבטל דדב"מ מטעמא אחרינא דהא מכר זה שמכרה הבת הנז' הוא: לצורך פרנסת נשואיה ומטעם זה ג"כ יש לבטל דדב"מ דהא מצינו לרבינו הטו"ר סס"ג שכתב וז"ל המוכר כדי לפרוע מס המלך או צורך קבורה או מזון האשה והבנות לית בה דדב"מ יעו"ש דפסקו מר"ן בקצר בסמ"ג ואין לטעות ולומר דלצורך נשואיה מיגרע גרע ממוכר למזון האשה והבנות ומכל הנהו דתני הטו"ר זה לא יתכן דהא הרב"י יהיב טעמא למילתא וז"ל ולמה אין בהם דדב"מ שכל אלו טרודים הם למכור ומשום צורך גדול מוכרים וא"ת יש בהם דין בן המצר לא ימצאו לוקח שהרי אומר למה אטרח ואקח כדי שיבוא זה ויסלק אותי ואין הבעלים יכולים להמתין עד שיביא בן המצר את המעות ויקנה עכ"ל הרי לפניך דמטעם זה בודאי לא גרע צורך נשואין מכל הנהו דתני הטו"ר ואין לך צורך גדול מזה ועדיפא היא מכלהו דאפילו ס"ת מוכרים לצורך נשואין וכו' וא"כ פשוט הוא דליכא דדב"מ דהא צריכים הם למעות לצורך נשואין ונדונייא ויפה שעה אחת קודם כדי שלא לעכב הנשואים ובודאי דמטעם זה ג"כ דיי והותר לבטל כח דדב"מ: אלא דנוסף ג"כ רווחא דהא מצינו במצרן זה שיש לו קרקעות כפולים ומכופלים והוא דר בהם ומשכיר מהם ומה לו לרחוק את העני הלוקח שאין לו אפילו אא"ק לדור בה זו אינה תורה לסלקו ולזכות המצרן וסברא זו הביאה מור"ם בס' מ"ט וז"ל אם הלוקח לית ליה ארעא דדחיק ליה שעתה והמצרן אין צריך לו רק להרוחה בעלמא י"א דלית בה דדב"מ ויש חולקים ומדברי מהרי"א ומהרי"ו נראה כסברא הראשונה ודוקא שהלוקח מן העיר ולא יוכל למצוא בית במקום אחר אבל בלא"ה המצרן קודם עכל"ה הרי לפניך דמור"ם דעתו לפסוק כסברא קמייתא הן מצד דמסיים דמהרי"א ומהרי"ו דעתם כסברא קמייתא ש"מ דדעתו לומר דהואל והני אשלי רברבי קיימי כשיטת י"א קמא הכי נקטינן הן מצד דמסיים מור"ם ומחלק בין אם היה הלוקח מן העיר או לא וכו' ש"מ ג"כ דכסברת י"א קמא ק"ל דהא נחית לחלק אלבייהו ש"מ דקי"ל כוותיהו ונחית לחלק אלבא דהילכתא כוותייהו ומה גם דסברא זאת קמייתא נראה דהכי ס"ל למר"ן עצמו דהא כתב הסמ"ע בס' קפ"ט דהא דינא די"א קמא ילפינן לה ממ"ש דאם מכר לאשה וליתמי לית בהו דדב"מ משום דדחיקא להו לטרוח וליזבין במקום אחר ומשום הכי נראה דהגהת מור"ם זאת אין זה מקומה כאן כי אם קודם ס"ז דשם כתב המחבר לאשה ולקטן לית בהו דדב"מ עכל"ה הרי לפניך דדין זה היא שוה למוכר לאשה וכו' וא"כ הואל ומר"ן פסק שם דליכא דדב"מ גם כאן כן ומה גם לדברי הסמ"ע שכתב בסוף הסעיף המהרי"א כתב דלא נחלקו האי י"א קמא עם החולקים שהביא מור"ם אלא היכא דהיה צריך להרווחה דהיינו להתפרנס ממנה אבל אם אינן להרווחה אלא כדי לדור בה הואל ואין לו דירה כלל כ"ע מודו דלית בם דדב"מ א"כ נדו"ד לא נכנס כלל במחלוקת ואלבא דכ"ע זכה הלוקח דהא לית ליה דירה כלל וכן ראיתי להרב משכנות הרועים אות קנ"ו שכתב משם הרב זקן אהרן היכא דלית ליה דירה כלל ללוקח אין המצרן מסלקו יעו"ש וא"כ מכל הני טעמי תריצי דכתיבנא ודאי דיש לדחות המצרן וזכה הלוקח: אלא דלמודעי אני צריך דהא מצינו למור"ם בס' מ"ט שכתב דוקא מצרן אינו יכול לסלקו לאשה אבל שותף יכול לסלקה דשותף עדיף ממצרן וא"כ כמו שהשותף יכול לסלקו לאשה ה"ה דיכול לסלק לקונה מן האשה וכן כתב הרב זכות אבות הובאו דבריו בס' כר"ח דפ"ז וז"ל כתב הב"ח דשותף עדיף ומפיק מאשה וכן אני אומר בכל הנהו דאמרן דלית בהו דדב"מ דשותף עדיף עכ"ד וכתב הרב מש"ה וז"ל כתב מהר"י עייאש דשותף מסלק האשה דשותף עדיף ממצרן וכן בכל הנהו כגון כרגא ומזוני וכו' יע"ש הרי לפניך דבר ברור דשותף עדיף ממצרן ויכול לסלקו ללוקח שקנה מן האשה וכן יכול לסלקו ממי שמכר למזוני וכו' ופשוט דגם בקונה לדור כך הוא וכמ"ש הרבנים הנז' דלא אמרו אלא עדיף מן המצרן דוקא וא"כ נפל פיתא בבירא דהא מצינו לרבותינו רבני המערב הקדמונים הלא המה שלשה מטיבו אר"ש כמוהר"ר. יעב"ץ והמשבי"ר והרב רמ"א זלה"ה כתבו דאפילו בשני בתים בחצר אחת וכל אחד יש לו בית דיינין ליהו כדין שותף לענין מצרנות וגוא"א וכו' ומשותפים