קרני רא"ם רפא

וי"א דלמלוה דין מצרן וכו' ופירשה הסמ"ע והטו"ז דהיינו אם קדם הממשכן וקנאה אין המצרן יכול להוציא ודאי לא שאני לן בין המצרן הממשכן עצמו למצרן אחר וכדאמרן וא"כ הדרן נמי לנדו"ד דזה השוכר הקונה לדעת מר"ן הואל ושם שותף עליו הדר דינו מה שקנה בשעת השכירות כאלו קנה בעל הקרקע עצמו ואפילו אח"כ בא בעל הקרקע זה המושכרת בידו להוציא אפילו הכי אינו יכול להוציא וזכה זה השוכר הקונה. זהו הנראה לפי דעתינו ובפרט מן הפרט אין זה כי אם טרחא בעלמא דכבר הורה זקן הרא"ג המלאך רב זלה"ה בס' משי"ש סמ"א ובס' ת"ט דכך הוא הדין ובודאי עליו יש לנו להשען אפילו יהיו חולקים נגדו וכמ"ש מור"ם בס' קע"ה ס' מ"ה יעו"ש מכ"ש במקום שלא מצאנו חולק על דבריו על מי יש לנו להשען יותר מאילן גדול כזה דרב גובריה ורב חיליה זהו משנלע"ד ולי"ה יצילנו מכל שגיאה. מאתי אהובך: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן קמ"ה. אמת נכון הדבר דהגם דפסק מר"ן בס' קע"ו כסברת הרמב"ם דשכירות לית בה דינא דבר מצרא ועכ"ז אנן קי"ל כסברת הטו"ז בסו"ס קע"ה סנ"ט דדוקא במי שבא לזכות בבית שלפני ביתו הוא דאמרינן הכי אבל מי שמושכרת בידו איזה בית והלך אדם אחר ושכרה יכול שוכר הראשון לומר שהוא מצרן הואל והוא שכן בה זוהי סברת הטו"ז ואנן הכי דינין לה מדי יום יום וכמו שבא בכמה ספרי האחרונים אלא דבנדו"ד רואה אנכי דלא יוצדק דינו של הטו"ז דהא שוכר זה הוא משה אלמסכאני ומשה הנז' הוא דר ג"כ באותה חצר בבית שיש לו באותה חצר ומצינו להרב מוהריב"ץ והמשבי"ר זלה"ה שכתבו דחצירות דידן שהם מוקפים חומה ויש להם בית כניסה ויציאה אחת ובה"ך ובאר של מים אחד הוא הני דיורים דבחצר דכל אחד יש לו בית מיוחד לדין שותפים יחשבו ודינין בהו דין שותף לכל דבר יעוין בדבריהם שהובאו בס' כר"ח ח"א סי"ג וא"כ הואל והאיש משה דין שותף יש לו והוא הלך כבר ושכר הבית הזה שהיא בחצרו ודר בה יוסף וואעקנין ודאי דיכול לדחותו ואין יוסף יכול לומר שהוא מצרן דהא משה זה ששכרה כחו עדיף דיוסף אין לו אלא שם מצרן ומשה יש לו דין שותף ושותף עדיף ממצרן וכמ"ש בס' קע"ה ס"ה ואפילו אם לא היה שוכר זה האחרון שותף אלא מצרן וכגון שנים שהיו דרים בבית אחת והיתה שכורה בידם מן הזולת ואח"כ הלך אחד מהם ושכרה מהבעלים ודאי דיכול להוציא שותפו מן הבית דמה יענה ומה יאמר יזכה הוא בשכירות הוא הואל והוא דר בה והוא מצרן הרי גם שיכר אחרון מצרן שהוא ג"כ דר בה והדר דינייהו לשדה שהיו בה מצרנים הרבה וקדם אחר וקנה דזכה וכמ"ש בס' קע"א סי"א יעו"ש ומכ"ש אם השותף קדם וקנה דכחו גדול בודאי דקנה ודברי הטו"ז אינם אמורים אלא בראובן שאין לו באותו בית ובאותו חצר שום זכות והלך ושכרה מהבעלים אזי שמעון הדר בה יכול לומר שהוא מצרן ואין לך בדברי הטו"ז אלא חדושו: ועל מה שטען ראובן שיש בידו הבית ממושכנת שהוא מצרן אמת נכון הדבר דלכאורה היה נראה שטענתו יש בה כדי אחיזה שהגם שמצינו שדין זה ההוא מחלוקת מר"ן ומור"ם קע"ה סכ"ז וז"ל מר"ן שם אבל מכרה הממשכן לאחר אפילו אינו בן המצר אין המלוה יכול להוציא מידו ע"כ וסיים עלה מור"ם שם וי"א דאפילו קדם המצרן וקנאה יכול המלוה לסלקו וכן נ"ל לדון ולהורות עכל"ה וא"כ מן הראוי הואל ומר"ן ומור"ם פליגי בזה כסברת מר"ן דקי"ל כותיה עבדינן אפ"ה בהאי דינא מצינו לרבותינו בעלי התקנות בתקנה ש"ש הש"ן החתומה משמנה רבנים שפסקו שם כסברת מור"ם שבכאן. ואין לדחות ולומר דלא פסקו הרבנים הנז' אלא לבני דורם שעדיין לא נתפשטה להם הוראת מר"ן אבל אנן דבתר מר"ן גרירי א"כ פסקינן כאותו פסק: זה אינו שהרי ראיתי בקיצור התקנות להרה"ג מוהרר"ב זלה"ה שכתב בקיצור התקנות חומ"ש ס"ה וז"ל פסקו ז"ל דהממשכן ביתו ואח"כ מכרה לאחר מי שממושכנת אצלו יכול לסלק הקונה ואפילו למצרן אבל לא לשותף ויד הממושכן אצלו ויד השותף שוים וכל הקודם זכה עכ"ל וסיים הרב הנז' ז"ל מקור פסקו וכו' הוא בתקנה מש' הש"ן ופשט המנהג כי"א שהביא מור"ם בס' קע"ה סנ"ז אבל לא לשותף כן נראה לע"ד וכן ראיתי דנים דשותף עדיף ממצרן וממשכן ושותף שוין עכ"ל הרי לפניך שלאחר שנתפשטו הוראות מר"ן עכ"ז דין זה נתפשט כסברת מור"ם וא"כ מן הראוי היה לנו לשמוע דברי ראובן הממושכן אצלו: אלא דאחר העיון נראה דלא זכה ראובן זה בטענתו דהא שמעון הממשכן מכר קרקע זה ללוי שיש לו בית בחצר זה שיש בה הבית הנמכרת וא"כ הואל ויש לי בית באותו חצר הדר דינו להיות כדין שותף וכמו שכתוב אצלינו מקמאי ובתראי יעוין בס' גושפנקי דמלכא ובס' כר"ח שכתב משם מוהריב"ץ והמשבי"ר זלה"ה דחצירות שלנו דין שותף יש להם וכמו שמכת דין זה אנו דנים גוא"א וגם אנו דנים בהם דין מצרנות מבית לבית מכח דשותף עדיף ממצרן וכמו שפסקו הרבנים בפסק שכתבו לרבני מראקי"ס יע"ש בכר"ח סי"ג א"כ גם אנן לענין זה הכי נקטינן הואל ומוכר זה מכרה למי שיש לו בית בחצר הדר דינו כמוכר לשותף דפסקו הם ז"ל דשותף וממשכן שוים וכל הקודם זכה ואין בטענת ראובן כלום: אלא דמאי דקשה לי הוא דבזמנינו זה דכל החצירות מוקפות חומה א"כ היאך תמצא המצרן שאינו שיתף שהממשכן מוציא מידו וגם בזמניהם היו מוקפים בתיהם חומה ואם נעמיד דבריהם בשדות נראה דוחק דבזמן הרבנים הנז' לא היו להם שדות והרב מהר"ב כתב דכך היו דנים בזמניהם וצל"ע ודו"ק: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן קמ"ו. על מכר שמכרה הבתולה היתומה בתו של חיים אסאייג ליצחק ובא אברהם המצרן לערער פשוט