קרני רא"ם רפ

הוצרך לטעם שותף אלא ודאי דשותף הוא דמעכב אבל מצרן לא מצי מעכב אבל בשותף אכתי איכא ספיקא דנימא בעי תרתי טעם שותף ועוד בה שלא היה קשה השכירות ולא מעדיפין ליה בתרתי ונימא דמצרן אף דלא שכר ושותף אפילו שכר ומסתברא לי כיון דבמצרן דעת הרא"ש והרשב"א וכמה רבוותא ס"ל דשומעין למצרן והרמב"ם וכמה רבוותא ס"ל דאין שומעין לו ובשותפין לא גילה דעתו הרמב"ם אמאי מפשינן פלוגתא אחריתי בינייהו והגם שבמצרן נמי אם לא שכר כבר מצינן למימר הכי מ"מ כיון דמדברי מר"ן מוכח דלא שנא הכי נקטינן אבל בהא הבו דלא לוסיף לה עכ"ל בראותי זאת ששתי שנתכוונתי לספיקותיו והבאתי לך דבריו שממנו תראה ג"כ שגם מנ"ר פסיק ותני דדברי מר"ן אפילו נקט בלשניה אם רצה וכו' הדין הוא אפילו בכבר שכרה יכול השותף להוציא ומעתה לא נשאר להידיד לתמוה על דברי מהרח"ט זלה"ה: גם במאי דמקשה דלפי דיעה זו אם נאמר דדברי מר"ן איירי אפילו בכבר עבר ישכר יכול להוציא ממנו היאך יוצדק דין זה עם מה שפסק מר"ן בס' נ"ז וז"ל אבל אם מכרה הממשכן לאחר אפילו אינו בן המצר אין המלוה יכול להוציאו מידו ע"כ וזו בודאי עדיפא הואל ושכורה גביה הוא עדיף מההיא דס' ס"א וכמ"ש הרב משי"ש בס' שמ"א ובס' ת"ט ע"ע האמת הברור כך הוא דיש לחלק דכאן בס' ס"א בבא לזכות בשכירות כמו כח שיש לו דגם הוא שוכר בזה עדיף כחו הואל והוא שותף אבל בס' נ"ז דהוא ממושכן גביה ובא לזכות בגוף הקרקע יותר מכח שיש לו בו בזה לא העדיפו כחו וחלוק זה הרי מפורש יוצא בבד"ק הבי"ת שבו מיישב פסקי הרא"ש שהקשה הרב"י גם הרבה מהאחרונים כך חלקו: ומעתה הבוא נבוא לעקר הדין בזה השוכר שקנה הבית בחצר מה יהיה הדין בינו ובין המצרן לעד"ן כמ"ש כת"ר דאפילו לדעת מר"ן הואל ולקחה כבר זכה הלוקח הזה השוכר בית בחצר דקרוי שותף ואין בעל הבית עצמו ששכר לו יכול להוציאו או אם בא איזה ליקח מעלמא לכתחילה לקנותה יכול זה לעכב בידו דהא לדעת הרא"ש דפסק מור"ם כמותו דיש מצרנות בשכירות וכתב בס' ס' וז"ל ויש מי שחולק דיש בשכירות פירשה הסמ"ע כמו דאמרן דהייני אם בא לקחתה אדם דעלמא זה קודם או אם כבר עבר וקנאה אין המצרן יכול לסלקו והגם דמר"ן לא ס"ל כן עכ"ף הרי מר"ן פסק כוותיה דהרא"ש מיהא בדין דשנים ששכרו וכו' בזה מודה כמ"ש ס' ס"א א"כ דכמו לדעת הרא"ש מצינו לו בפשיטות במקום דאיכא דינא דב"מ בשכירות אם קדם וקנה אין המצרן יכול להוציא מידו א"כ הוא הדין נמי בשנים ששכרו דמודה מר"ן בזה וכל מאי דמצינן לדעת הרא"ש ומור"ם בדינא דמצרן עבדינן ליה לדעת הרמב"ם ומר"ן בדין שנים ששכרו הואל ודין שותפים יש להם וזו ראיה שאין עליה תשובה: ואין שום סתירה לזה ממ"ש מר"ן סנ"ח וז"ל אם שדה הסמוכה למשכונה נמכרת הלוה מעכב על המלוה וכו' ואם קדם המלוה וקנה בן המצר מוציא מידו ע"כ דהתם לדעת מר"ן המלוה אין לו כי אם דין מצרן לאותה שדה עצמה דוקא ולא לסמוכה ולכך אפילו לאותה עצמה הממושכנת דוקא אם עבר וקנאה הוא דזכה וכמ"ש בס' נ"ז ולכך הואל ואין לו שייכות בסמוכה לה אפילו עבר וקנאה יכול המצרן שהוא הלוה עצמו או מצרן אחר להוציאה מידו אבל בזו שיש בידו בית מושכרת בחצר דחשבינן ליה כחצי שדה דס' ס"א וביש בידו חצי שדה דהוי שותף הדר דינו כאלו דר בכל השדה או בכל החצר ולהטעים הדברים דבדבר המשותף שאין כל חלק מבורר הדר דינו בכל חלק יש לזה זכות ולזה זכות וכל אחד יש לו שייכות בכל המקום וא"כ הוי כל אחד כאלו מושכר בידו הכל דאין ברירה ואם בא איזה אחד מהם לשכור או למכור חלקו הוי כאלו משכיר מה שביד חבירו וא"כ על כן אמינא דודאי אם קדם וקנאה זה הדר בשכירות חלק זה לחלק האחר אין המצרן יכול לסלקו וכמ"ש מר"ן בס' ס"ב ודו"ק: ואל תשיבני עוד לומר דסו"ס אפילו האמת הוא דמי שמושכרת בידו חצי שדה או בית בחצר חשבינן ליה לשותף ואם קדם וקנה אפילו המצרן עצמו אינו יכול לסלקו התינח אם זה השוכר שקנה מעכשיו היה המקום מושכר ממנו במשל שכור מראובן וחלק האחר בא למכור וקדם זה השוכר וקנאי אפילו יבא מצרן אחר שאינו ראובן שהשכיר לו ובא להיות מצרן אה"ן אמרינן דזכה דהואל וחלק ראובן מושכר בידו וחשבינן דהואל והן שותפין ואין ברירה בחלקם הוי יש לו שייכות בכל החצר או בכל השדה והוי כאלו שוכר שקדם וקנה דהוי כאלו ראובן עצמו בעל הקרקע קנה הואל וכחו של ראובן הוא ביד השוכר ושכירות ליומה וכו' ואפילו למר"ן במקום שותף אמרינן הכי אבל בכגון נדו"ד שנשאל עליו כת"ר דהבית שכורה משמעון וראובן מכר חלקו יקנאו השוכר ועכשיו בא עצמו המשכיר לזכות מדין המצר האם נאמר שיהיה שוכר זה עצמו עדיף מגברה דאתי מחמתיה שהוא שמעון בעל הקרקע וא"כ יכולני לומר דזו היא דין דס' נ"ח דהלוה מצי מעכב על המלוה ופירושו הוא אפילו עבר וקנאה המלוה יכול הלוה להוציא ממנו דכן ראוי לפרשו ע"פ מ"ש הש"ך ס"ק מ"א יעי"ש וא"כ איכא למימר דאפילו במקום דחשבינן ליה שותף אמרינן הכי לדעת מר"ן דבנפול היסוד יפול הבנין והגם דמור"ם ג"כ שם ס' נ"ח סיים וכתב וז"ל וי"א דלמלוה דין מצרן ופשטה הוא דקאי ודאי על אם קדם וקנה אין המצרן יכול להוציא ממנו עיין בסמ"ע סק"י ובטו"ז ע"ש איכא למימר היינו דוקא מצרן אחר שאינו בעל הקרקע הממושכנת בידו אבל אם בא מי שמשכן בידו לסלקו בזה איכא למימר דבנפול היסוד שבא בעל הקרקע להוציאו מידו יפול הבנין דהיינו לא נשאר כח בידו של שוכר דמה זכות יש בידו ולא עדיף מגברא דאתי מחמתיה: אלא כד דייקינן שפיר לאו מילתא היא דזו שממושכנת בידו הואל ובאותה שעה כח הבעלים בידו ושכירות ליומה ממכר הוי אלבא דהרא"ש א"כ בשעה שלקחה לשדה הסמוכה לה הוי כאלו המשכיר שהוא מצרן לקחה והגם שעתיד להוציא ממנו אותה שדה, עצמו איהו עצמו מ"מ השתא מיהא בשעה שהיא בידו של שוכר כחי גדול לענין אם קדם וקנאה זה השוכר זהו לדעת הרא"ש ובודאי מאי דאמר מור"ם בס' נ"ח